הכל אודות פול

אחרי שתצאו מהסרט "לעולם אל תשחקו עם זרים", סביר להניח שיעבור לכם החשק לעבוד על אנשים בטלפון בזמן הקרוב. לא רק זה, אלא שכל רחש ורעש קלים ביותר יקפיצו אתכם לטלפון, שנייה מחיוג למשטרה. באופן מפתיע, גם אחרי כל סרטי האימה והמתח שוודאי ראיתם, הסרט הזה עדיין מצליח לעשות את העבודה, קרי - למתוח את העצבים עד קצה גבול היכולת ולגרום לכל רישרוש עלה להישמע הכי חשוד שאפשר.

הכוכב הראשי של הסרט, פול ווקר, מגלם את לואיס, תלמיד קולג' אמריקאי, שמחליט עם תום שנת הלימודים להמיר ברגע האחרון את כרטיס הטיסה שלו הביתה ולקנות בכסף מכונית ישנה, כדי שבדרך יוכל לאסוף את וונה (לילי סובייסקי), חברת ילדות שנראה לו שדווקא עכשיו יהיה לו סיכוי איתה. באמצע הדרך אליה, בפתאומיות משעשעת, הוא מחליט לעשות עיקוף קטן ולשחרר מהכלא את פולר (סטיב זאן), אחיו הטראבלמייקר, אותו לא ראה חמש שנים. העיקוף הזה עולה לו בהרבה יותר מהדו"ח שקיבל משוטר התנועה שהבחין בו.

מתברר שפולר (שדי מהר סוחט מאחיו הקטן טרמפ לדנוור) לא סתם נחשב ללוזר של המשפחה. מדובר בפוץ מעצבן, שמשתעמם הרבה יותר מדי מהר, מה שמוביל את החברים שלנו להרפתקה שלשמה התכנסנו כאן הפעם. באחת העצירות הראשונות שלהם רוכש פולר עבור הרכב של לואיס הצעיר והזך מכשיר קשר, המשמש בעיקר לתקשורת בין משאיות. מרגע זה ועד סוף הסרט משמש פולר כשטן המדיח הרשמי. תחילה הוא משתעשע במכשיר החדש כדי לדעת היכן ממוקמות ניידות מוסתרות של משטרת התנועה, אבל די מהר הוא נזכר בימים בהם לואיס בן התשע התחזה לבחורה ועבד על אנשים בטלפון, ומכאן אין כבר דרך חזרה. חיש קל הוא מסיט את לואיס להתחזות לבחורה ולפתח קשר עם אחד הנהגים. לואיס, שמתחזה לנערה שהכינוי שלה הוא "קנדי קיין", מזמין את הנהג, הוא "ראסטי נייל", לפגישה בחדר סמוך במוטל בו הם שוהים, כדי לראות אותו מגיח עם השמפניה הוורודה שביקשה הנערה, אך נדחה בבושת פנים על ידי הדייר השוהה בחדר ואינו מבין במה מדובר. אלא ש"ראסטי נייל" הוא לא ממש הטיפוס שמקבל אכזבות בקלות, והוא הרבה יותר מתוחכם ואכזרי ממה שהאחים שיערו בתחילה.

מכאן מתחילה סחרחורת אירועים לא קטנה, בלי רגע מנוחה. סרט מתח כמו שצריך, מהזן שלמרבה הצער מאוד נדיר. כצפוי, לקח לא מעט זמן לייצר את הסרט הזה, וגם אחרי שהוא כבר היה אמור להיות גמור, חזרו השחקנים פעם אחר פעם לסט כדי לצלם סוף אחרי סוף אחרי סוף - עד שהבמאי, ג'ון דאל, היה מרוצה. לא פחות מחמישה סיומים צולמו לסרט (שגם הופץ תחת מספר דומה של שמות ברחבי העולם). ושימו לב שאין הכוונה לחמש הדקות האחרונות, אלא לקרוב לחצי שעה. במילים אחרות, לא מעט עבודה. כל הסיומים, אגב, יחד עם סצינות מחוקות והערות הבמאי, התסריטאים והשחקנים, מצויים בדי.וי.די לא מתורגם, שזמין בספריות הווידאו כבר די הרבה זמן תחת השם "JOY RIDE".

פול ווקר נראה בדיוק כמו שהקלישאה של הנער מהבית ממול אמורה להיראות: בלונדיני, עיניים כחולות, לא גבוה מדי, לא שרירי מדי. על הנייר הוא אמור (ואכן נראה, למי שחזתה בתצלומים שלו) להיות פנטזיה מושלמת, ויש כאלו שהוא אכן הפנטזיה שלהן, אבל פנים אל פנים הוא לא מושך הרבה תשומת לב. כשנפגשתי איתו בצרפת לפני כשנה, במסע קידום המכירות של "מהיר ועצבני", הוא לא השאיר עלי רושם מעניין כלל ועיקר. וין דיזל, שותפו לסרט, שמאז דילג לו לדרגת כוכב בכל קנה מידה אחרי ההצלחה של "XXX", פשוט גנב לו כבר אז את ההצגה.

ווקר, 29, יליד קליפורניה, בעל תואר בביולוגיה ימית, שבילה חלק ניכר מהשנים האחרונות במגורים על יאכטה עם חברתו לשעבר ואם בתו בת הארבע, מדו, מתעקש שהוא לא השחקן הטיפוסי. למרות שהתחיל לשחק בגיל צעיר מאוד (בעיקר בפרסומות), אף פעם לא התייחס למשחק בתור ייעוד. לדבריו, "שיחקתי כשהיתה הזדמנות וליהקו אותי. לא חייתי בקרוואנים על סטי צילום, לא התמוטטתי כשהיו תפקידים שלא קיבלתי. באתי, עשיתי את העבודה והלכתי הביתה. לא התלהבתי מזה במיוחד, וגם אף אחד בסביבה שלי לא. גדלתי באזור בו כל הילדים היו שחקנים, ובהחלט לא הייתי הכי שאפתן ביניהם. אולי זה בגלל שתמיד היה לי את הים".

ואכן, ווקר הוא אחד האנשים היותר ימיים שתפגשו (אם אי פעם תפגשו, כמובן). הוא משוגע על ספורט אתגרי מכל המינים, גולש, משיט סירות, צולל ועוד שלל פעילויות. בזמן האחרון הוא משתדל לצרף את בתו לחגיגות, למרות גילה הפעוט. על נישואין אין מה לשאול אותו. "אני עדיין לא מוכן לזה", הוא אומר. "השנתיים האחרונות עושות לי רק טוב, אבל גם גרמו לשינויים גדולים מאוד בחיים שלי, בגללם נפרדתי מהחברה הקודמת שלי, למרות שהיינו יחד הרבה זמן". מה שנכון, בשנתיים האחרונות התרחשה הפריצה הגדולה שלו, החל מהסרט "מהיר ועצבני", שעל אף דו ממדיות מסוימת זכה להצלחה גדולה - ומופק לו כבר סרט המשך. על הסרט "טיים ליין" בכיכובו, שאמור לצאת בעוד מספר חודשים, הוא כבר קיבל סכום עגול ונאה של 3 מיליון דולר.

על תהליך העבודה של "לעולם אל תשחקו עם זרים" הוא אמר: "זו היתה חוויה משונה. מצד אחד, זה היה סט צעיר, ורוב הזמן היינו רק שלושתנו, סטיב, לילי ואני, והסתדרנו טוב מאוד. מצד שני, היו הרבה תהליכים שהתרחשו בזמן העבודה עם התסריטאים ג'יי ג'יי אבראמס (יוצר "פליסיטי" ו"אליאס") וקליי טראבר, ששינו לגמרי את הסרט. תמיד יש שינויים תוך כדי עלילה, וסרט גמור לעולם אינו זהה לתסריט שהשחקן קרא, אבל במקרה הזה התחושה היתה שהעבודה לא נגמרת. בכל פעם שחשבנו שסיימנו, צצה לה עוד סצינה שחייבים לצלם ועוד השלמות ששכחנו בצד. אבל אל תבינו אותי לא נכון, אין לי תלונות. לדעתי, הסרט יצא מוצלח מאוד, רק למה הייתי צריך לעבוד כל כך קשה?", הוא צוחק, כדי שלא נחשוב לרגע שהוא רציני ולא מסוגל לקרוע את התחת כשצריך. אבל היי, אנחנו כבר ידענו את זה קודם, נכון?