נמאס מערפאת, רוצים פסיכולוגיה

"סבורני", אמר בשעתו זיגמונד פרויד, "כי הטעם העיקרי להתקוממותנו למלחמה מקורו בכך שאי אפשר לנו לא להתקומם לה... המלחמה סותרת בצורה נוקבת את העמידות הנפשיות הכפויות עלינו בתוקף תהליך התרבות, וזה הטעם שאנו אנוסים להתנגד לה בכל מאודנו; אין אנו מסוגלים עוד, בפשטות, לשאתה..." ("תרבות בלא נחת", עמ' 17). הטקסט הזה נכתב ב-1933 כמענה לפנייתו של אלברט איינשטיין, שהציג לאבי הפסיכולוגיה את השאלה: 'מלחמה למה?' מאז חלפה לה עוד מלחמת עולם וכמובן גם מלחמות פזורות באזורים שונים של העולם, ואין סימן שהן עומדות לעבור מן העולם, להיפך. ככל שהמצב מסתבך פונים, כנראה, יותר ויותר אל חקר הנפש, בתקווה שייתן הסבר לתוקפנות הטבועה בנו, כיחידים וכחברה, ואולי גם יציע פיתרונות למצוקות החרדה והדיכאון המתגברות.

עכשיו, לקראת שבוע הספר ה-41, התופעה מתבררת: הביקוש יצר היצע ועשרות ספרי פסיכולוגיה יוצאים לאור. הקורא הישראלי, השקוע במלחמה ללא מוצא, מחפש הסברים שאינם בתחום הפוליטי, ואולי גם מיסתור מהמציאות הקשה. אלונה זמיר, דוברת רשת סטימצקי, מבשרת על עלייה של יותר מחמישה-עשר אחוז במכירות של ספרי פסיכולוגיה ופסיכולוגיה פופולארית בשנה האחרונה, ועל עשרות כותרים חדשים בנושא, שצצים כפטריות אחרי פיגוע. הוצאות חדשות שמתמקדות בפסיכולוגיה ובפסיכואנליזה מגבירות את פעולתן, וספרים הנושאים שמות כמו "הטרדה נפשית - אלימות בחיי היומיום, בעבודה ובמשפחה" (הוצאת כתר), או "חרדה - להתגבר על הפרעת אימה" (ידיעות אחרונות), מפארים את המדפים בחנויות. אך כששאלתי מהו המקור לעלייה המשמעותית בכמות ובפופולאריות של הכותרים העוסקים בפסיכולוגיה, היה מיספר התשובות כמספר העונים.

"אולי אנשים מתחילים סוף סוף לנסות ולהבין את עצמם", אומרת שולה מודן, פסיכותרפיסטית יונגיאנית ועורכת הסדרה הפסיכולוגית "פסיכה" בהוצאת מודן. "הניסיון הזה חיוני בעיקר בתקופה כזו, כשאנו מתעמתים עם כמויות עצומות של תוקפנות ואלימות סביבנו, בתוכנו ובכל מהדורת חדשות". סדרת "פסיכה" ממשיכה גם השנה בקו היונגיאני שאיפיין אותה בעבר, ובאחרונה הופיעו בה ספרים אחדים העוסקים בארכיטיפים המיתולוגיים, כמו "אמהות בנות - בנות אמהות", שהוא אסופה של אגדות עם בנושא, וצמד הספרים "אלים בכל גבר" ו"אלות בכל אשה", המנסים לפרו׳ לפנינו את התבניות הקדומות שמדריכות את החלקים הנשיים והגבריים בנפשו של כל אחד מאיתנו. נושא האלימות וההתמודדות עימה מוצג ב''פסיכה" ב"המאבק באלימות ילדים", ספרו החדש של הפסיכולוג הקליני חיים עומר (ספרו הקודם: "שיקום הסמכות ההורית"), שבו הוא מציע להורים להיעזר בדרכו של מהטמה גנדי, שהיא התנגדות לא-אלימה, בבואם להתמודד עם ילדיהם.

על פי נתוני סטימצקי, הספר שאחראי להתעוררות העניין בנושא הנפש הוא "סערת נפש" (קשת) ספרו של הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ד׃ר יורם יובל. הוא זכה להצלחה מסחררת אצל הקוראים, ואף הוכנס כספר חובה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ירושלים. יובל עצמו מופתע מהצלחתו של הספר ומהחדירה המאסיבית של הפסיכולוגיה לחיי היומיום בארץ. "כשחזרתי לארץ בשנת 2000 אחרי לימודים ועבודה בחו"ל הייתי מופתע מכמות האנשים שפונים לטיפול ומדברים על כך בפתיחות. כמו חוני המעגל התעוררתי, והנה כולם מטופלים". יובל קושר את העלייה בעניין שיוצרת הפסיכולוגיה להתבגרות שלנו כחברה. "יש התעוררות בעולם המערבי לנושא חקר הנפש, כחלק מתהליך של התבגרות וגילוי עצמי. העיסוק בנפש אינו אופייני לחברות בהקמה, שבהן המשאבים הנפשיים מופנים לשימור הקולקטיב. בחברות שפע, בחברות שבעות שבהן יש לאנשים יותר כסף ויותר זמן, נוצרת תרבות של טיפול כחלק מתרבות הפנאי. דווקא בחברות שפע נרשמים המיספרים הגבוהים ביותר של הפרעות חרדה ודיכאון. ככל שהחברה בריאה יותר מבחינה פיסית וככל שאיכות החיים גבוהה יותר, יש עלייה במיקרי הדיכאון והגיל שבו יש סיכון לחלות בדיכאון הולך ויורד כל הזמן".

- האם מדובר רק בשעשוע למפונקים או במשהו עמוק יותר?

"שוב, מדובר בתהליך של התבגרות, שבו החברה והאנשים שמרכיבים אותה מנסים להבין את עצמם ולפתור בעיות שצצות ברגע שיש פחות הסחות דעת, כמו מאבק על עצם הקיום".

- האם אתה חש עלייה במיפלס החרדה בארץ בתקופה האחרונה?

"בהחלט. ומסיבות טובות, לצערי".

יצחק בנימיני מהוצאת "רסלינג'' מכיר אף הוא בעניין הגובר בפסיכולוגיה, אך קושר את ההתעוררות הזאת דווקא לבריחה מהמציאות. "יש משהו אסקפיסטי בפנייה של אנשים אל הספרות הפסיכולוגית ואל הטיפול, איזושהי נהייה אחרי הבריחה אל העצמי וגם נוסטלגיה. העיסוק בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכואנליזה בפרט הוא משהו נרקיסיסטי, מענג, שמאפשר לנו לברוח מהיומיום אל הפנימי, אל הנפש. "רסלינג", שהיא הוצאה חדשה יחסית (בת שנתיים), מתמקדת בעיקר בפרויד וביורשיו, תוך שהיא מקיימת זיקה עזה ל׳יח הפמיניסטי העכשווי. "הפמיניסטיות הן שהחזירו למעשה את הדיון בפרויד לקידמת הבמה. יש התעוררות כללית ופריחה של הנושא, שנובעות מהצורך הכמעט פרדוקסאלי של השיח הפמיניסטי להתמודד עם האבא, האבא של הפסיכולוגיה. מכאן נובעת גם ההתעניינות הרבה בלאקאן. אם פרויד הוא כתבי הקודש, לאקאן הוא חז"ל".

בנימיני, בצוותא עם עידן צבעוני (שמלמד פסיכואנליזה בבצלאל) מייעדים את ספריהם בעיקר לאנשי מקצוע ומשתדלים להציג לקורא העברי טקסטים משמעותיים שלא תורגמו עדיין לעברית, כמו המסה של פרויד על המאזוכיזם (מגרמנית: אדם טננבאום), שהתפרסמה באסופת המאמרים שערכו: "עבד, התענגות, אדון, על סאדיזם ומאזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות", וספר נוסף של פרויד, "אבל ומלנכוליה", שעומד לצאת בקרוב. במקביל הם מנסים להדגיש את ההתרחשויות המקומיות בתחום. באסופת המאמרים נכללו רשימות שנכתבו בידי אנשי מקצוע מקומיים כמו רות גולן, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית, או האמן רועי רוזן. "חשוב לנו שהספרים שלנו יהיו נטועים בהוויה המקומית, הם לא נוצרים בחלל ריק", אומר בנימיני.

הוצאה אחרת שמייעדת את ספריה לקהל מקצועי יותר היא "תולעת ספרים". אף היא קיימת זה שנתיים ומתמקדת בעיקר בפסיכואנליטיקאים צרפתים, כז'אן לפלאנש ו-ו. ר. ביון. פאני הרשנזון ואליענה יידוב, עורכות הסדרה ומנהלות החנות התל-אביבית, החליטו להתמקד דווקא בהם משום שחשו כי הזרם החשוב הזה עדיין לא זכה לחשיפה מספקת בארץ. אבל למרות ההתמקצעות והרמה שהן מקפידות עליה, מציינת יידוב שרבים מספרי ההוצאה, בעיקר אלה השייכים לסדרת "פסיכואנליטיקאים בני זמננו", זוכים להצלחה גם בקרב הציבור הרחב ולא רק בין אנשי מקצוע. הוצאות נוספות החלו אף הן לפרסם טקסטים בעלי שייכות לפסיכולוגיה, בבחינת 'בודקים את השטח'. ניסיונות מוצלחים מהסוג הזה הם "המין השני" שיצא בהוצאת בבל, "דור הפרוזאק" ו"מה דעתך על ג'ואן וודוורד - החיים מטיפול לטיפול", שראו אור בהוצאת "ידיעות אחרונות".

"לאנשים נמאס מפוליטיקה", מסכמת רויטל ויטלזון, סטודנטית לפסיכולוגיה ומוכרת בחנות סטימצקי, "הם לא רוצים לקרוא על ערפאת או ברק. ספרים כמו 'סערת נפש' או 'מתנת התרפיה' של ארוין יאלום (כנרת) הפכו ללהיטי חג בדיוק מסיבה זו. דווקא הספרים על התמודדות עם חרדות ומצבי לחץ מצליחים פחות, כי הם מזכירים לנו שיש מצבי לחץ וסיבות לחרדה. אנשים מעדיפים להיכנס פנימה, לנתח, להתעסק עם עצמם, לא לחשוב על מלחמה".