גילרמן: בתוך 5 שנים נהפוך למדינת עולם שלישי

אחרי 16 שנה, שבמהלכן הופיע שמו של דני גילרמן בכותרות העיתונים בקשר לתפקידו כנשיא איגוד לשכות המסחר, חל שינוי מהפכני: בחודש האחרון הוא כיכב במדורים הכלכליים כאיש עסקים עצמאי - שותפו החדש לעסקים של בני גאון. יחד הם מתכננים להשתלט על רשת אייס ועל רשת הריבוע הכחול.

גילרמן אמור להביא עימו לשותפות את קשריו הטובים - שאותם רקם בעת היותו נשיא האיגוד - עם גופי סחר בינלאומיים.

במקביל, הוזכר שמו של גילרמן בעמודי החדשות כמועמדו של שר החוץ פרס לתפקיד של שגריר ישראל בוושינגטון. עכשיו צריך ראש הממשלה להכריע בין המועמד מטעמו, דורי גולד, לבין גילרמן. השמועות אומרות ששרון יציע לפרס פשרה: גולד לוושינגטון, וגילרמן יהיה שגריר ישראל באו"ם.

גילרמן מצויד לתפקיד באנגלית מצוחצחת, שאותה רכש בנערותו, כשנשלח על-ידי הוריו הפולנים ללמוד בפנימייה יוקרתית בברייטון. כמו-כן הוא מצטיין ביחסי ציבור - כישרון שעזר לו לפני 16 שנה להשתלט על איגוד לשכות המסחר, שהיה עד אז גוף מאובק וחסר משמעות, ולהפוך אותו לגורם כוח משמעותי במשק הישראלי. לתפקידו החדש הוא גם ייקח איתו את מראה מיליון הדולר שלו - תכונה שאף פעם אינה מזיקה למי שחותר לתפקידים ייצוגיים.

גילרמן אינו מסתיר את תשוקתו לתפקיד השגריר. בעוד פחות משנה הוא מסיים את הקדנציה הארוכה שלו כנשיא האיגוד, ואין לו שום כוונה להיעלם מהנוף.

דני גילרמן, אתה מעריך שתזכה בתפקיד? מה תעשה אם יציעו לך את תפקיד השגריר באום?

"מאז שהייתי ילד היה זה החלום שלי להיות שגריר. אבל למרות שדיברתי עם שרון, אין לי מושג מהו הסיכוי שלי, יש בזה המון פוליטיקה. אני לא מביא ערך מוסף לתפקיד במובן המקובל, משום שאני לא מפנה מקום בכנסת ולא מהווה משקל-נגד למחנה זה או אחר. במקרה הטוב אני מתאים לפי הרקורד, אבל מינוי אדם לתפקיד רק כי הוא מתאים עלול להיות תקדים מסוכן מדי. אני לא משלה את עצמי, אבל זה בהחלט מחמיא שיש מי שרואה אותי מועמד לתפקיד, שבעיניי הוא החשוב ביותר בשירות החוץ. אני מודה שבהתחלה לא התלהבתי מתפקיד השגריר באו"ם, שכן האתגר האמיתי הוא בוושינגטון, אבל מסביבי משכנעים אותי שכל התקשורת ומוקדי הכוח הכלכליים מצוים בניו-יורק, ובתקופה של מלחמת הסברה יש

לזה חשיבות רבה".

במסלול החלופי, העסקי - למה הלכת דווקא עם בני גאון? אתה לא חושש מהעובדה שזה מפגש של אגו באגו?

"קיבלתי החלטה לעשות למען ביתי בתחום הכלכלי, והשותפות עם בני תתמקד בתחום ששנינו מבינים בו: מסחר קמעונאי. אני ובני מכירים הרבה שנים. שנינו כבר לא ילדים, ראינו הרבה, וזה מביא לבשלות, שמאפשרת לבוא זה לקראת זה. את האגו שלי אני שומר למשחקי הטניס, אבל הוא לא מלווה אותי למקומות אחרים. לפני חצי שנה מצאנו את עצמנו בסרדיניה בכנס לשיתוף פעולה במזרח התיכון. בפעם הראשונה יכולנו לדבר שעות, ושם החלטנו לפעול ביחד. הערכנו שדווקא בתקופה של משבר יש הזדמנויות. למשל בנושא רשת 'הריבוע הכחול', שאנחנו מקימים קבוצה שתתמודד על רכישתה, אין מישהו בארץ שמכיר את הגוף הזה טוב יותר מבני. את היכולת שלי אני רואה בלהביא לשותפות גורם זר משמעותי המוביל בתחום הזה בעולם. גם בשנותיי באיגוד הייתי מעורב בעסקים: הייתי חבר בדירקטוריון בל"ל, יו"ר אלפא קארד ויועץ לאדמונד ספרא ז"ל ולרפבליק בנק שבבעלותו. אני גם חבר בדירקטוריון הבנק הבינלאומי. יש לי גם השקעות במספר סטארט-אפים - שאחדים מהם יזמו חברים של בני, דוד, שכיום הוא אנליסט בכיר בלונדון".

במשך שנותיך באיגוד היו לך הרבה מאוד הזדמנויות להיכנס לחיים הפוליטיים, וכמעט תמיד סירבת. מדוע?

"גילרמן: אילו רציתי, כבר הייתי יכול להיות שר, אבל לא הייתי בטוח שאני רוצה להיות בפוליטיקה הישראלית. מהמקום שבו אני נמצא כעת היכולת שלי להשפיע על הכלכלה אינה נופלת ואולי אף עולה על זו של חבר-כנסת. אני גם לא מוכן לעשות את מה שנדרש ממתמודד על-פי שיטת הבחירות הישראלית. היכולת שלי כיום לדבר עם ראש הממשלה בביתו בשבת עולה על יכולתם של הרבה פוליטיקאים".

חבריך אנשי העסקים מפגינים אכזבה עמוקה מהפוליטיקה ומהפוליטיקאים בארץ.

"יש לנו תחושה קשה של תסכול במגזר העסקי מהתנהלות הפוליטיקה הישראלית. אנחנו מרגישים שהגיע הזמן שנפסיק לקטר ונקפוץ למים. בחודשים האחרונים אנשי עסקים כמו דב לאוטמן, עו"ד רם כספי, אלי הורוביץ, בני גאון, מאיר שני ואבישי ברוורמן, פנו אליי, ויחד אנחנו שוקלים מהלך שיוביל קבוצת אנשי עסקים למפלגת העבודה. מדובר, למעשה, בתוכנית להשתלט על מפלגת העבודה בדרך של התמודדות בפריימריס במימון תרומות של המגזר העסקי שרוצה שינוי. הנחת היסוד שלנו היא שאין טעם להקים מפלגה חדשה לאחר האכזבה ממפלגת ד"ש והמרכז שקמו וכשלו".

ממה נובעים התסכול והאכזבה?

"גילרמן: אני מתוסכל מחוסר היכולת של הממשלה. אני חושש שהיום לא היינו מצליחים להקים לא כור גרעיני, לא מוביל ארצי ולא תעשייה צבאית. אילו היו מביאים לאגף התקציבים הצעה להקים את מדינת ישראל, היא היתה נפסלת בטענה שאינה כלכלית. יוסי רוזן אמר במפגש עם ראש הממשלה שמה שהוא צריך זה לא עוד שרים, אלא אינסטלטור טוב אחד שיפתח את כל הסתימות. כבר 20 שנה לא יזמנו שום פרויקט לאומי, שום מהלך שמצית את הדמיון. התרגלנו לחשוב בקטן, בבינוניות, במקום לשאוף למצוינות. גשר המכביה ותקרת ורסאי ממצים את מצבנו. הכי מאכזבים הם הפוליטיקאים: מדברים על הקמת רכבות, על התפלת מים, על מחלפים וכבישים, וכלום לא קורה. אם בעיית הביצוע לא תיפתר, נהפוך בתוך חמש

שנים למדינת העולם השלישי. אני מקווה שכושר הביצוע של אריק יחסל את הביורורקרטיה ואת החסמים".

חבריך הם בעלי השכר הגבוה ביותר במשק. שלמה פיוטרקובסקי, שעמד בראש הבנק הבינלאומי, שאתה דירקטור בו, קיבל כמנכ"ל שכר של 5 מיליון שקל לשנה. רק באחרונה ויתר כמחווה על שכר של 2.7 מיליון שקל.

"אני התנגדתי לוויתור. חשבתי שזה צעד קיצוני מדי שיתפס בציניות, שיגידו שאם הוא מוותר, אולי הוא לא היה ראוי לשכר. תמיד האמנתי שהמקום האחרון שבו היתה שוויוניות היה סדום ועמורה: מי שהיה ארוך מדי, קיצצו את רגליו, ומי שהיה קצר מדי, מתחו אותו. המשק הישראלי צריך להיות פתוח ולא מיטת סדום. לא צריך להגביל משכורות, אלא רק לשאוף שרצפת המינימום תהיה גבוהה יותר. התקרה צריכה להיות ללא גבול. זכותם של בעלי מניות פרטיים לקבוע את גובה השכר. אבל אני חושב שצריך להיות קשר ישיר בין שכר לתוצאות. אחת הבעיות הקשות, לדעתי, במגזר הציבורי היא השכר הלא הולם שאינו מושך אנשים טובים. אני מוריד את הכובע בפני אנשי עסקים כמו יוסי קוצ'יק ויאיר רבינוביץ', שבזמנם הלכו לשירות

לאומי בממשלה".

בימים אלה התפרסם דוח של המועצה לצרכנות על עמלות הבנקים, ונראה שכל הדמיון שחסר לפוליטיקאים מצוי אצל הבנקאים, שהמציאו יותר מ-200 עמלות שונות. מה דעתך על כך כדירקטור בבנק?

"נאמר לי שהעמלות בארץ פחותות מהנהוג בחול, אבל אני אבדוק את הממצאים".

אתה בעד מיסוי הבורסה?

"כן. אני חושב שצריך להיות איזון בין מיסוי העבודה למיסוי ההון".