סהר זנגלביץ' לקח

חבר טוב שלי נוהג לומר כי יש דברים שאין סיכוי שנזכה לראות בתלת ממד, מעבר לעולם הפנטזיות הטלוויזיוני. דברים כגון הדרדסים, המלאכיות של גיא פינס, או לחילופין מסיבות MTV. באירוע חלוקת הפרסים של DJ העיר במועדון ה-STOA K בגעש הצליחו להוכיח לנו שלפחות שניים מתוך השלושה אפשריים. ולא, לא ראינו את הדרדסים. DJ העיר ארגנו מסיבה מושקעת להחריד במועדון שהוא אחד היפים בארץ. הקירות לבנים, עליהם פרוסים מסכי וידאו ענקיים, נקודות עמידה וישיבה נוחות עם מסכי טלוויזיה פרטיים א-לה בואינג 747 ושני בארים יפהפיים, וחשוב יותר, בחינם. לכאורה, מה צריך יותר בן אדם בשביל לרקוד? אה, כן, מוזיקה ואווירה.

מוזיקה הייתה, ובשפע. גם בקוקטיל הפתיחה וגם לאחר חלוקת הפרסים. אווירה? זה כבר משהו אחר. שעוצמים את העיניים ומדמיינים את סצינת המועדונים, רואים תלבושות מושקעות, מוזיקה שנותנת בראש והמון התלהבות, זיעה ופרגון הדדי בין הדי.ג'יי לקהל. ביום שישי בגעש לא יכלתי למצוא את המרכיבים הללו. התלבושות אמנם היו מושקעות והמוזיקה, כאמור, מצוינת, אבל מתברר כי שמנה וסלטה של סצנת המועדונים שלנו פשוט לא מסוגלת לפרגן לעצמה. לא רק שמעטים מאוד בחרו לרקוד ולעשות שמח, אלא שאפילו מחיאות הכפיים לזוכים בקטגוריות השונות היו קלושות ונבעו בעיקר מקהל הסובבים הקרוב רגשית אל אותם זוכים.

האירוע לווה בהופעות רבות, אם של רקדנים על, ליד ובין החבלים שהשתלשלו מהתקרה, ועל הבמות השונות נראו אמנים כגון מאור כהן מלווה בבליינים וסאבלימינל מלווה בצל ובסיוון. הבחירות עצמן היו תמוהות, בעיקר כאשר בקטגוריית ליין המסיבות המוביל, שני הליינים התל אביבים המובילים, FFF בTLV וpleasure בדום אפילו לא נכללו ברשימת המועמדים הסופית, וברשימת התקליטנים הסופית ראינו את לאקי לו, סהר זנגלביץ' ושלומי זידן. שום אזכור לאוסי, לעופר ניסים, לבועז קופלד. הפתעה מחממת לב נצפתה בקטגוריית תוכנית הרדיו המובילה, כאשר פאנקהלטר המחתרתית של 106FM, תחנת הרדיו הסטודנטיאלית, השאירה מאחור את "הקצה" הוותיקה ואת רדיו BU הממותג להפליא.

עדן הראל, אושיות הסצינה והסטיגמה

את הטקס הנחתה עדן הראל, שהגיחה לבמה בדרכים מגוונות, אם כאשר היא מובלת על אפיריון הנישא על ידי שני להטוטני קביים, או יושבת על נדנדת ענק מעופפת. את רוב הפרסים הגישה הראל, כאשר היא מלווה בקולו של הקריין שהציג את המועמדים הסופיים בכל קטגוריה, אולם חלקם של הפרסים הוגש על ידי אושיות סצינה אחרות, כמו למשל עדי שבת מ-DJ העיר, אלה גוטמן (בחודש השביעי להריונה), ישראל אהרוני ושאול ביבי. עדי שבת ואלה גוטמן הן בחירה טבעית, והאמת? גם את ישראל אהרוני לא ממש התפלאתי לראות שם. הרי שום אפטר באומן 17 לא שלם בלעדיו, ונוכחותו במועדונים הגדולים ובעיקר באירועים המיוחדים היא הכרחית לקיומה הרוחני של המסיבה. אבל מישהו יכול בבקשה להסביר לי מדוע ביבי, עיתונאי מכובד ומראשוני העורכים של DJ העיר, נבחר להגיש דווקא את שני הפרסים שקשורים לאומת הטרנס, הרכב/יוצר היער ו-DJ היער? מדוע בחרו דווקא בעיתונאי המוביל של האג'נדה המזרחית להגיש דווקא את הפרסים האלו? מה, הם חושבים שכל רוקדי הטרנס הם מזרחיים דלוקים? הם באמת מוכנים להשריש את הסטיגמה הזו? לא. לא יכול להיות. אז למה הטקסט שהקריא ביבי כדי להציג את מסיבות הטרנס כלל את המילים הבאות "יהודים ופלסטינים מסטולים", למה? בקיצור, תמוה, סטרילי, מהוקצע עד הפרט שמעבר לאחרון ועתיר הפתעות. היה דיסקו.

והזוכים:

יוצר/הרכב בין לאומי: אייר ופליקס דה האוס קאט

ריליס ישראלי: מו-שיק

תוכנית רדיו: פאנקהלטר (106 FM)

דאנס בר/לאונג': מוב

הצדעת השנה למוזיקה האלקטרונית: ברי סחרוף

הרכב/יוצר היער: סקאזי

DJ היער: אינפקטד משרום

החפרפרת: 100 מטר מתחת לאדמה

ליין מסיבות: אפטרים באומן 17 (שירזי, האיש והכובע ושחם, האיש והוודקה)

אירוע השנה: אפטר פורים באומן

עיצוב גראפי:Open

מועדון השנה: האומן 17

VJ: ג'ני

מוזיקה שחורה: DJ גיא מרגלית ו-DJ אמיר פרי

אמן/הרכב היפ-הופ: סאבלימינל

קליפ השנה: בייסמנט ג'קס

DJ בינלאומי: ג'וש ווינק (כנראה שטיאסטו, שגם הוא היה מועמד בקטגוריה, כבר לא מלך ישראל).

הרכב/יוצר העיר: מו-שיק

תרומה לסצינה: יורם אליקים, מייסד הלייבל הירושלמי "פאקט"

DJ העיר: סהר זנגלביץ'