עבודת עובדיה

לא היתה לו שום בעיה לחשוף עכוז שחום בתחתוני חוטיני מנומרים ולצעוק "כבר שנים אני חולם שיציירו אותי בעירום", לדבר אנגלית הארלמית שוטפת ולהרעיד את האולפן במקצבי התופים שלו ב"להקת עובדיה ולהקתו". עובדיה, הלא הוא תומר יוסף, 26, הסייד קיק הכי אהוב בטלוויזיה, בהחלט עזר ל"כוכבי השכונה", הלא הם צחי (עידן אלתרמן) ומאיר (אבי גרייניק), לכבוש מקום טוב ברשימת המידרוג של ערוץ 2.

בספיישל סיום העונה לכבוד פורים, שישודר ביום שלישי, יספר עובדיה כי הוא סובל מציפורן חודרנית וזקוק לניתוח מסובך. לשם כך מצליחים צחי ומאיר לגייס את מיטב אמני ישראל (מיקה קרני, סי היימן, יגאל בשן, אתניקס, חמי רודנר, מרגול, אלון אולארצי'ק וג'וזי כץ) שישירו את "ציפורן חודרנית" בהופעת בכורה עולמית כדי לגייס כסף לניתוח.

"היה נורא כיף העונה", אומר יוסף, "גם בגלל שיוצא לי לתופף ואני מאוד אוהב את זה, וגם כי היה לי נחמד לעשות משהו חדש". הכייפיות והנחמדות באות ליוסף בטבעיות. הוא עדין אמיתי, בניגוד למראה האפרו הפראי שגם אותו, מתברר, חידש רק לאחרונה. "לפני כן היתה לי קרחת שש שנים. קרחת זה כיף. הרוח, הכרית בלילה, אבל עכשיו בא לי לגדל שיער".

ואף פעם לא פינטזת על שיער חלק?

"כשהייתי ילד קיללתי את התלתלים. בא לי שיער חלק, אבל התבגרתי ולמדתי לאהוב את זה".

יוסף הכיר את גרייניק ואלתרמן לפני כשבע שנים ב"דומינו גרוס", שם הופיעו יחד עם חנן לדרמן, דני קרפל, תומר שרון וירדן בר כוכבא. משם זה צמח לפלטפוס. "היתה לגרייניק ולאלתרמן רצועת שידור כל יום בשתיים בצהריים, לחמש דקות. אנחנו הצטרפנו אליהם אחרי חודשיים והאריכו את זה לחצי שעה. ארבע שנים עשינו את 'פלטפוס'".

מאז ראינו את יוסף בדרמה "הצל של החיוך שלך", בה גילם את אוטוגלידה, חייל חרמן, לצד חברו תומר שרון. ואז נפל אצלו דבר. לפני ארבע שנים נסעתי לניו יורק עם איתמר ציגלר ושחר מינץ. שני חברים מוסיקאים שלי. גרתי בברוקלין, עם החברה שלי דנה עדיני, והתחלתי לעשות מוסיקה".

למה דווקא ניו יורק?

"כי כל האנשים שרציתי לעבוד איתם היו שם. פגשתי שם את טמיר מוסקט שהפיק את תקליט הרגאיי שעשיתי, את גידי רז ואת בריאן ג'טקין, שמנגנים בתקליט יחד עם שחר ואיתמר, ואת יעל דקלבאום, שעשתה קולות יחד עם דנה. חוץ מזה, ניו יורק היתה בשבילי כותרת כזו לחיים הטובים. אבל אחרי שהייתי שם שלוש שנים, גיליתי שהייתי צריך לנסוע לניו יורק רק כדי לפגוש בישראלים הכי מדהימים שיש.. מה שכן, ניו יורק הצטיירה בעיני כמשהו מאוד ספציפי, וקצת התבדיתי. היה נורא קשה לשרוד שם כלכלית, והייתי צריך לעבוד שם בכל מיני עבודות קשות".

כמו?

"עשיתי הכל. מלהקים תערוכות של ביתנים ועד ללנגן בסאבוויי עם גיטרה. שמנו כובע והיינו מרוויחים שבעים דולר בשעתיים. הקטע הזה של להופיע בניו יורק בסאבוויי מאוד נפוץ. זה אחד הקטעים הכי כיפיים שעשיתי בחיים. כל הזמן לחיות על הדולק האחרון ולדעת שיש מחר, זה עושה משהו לחיים שלך. המאבק הזה תרם לי גם ליצירה. מכל יום שם למדתי כל כך הרבה. זה נראה לי המקום הכי טוב בעולם ליצור בו, בגלל החופש המוחלט".

ומה יצא?

"כמו שאמרתי, תקליט שאני מאוד אוהב, וחוץ מרגאיי יש בו גם סגנונות אחרים. אני עושה מוסיקה כל כך הרבה שנים, ועשיתי כל כך הרבה קאוורים על הבמה, ועכשיו פתאום זה בא לי נורא מהבטן והלב והמוח ומכל שאר האיברים, וזה מרגיש לגמרי שלי ולגמרי אחרת מכל דבר אחר שעשיתי".

איזו אווירה יש בתקליט?

"אווירה שמחה, טובה ואוהבת. לא באופוריה של 'הקוסמוס מחבק אותי', אבל ברמה האנושית הפשוטה, החיובית".

מתי ייצא סינגל לרדיו?

"בעוד חודש ייצא 'נביא את הזריחה'".

מה הדבר הכי רומנטי שעשית בניו יורק?

"כשדנה חזרה לארץ לחופשה בים המלח, קמתי יום אחד עם מועקת געגועים אליה ובאותו יום קניתי כרטיס טיסה ויצאתי מהמטוס בשדה התעופה, לקחתי מונית ישר לים המלח והפתעתי אותה".

ב"כוכבי השכונה" לא מתחשק לך לעבור לקדמת הבמה?

"ממש לא. אני רוצה לשיר, פחות מעניין אותי לשחק. באמת מצאתי את הפינה החמה שלי בחיים. אני אוהב לשחק, אוהב להצחיק ואוהב לעשות כל מיני דברים, אבל לשיר זה הטופ אוף דה טופ מבחינתי, וזה עושה לי להרגיש הכי טוב".

מה היה הקטע הכי מדהים מבחינתך העונה?

"מאיר בנאי גילם את רוקי, איש הדברה/הגברה. גיליתי את כשרון המשחק העצום של הבן אדם הזה. הוא הצחיק אותי בטירוף על הסט".

לא היתה לך בעיה לחשוף את העכוז?

"אין לי בעיה עם זה, כשזה בתוך קונספט כללי של הומור. לא הרגשתי מבוכה".

אולי בגלל שאתה חושב שיש לך עכוז יפה?

"The People will be the judge of that"