זכויות וחובות

מאז אוקטובר 2000 שבה ועולה לדיון, במלוא החריפות, סוגיית נאמנותם של הערבים הישראלים למדינה. רובם המכריע הם אכן אזרחים שומרי חוק וחפצי שלום, אבל מיעוט קיצוני בקרבם מצליח להאפיל על הרוב.

אין ספק שיחסם של ערביי ישראל למדינה נגזר גם מהיותם חלק מהעם הפלסטיני. בתור שכאלה, הזדהותם עם אחיהם ברשות הפלסטינית מובנת, ובלבד שהזדהות זו אינה גולשת לפגיעה בביטחון המדינה, שהם אמורים להיות בה אזרחים שווי זכויות אך גם שווי חובות. איך מתרגמים זאת לכללי משחק אופרטיביים? התשובה אינה מנותקת מכמה מגמות ותהליכים ברחוב הערבי.

למרבה הצער, גילויי הכוחנות והחתרנות של ערבים ישראלים נמצאים בקו עלייה מתמיד. הפגנות אלימות, פגיעה בסמלי המדינה וריבונותה וביטויי תמיכה והזדהות עם הטרור הפכו לדפוס התנהגות ופעולה של מיעוט קיצוני וקולני. אדרבה, דפוס זה משתלב במעשיה של מנהיגות קיצונית ומקצינה המוליכה את ערביי ישראל להתנגשות עם החברה והמדינה ולהפרת חוקים. על הרקע הזה גוברת מעורבותם של ערבים ישראלים, בניצוחה של התנועה האיסלאמית, בביצוע פיגועים ובסיוע לארגוני הטרור (לרבות תנזים, חמאס וחיזבאללה).

עוד ועוד קולות, בעיקר בקרב הגורמים המיליטנטיים, קוראים להתנתקות ערביי ישראל ממוסדות המדינה (בהם הכנסת), ולהקמת חברה אוטרקית, עם תשתיות נפרדות בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והכלכלה. במילים אחרות, מדובר בהקמת ישות פלסטינית אוטונומית בתוככי מדינת ישראל.

על הקרקע הזאת נובט שבר עמוק ביחסי הגומלין בין ערבים ליהודים במדינה. התהום שנפערה ביחסים בין שתי הקבוצות מאז אוקטובר 2000 לא רק שאינה מצטמצמת אלא הולכת ומעמיקה, וספק אם אפשר יהיה להפוך את המגמה על פיה בעתיד הקרוב. אחד הביטויים המובהקים לכך הוא החרם שמטילים יותר ויותר יהודים על המגזר הערבי, שכבר הסב נזקים כלכליים כבדים למגזר זה.

הפעולה הראשונה שעל המדינה לנקוט היא חידוש ההידברות של השלטון עם ערביי ישראל. עלינו להבהיר חזור והבהר שאין לנו מלחמה עימם, ושעליהם לראות עצמם כחלק בלתי-נפרד מן המדינה, לצד תביעתם הצודקת ליתר שוויון, ולמלא את כל החובות הנדרשות מאזרחים נאמנים. הידברות זו צריכה להוליד אמנה חדשה, כאשר בצמוד להבהרת זכויותיהם כאזרחים יוצבו קווים אדומים חדשים בתחום הלאומי, בתחום החברתי ובתחום האזרחי.

בין השאר ייאסר על ערביי ישראל להקים מוסדות אלטרנטיביים; התנועה האיסלאמית תוצא אל מחוץ לחוק; גילויי תמיכה וסיוע לארגוני טרור יטופלו ביד קשה; ההתייחסות להפרות חוק ולהפגנות אלימות תהיה כמקובל לגבי כל אזרח. מצד אחר, במקביל לפעולות נגד הגורמים המיליטנטיים, על הממשלה להגדיר תוכנית חומש למגזר הערבי בתחומי התשתיות, החינוך, הכלכלה והחברה.

על ערביי ישראל להתעשת ולהוקיע מקרבם מגמות הרסניות בטרם יהיה מאוחר מדי. על מנהיגותו השקולה של הציבור הזה לגלות אחריות בשלב הקריטי שאנו נתונים בו ולערוך חשבון נפש נוקב כדי לאפשר המשך דו-קיום בין היהודים לערבים במדינה.

חזי כאלו, נמנה בעבר עם בכירי השב"כ