שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הצוק המופלא של הר אלעזר

    על הצוק האדיר מדרום למצדה התמקם מחנה קטן של הרומאים בעת המצור על מעוזם של הסיקרים. מפקדם הגזלן של אלה, אלעזר בן יאיר, חמס אפילו את מיתוס הגבורה היהודית

    שנים שהייתי עומד על פסגת מצדה ומגדף את המיתוס המקדש התאבדות, ושנים שאני נובר במעי הסיפור שסיפר יוסף בן-מתתיהו, שהפך למסמרת ברזל בצלב התבונה הישראלית, עד שמצדה שונתה מסיפור למען הרומים והפכה להיות לתסביך לאומי ולסמל שבו נשבעו טירונים ישראלים לצבאם.
    שנים, שתוך כדי ניסיונותי להתמודד עם המוזרות הבלתי נסבלת של סיפור מצדה, הייתי מודד ברגלי את כל מערכת המצור הרומית סביב הצוק של מצדה, מפשפש בקרבי חומת הדייק והמחנות ומנסה לחשב את גודל השקר היצוק בסיפור המצור, כשהסתבר לי ששום כלי ירי רומי - בליסטרה, קטפולטה, אונגר וכיו"ב כלי ארטילריה - לא היה מסוגל בקלעיו ובחניתותיו המעופפים להגיע אל חומת המבצר. על כן, שאלתי את עצמי שוב ושוב, מה ראו הרומים להקים מערכת כזו, שהיא סטרילית ולא פוגעת כלל במבצר, שכהנה וכהנה נשים זקנים וטף הסתופפו בין חומותיו, ומיעוט שבהם היו לוחמים עזי מצח שיותר משעסקו בהרג רומים היו טורחים טרחה רבה ברצח יהודים שלא הסכימו עם דרכם, או בשחיטת יהודי עין-גדי וכפרי כיכר סדום בליל הסדר, כדי לשלול שלל ולהעלותו אל מרומי מבצרם.
    תשובה של ממש לא היתה בידי וגם היום עדיין אני מתחבט בבעייתו של אותו סיפור, שיש בו גוון של זיקפה לאומית מסוכנת, שאחריתה התאבדות קולקטיבית.
    מקום אחד בכל מוזרותה של מצדה ממסמס את הטלטלה החריפה הזו של 'היה או לא היה', והוא הצוק האדיר שמתרומם, מאיים וקודר, מדרום למצדה, הוא הר אלעזר.

    לו אני פלאוויוס סילווה...

    ...מפקד צבא רומי שצר על מצדה, הייתי קובע את המיפקדה על ראש הר אלעזר, ולא רק את המחנה השמיני הקטן. זה המקום היחיד החולש באמת על מצדה, צופה על חלקת טרשיה, חודר בעין פולשנית אל באי מקוואותיה (ודאי היו הצופים הרומים אומדים אז בלעג את חמודותיהן של הנצורות בלויות המראה, בבואן אל המרחץ ובצאתן ממנו), מונה אחד לאחד את מפקדי כנופיות הסיקרים - שנכלאו כאן באיוולתם, אחרי שקנאי ירושלים גירשו אותם מן העיר הנצורה - בכניסתם אל הארמון ובצאתם ממנו. לא היתה בכל המערכה המוזרה הזאת פינה אחת המיטיבה לשמוע את הלהג העולה מן המצדה כמו קצה הצוק המופלא של הר אלעזר.
    ובכל זאת בחר פלאוויוס סילווה להקים את מחנהו ומפקדתו לא במקום הזה, אלא במקום הנוח יותר, קרוב למקום שהיום יש בו סככת מטיילים וספסלים לשבת על המדרון, כדי לחזות בבזיון האור-קולי המספר לתיירים את סיפורו של יוסף בן-מתתיהו, כפי שלימדונו רבותינו.

    טבעת חנק מושלמת

    שרטת גדולה חרוטה בצוק הגדול של הר אלעזר, והיא חומת הדייק הרומי, זו שהרומים הקימו בטורח גדול סביב מצדה, בטבעת חנק מושלמת של מצור, כפי שלא בנו מעולם בשום מקום בעולם המלחמות הרומי. כאילו סכנתה של מצדה לרומי היתה גדולה מסכנתה של האימפריה הפרתית ומצבאותיהם של הגאלים, הוונדלים, הבריטונים והקרתגים גם יחד. כאילו לא מדובר בסלע במדבר בירכתי ארץ נידחת, ששלוש שנים קודם לכן הובסו כל מיליציות המורדים שלה, נהרסה בירתה, מקדשה נשרף וכל מנהיגיה הושלכו טרף לשיני האריות בזירות הקרקסים, אלא במלחמה בחניבעל, שאיים למוטט את רומא. וכאילו צבא גדול ומאומן היה שם על המצדה, ולא פחות מאלף פליטים שנסו על נפשם מן המלחמה, ושרובם היו נשים, ילדים וזקנים.
    שרטת גדולה היא זו של חומת הדייק, שהפכה זה מכבר לבשר מבשרו של הנוף, זוחלת מעומקו של התהום הפעורה בין מצדה והר אלעזר, עולה במצוק בתלילות מפחידה ומגיעה עד חומתו של המחנה השמיני, הוא זה ששחנו בו זה עתה. איני יודע מה היה שמו הישן של ההר הזה. היתכן שמישהו קרא לו אי פעם 'מונט-קרקלה', על שם מפקד ממפקדי הלגיון הרומי? או אולי קראוהו 'הר אדונירם', כשמו האפשרי של מפקד ממפקדי חילות העזר היהודיים, אשר סייעו לרומים בחיסול מצדה, מעוזם של הסיקרים, הרוצחים שנואי נפש היהודים באותה עת?

    הר על שמו של פושע גזלן

    השם העכשווי, אלעזר, מנציח את אלעזר בן-יאיר, מפקד הפושעים היהודיים שישבו על פסגת המצדה, שמעולם לא נלחמו ברומי, רצחו לוחמים קנאים בעצם ימי מלחמת הגבורה שלהם על ירושלים, וכפי הנראה היו בשורה הראשונה של אלה שההיסטוריה של העם היהודי הקיאה בתיעוב. ומשום חטאי גאוותנו, שהלכנו לבנות את דמות היהודי החדש - גיבור, אלים, ז'לוב יפה-בלורית ושזוף רגליים - הצמדנו להר שם של גזלן, שאפילו את מיתוס הגבורה היהודית הצליח לחמוס.
    הרהורים כאלה ואחרים אפשר להם שיחלפו בראשינו, ישובים בנדנוד רגליים על חומתו של המחנה השמיני ומתבוננים בסלע מצדה. ואפשר שיחלפו עוד באוויר עורבים גדולים שיצרחו בקולי קולות, כי בעצם הימים האלה ההורמונים שלהם גודשים את גופם ועורב מחפש את עורבתו כדי לערב ערובים וסופו שיבקעו לעולם עורבונים קטנים. וגם בז נודד, שהוא ענק אפור וחותך את האוויר במהירות של טיל, עט על טרפו מן האוויר ולוקטו בטפריו כדי לנתחו אחר כך לפירורים נוטפי דם במרומי המצוק.

    איפה זה

    מדרום למצדה. ואפשר להגיע אליו בשלוש דרכים: הקלה - בשביל המסומן העולה אליו במתינות מדרום, ומכיוון נחל רחף. הבינונית - בשביל המסומן העולה אליו ממערב-צפון, לאורך שביל 'הרץ'. והקשה מכולן, המומלצת רק לירידה, היא ממסוף הרכבל במזרח.

    אם כבר הגעתם

    עוד בסביבה: מצדה זה מקום לא רע שאפילו אונסק"ו פרש את חסותו עליו; שמורת עין-גדי, על אף שמשלמים בכניסה ממון רב כל מטר שם יפה; נחל פרוע כלשהו מנחלי המדבר הסמוכים: צאלים, משמר, חבר, רחף ואחרים.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום : לביא ארצי, החברה להגנת הטבע
    אזור מצדה. שנים שאני מנסה לחשב את גודל השקר היצוק בסיפור המצור
    צילום : לביא ארצי, החברה להגנת הטבע
    מומלצים