מת הסוציולוג וההוגה פייר בורדייה

הסוציולוג והוגה הדעות פייר בורדייה הלך לעולמו ביום רביעי שעבר (23 בינואר) בפאריז לאחר מלחמה ארוכה במחלת הסרטן. הוא היה בן 71, ומותו עורר תגובות רבות בצרפת ובעולם. במדור הספרים של אתר האינטרנט של עיתון ה-Guardian הישוו בין בורדייה לסארטר. "כהוגה דעות", נכתב בעיתון הבריטי, "הוא היה חשוב לחלקה השני של המאה ה-20 ממש כפי שסארטר היה חשוב לדור הקודם". בעיתון הצרפתי Le Monde מצוטט הפילוסוף הגרמני יורגן האברמס, שאומר: "כמו פוקו, הוא (בורדייה) השתייך לגדולי המוחות האקדמיים שלא יכלו להציב גבולות בין המחויבות המחשבתית-אינטלקטואלית לזו הפוליטית".

בורדייה נחשב לאחד האינטלקטואלים המובילים בצרפת העכשווית, מחברם של למעלה מ-25 ספרים משפיעים מבחינה תרבותית וחברתית, ביניהם המאמר החשוב על מלחמת אלג'יר "Sociologie De l’algerie" (יצא לאור בארה"ב תחת השם "The Algerians") שפורסם ב-1962. בשנת 1989 הוציא בורדייה לאור מגזין אירופאי חדש בשם Liber שאמור היה ללוות את לידתה של תקופה חדשה עם נפילת החומה בברלין. על-פי תפיסתו, מי שזכו לעסוק לאורך חייהם, כמותו, בחקר העולם הסוציולוגי, אינם רשאים להישאר נייטראליים או אדישים למאבקים השונים בעולם. כאשר שבתו פועלי הרכבת בצרפת בשנת 1995, תמך בורדייה בדרישותיהם ובטענותיהם נגד הרפורמה במערכת הסעד הסוציולוגי שהנהיגה ממשלתו של ז'ופה. הוא ביקר בחריפות את יורשו של ז'ופה, ליונל ז'וספן, ואת הקואליציה שבנה, לטענתו, על בסיס של פסבדו-סוציאליזם.

את מערך היחסים בין ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, ז'וספן והקאנצלר הגרמני גרהרד שרודר כינה בורדייה "הטרוייקה הניאו-ליברלית". לאורך השנים, התפרסם בורדייה גם בתמיכתו במהגרים ובאוכלוסיות החלשות בצרפת ובהתנגדותו הנחרצות לגלובליזציה. שמו הפך שם נרדף לשמאל הקיצוני עד כדי כך ש"בורדיוזם" נעשה למושג בו נהגו אנשי המפלגה הסוציאליסטית לכנות את אויביהם מהשמאל. בשנת 1981 תמך בורדייה בקומיקאי הצרפתי קולוש, שרץ כמועמד לנשיאות צרפת, מכיוון שלטענתו קולוש היה "האלוף מבין אלה שלא נחשבים פוליטיקאים". הוא לא היה א-פוליטי אלא אנטי-פוליטי.

שותפים לרצח התרבות

בורדייה נולד בדרום צרפת ורכש השכלה בבית הספר של פאו לפני שעבר ללמוד בפריז פילוסופיה בפריז. בשנת 1955הפך למרצה זוטר בבית ספר תיכון. בשנת 1958 קיבל משרת מרצה באלג'יר - החלטה שדרשה אומץ בעיקר מכיוון שהמצב הפוליטי והביטחוני בין צרפת לאלג'יר היה מתוח במיוחד. עבור בורדייה, הוביל העימות בין הקולוניאליזם הצרפתי למאבקם של אזרחי אלג'יר על עצמאותם לכתיבת ספרו הראשון "The Algerians" שמיד עם פרסומו זכה לתהודה מעוררת השתאות. בשנת 1960 חזר לפאריז ולימד באוניברסיטת פאריז עד שנת 1964, אז עבר ללמד בביה"ס הגבוה לסוציולוגיה, בו הקים את המרכז לסוציולוגיה חינוכית ולתרבות. בשנת 1981 מונה לראש החוג לסוציולוגיה של College De France. משנת 1975 עמד בורדייה בראש ההוצאה לאור Actes De la Recherche En Science Soiales, בה התפרסמו מרבית כתביו. במסגרת Liber איפשר בורדייה לכותבים ומלומדים לפרסם את דבריהם בנושא בעיות אינטלקטואליות אותן מצא מעניינות לכלל האוכלוסיה. בין השאר, פרסם גם שיר קצר שכתב הרולד פינטר על מלחמת המפרץ.

למרות שנתפס לאורך השנים כתומך נלהב במרד הסטודנטים שהתקיים בשנת 1968, היה בורדייה למעשה מבקר נחרץ של הרעיונות שהעלו מנהיגי המרד. באוקטובר 1999 פנה ל-70 מנהלי מוסדות ואמנים אודיו-ויזואליים בפאריז ואמר: "שליטי העולם, האם אתם יודעים מה אתם עושים?", הוא לא חיכה לתשובה וענה בעצמו, כי מכיוון שהם מחפשים מקסימום רווחים במינימום זמן, הרי הם בעצם שותפים פעילים לרצח התרבות.

בורדייה הותיר אחריו אשה, מרי-קלייר, ושלושה ילדים.