מבני ציבור: כניסה חופשית, למרות האבטחה

המראות של שומרים המחטטים בסקרנות בארנקינו הקטנים ביותר ותחושת המגנומטר (מכשיר ידני לגילוי מתכות) המחליק לאורך גופנו - שאפיינו בעבר כניסה למתחמים מאובטחים במיוחד - הפכו בשנתיים האחרונות לחלק משגרת חיינו. אבל מתברר שלמרות כל השומרים, השערים והמגנומטרים, מתחמים ציבוריים רבים מאוד הם עדיין, למעשה, פרוצים.

בבדיקה שערכנו בשבועות האחרונים באמצעות סוקרי המרכז למחקרים צרכניים בהנהלת דוד עידן, רק בשלושה מתוך 26 מקומות לא הצליחו הסוקרים להיכנס עם נשק (דיזנגוף סנטר בתל-אביב, קניון מלחה בירושלים והתחנה המרכזית בירושלים).

הסוקרים ניסו להיכנס לכל המקומות בזוגות או ביחידים, כשבכל מקרה סוקר אחד נושא אקדח ברטה בקוטר 7.65 מ"מ עם מחסנית ובה שמונה כדורים. בדרך-כלל האקדח הוצמד לשוק רגלו של הסוקר בעזרת סרט דביק. על-פי חוות דעתו של מומחה בענף השמירה, זהו תרגיל בלתי מתוחכם שמערך שמירה טוב אמור להתמודד איתו ולגלות את הנשק.

כאמור, ברוב המקומות זה לא קרה.

שיטת אבטחת מוסדות הציבור ומרכזי הקניות שבויה כנראה בקונספציה, האומרת שתפקיד המאבטחים בשער הוא לתת הרגשת ביטחון לקונים ולמבקרים, ולא לספק בפועל שמירה ואבטחה, אומר דוד עידן. ברבים מהמקומות בלטו שומרים מבוגרים, שספק אם הם זוכרים היטב את הוראות הביטחון והשמירה, והיתה תחושה שהם יותר מטרד מאשר שמירה.

בתגובה לתוצאות הבדיקה הודיעו חלק מהגופים שנבדקו, בהם ברגר קינג, סבארו ובית-החולים איכילוב, כי יחליפו או ישקלו להחליף את חברת האבטחה או את השומרים המועסקים אצלם.

אבטחה היא בור הוצאות כמעט ללא תחתית, והדילמה של כל אחראי בטיחות היא איפה עובר גבול החיסכון והכדאיות.

לפי הערכת משה רוזנבלום, יו"ר עמותת הקניונים ומנכ"ל קניון שבעת הכוכבים, תקציב הביטחון של הקניונים עלה השנה ב-40% ויגיע לכ-400 מיליון שקל.

בקניון ירושלים, שלפני כשנתיים כשל פעם אחר פעם בבדיקות בטיחותיות, לא מסתפקים יותר בבדיקת הנכנסים באמצעות מכשיר מגנומטר ידני, שלדברי מומחים יעילותו בעייתית והוא דורש מיומנות בהפעלה. בקניון מפעילים שערי מגנומטר חשמליים, שנחשבים יעילים יותר. המשמעות הכספית: מגנומטר ידני עולה בין 250 ל-450 שקל. שער מגנטי, לעומת זאת, עולה בין 25,000 ל-40,000 שקלים, לפני עלויות התחזוקה, ובקניון בגודל בינוני יכולים להיות גם שמונה עד עשרה פתחים.

הנהלת הקניון, שעמד בפני סכנה של אובדן רשיון העסק אחרי שכשל בבדיקות, השקיעה בשנה האחרונה כ-6 מיליון שקל בביטחון. למרות זאת, שמואל בילו, מנהל הקניון, אינו מבטיח הרמטיות. בילו: שילשנו את הכוח השומר על הקניון, הכנסנו שערים מגנומטריים חשמליים, הוספנו מערכי טלוויזיה במעגל סגור. אבל יש עדיין פספוסים. ההשקעה נותנת בסופו של דבר פרי, אבל אני רוצה להיות זהיר ולא יהיר. כל מאבטח, תהיה איכותו אשר תהיה, יכול לטעות.

לעומת ההשקעה בקניון ירושלים, במקומות רבים אחרים מנסים לחסוך, וברשתות שיווק ובחנויות, למשל, נפוצה תופעה אופיינית: בניסיון לחסוך, הופכים את השומר בכניסה גם לבקר של חשבוניות, המוודא שהיוצאים לא עוזבים את החנות בלי לשלם, ומסיחים את דעתו מתפקידו העיקרי.

בעיה נוספת היא איכות השומרים. בענף השמירה והאבטחה מועסקים היום 100 אלף איש, ורמתם אינה אחידה. היא נעה בין זו של יוצאי יחידות קרביות חדי תגובה ורבי כישורים, לבין זו של קשישים בלתי מיומנים שקשה אפילו להחליט איך לדרג את איכות האבטחה שהם מספקים.

כל יום חברות השמירה שולחות לך עובדים מזדמנים, שאין להנהלת הקניון מושג מיהם, אומר אבי פוגל, סמנכ"ל וקצין ביטחון של קניון השרון בנתניה. לדבריו, קניון השרון הוא היחיד בארץ שהעדיף להעסיק שומרים משלו ולא חברת שמירה, כדי להשיג סינון טוב יותר של העובדים.

לדברי רוזנבלום, עמותת הקניונים ניסתה להפוך את מקצוע השמירה למקצוע מועדף, אך לא הצליחה. רצינו להגיע למצב שחיילים יוצאי יחידות קרביות שילכו לעבוד בשמירה יזכו במענקים מוגדלים, אך לא היו לנו שומעים, הוא אומר.

גם בהנחה שמדובר בשומר קפדן ומיומן, כמה שעות אפשר לעמוד ולבדוק תיקים בלי לאבד ערנות? וזו עוד בעיה שמומחה בענף מגדיר אותה הבטן הרכה של נושא האבטחה. המשמרות המקובלות היום בקרב שומרים במתחמים השונים הן של שבע-שמונה שעות, עם הפסקות של חצי שעה לכל היותר.

מדובר בעבודה שוחקת. כל אדם מגיע לעייפות אחרי שעתיים-שלוש של בדיקה, אומר המומחה. בקניון ירושלים, אחרי שיצא תשוש מניסיון בן שעה לחוות על בשרו את עבודת השומרים בכניסה לחניון של קניון ירושלים, הורה המנכ"ל בילו על מדיניות חדשה, לפיה מאבטחים יוחלפו לעתים קרובות בין עמדות וסוגי האבטחה השונים בקניון, וכן יועסקו אנשים מיוחדים שיעברו משעה לשעה כדי להוציא מאבטחים להפסקות.

עוד כשל נפוץ שמצאנו: בחלק מהמקומות השאלה האם יש לך נשק, שאמורה לבוא כתוספת לבדיקה הבטחונית, פשוט מחליפה את הבדיקה. החוק אכן מחייב את הנשאל לדווח אם הוא נושא נשק, אבל מי שמתכנן לבצע פיגוע יהיה בהחלט מוכן לעבור על החוק.

צריך עם זאת לציין, שבין גורמי הביטחון קיימת מחלוקת בנושא האופן הנכון והרצוי לבדיקת נכנסים למתחמים ציבוריים, בדרך-כלל כאלה שאנשים רבים עוברים בהם מדי יום.

אחרי הכול, יש רצון שלא להפוך את תהליך הבדיקות הביטחוניות לסיוט עבור הקהל. הדילמה: האם יש לבדוק כל נכנס, או להשקיע באיתור החשודים והחריגים. מדובר במחלוקת שטרם הוכרעה, ולא רק בארץ.

גם מערכות בדיקה טובות מבוססות על ההנחה שיש סינון ראשוני של אנשים חשודים. כיוון שסוקרים העורכים בדיקות מן הסוג שערכנו, בין אם מדובר בעובדי חברות סקרים ובין אם מדובר בבדיקות יזומות על-ידי המשטרה, אינם נראים חשודים בדרך-כלל, קטן הסיכוי שיאותרו בסינון הראשוני. מצד שני, גם לא כל המפגעים נראים חשודים.

להלן תוצאות הבדיקה: