מנטליות של סיליקון בבונקר

בצפון קליפורניה, בין אוקיאנוס להר, שוכן עמק הסיליקון. אין מקום כזה על המפה: הגיאוגרפים לא מכירים בו, ולא ניתן לקנות כרטיס טיסה או רכבת שתחנתו הסופית קרויה עמק הסיליקון. ה"עמק" הוא מקבץ של 1,300 חברות טכנולוגיה עילית, השוכנות לאורכו של כביש מהיר 101, צאתך סן פרנסיסקו ובואך סן חוזה. ה"סיליקון", הצורן, הוא חומר הגלם בתעשיית שבבי המחשב. בליבו של עמק הסיליקון ניצב הקמפוס המהמם ביופיו של אוניברסיטת סטנפורד, ממנה יצאו לפני 35 שנה המדענים והיזמים החלוציים, שכבשו את העמק והפכוהו לבירת הטכנולוגיה העילית העולמית.

האקלים בעמק הסיליקון נוח, הנופים רגועים, האוטוסטרדות רחבות, הבנייה נמוכה, והבדידות יכולה לחנוק. משחר כינונו כמרכז לתעשיות המידע התנסה העמק במחזורים מתחלפים של גאות ושפל עסקיים. כאן פרצה בסוף שנות השבעים המהפכה של המחשב האישי, וכאן היא הגיעה לקיצה הזמני באמצע שנות ה-80. כאן פרצה, כעבור זמן מה, מהפכת האינטרנט, וכאן היא דעכה, עם פיצוץ בועת מניות הנאסד"ק באביב 2000. מאז שרויים עמק הסיליקון ותושביו בהלם.

מרצדסים במחירי סוף עונה

המחסור בעובדי היי-טק התחלף בעודף: קרוב ל-100 אלף מקומות עבודה בתעשיית הטכנולוגיה נסגרו בשנתיים. האבטלה חצתה את קו 7.5 האחוזים מכוח העבודה המקומי, לעומת 0 אחוזים במארס 2000. מעיינות הכסף יבשו. ההשקעות של קרנות הון סיכון בחברות הטכנולוגיה בעמק הסיליקון ירדו ב-80 אחוז, וההנפקות הראשונות ("היציאות לבורסה") של חברות סטארט-אפ פסקו כמעט לגמרי. מניות ואופציות למניות הפכו לזבל, והבונוסים נוטפי השומן בוטלו. 7 מכל 10 חברות טכנולוגיה בעמק הסיליקון הפסידו השנה כסף. שליש מהן יתחסל במרוצת תריסר החודשים הקרובים. העודף בשטחים משרדיים להשכרה עשוי להימשך עוד חמש עד שש שנים. כבר לא צריך לשלם שוחד לסוכן מכירות של מרצדס, כדי לקבל בלי תור את הדגם האחרון של המכונית, ולא צריך לתקוע שטר של 100 דולר לרב-המלצרים במסעדה בפאולו אלטו, כדי לקבל שולחן מכובד לארוחת ערב. אפשר להגיע ולאכול גם בלי הזמנה מראש. והמרצדסים, בני שנה ושנתיים, נמכרים במחירי חיסול. מכרים סיפרו לי על עשירי היי-טק שהתרוששו מנכסיהם ונאלצים למכור ("יד שנייה") חליפות ארמאני ותכשיטי פלטינה. מתכנתים שפוטרו מ"סאן" ופתחו גני ילדים, מהנדסי מחשבים מובטלים שהקימו רשתות של מזון מהיר משופר, נפלטי חברות סטארט-אפ שעובדים כעת בתחנות הדלק, ויועצות למחשוב מועסקות בסוכנויות לתיווך נדל"ן. רבים נרשמים מחדש לאוניברסיטאות, לומדים ראיית חשבון, מתמטיקה והיסטוריה - מקצועות שתמיד יהיה ביקוש לבוגריהם. אחרים מדוכאים, מסתגרים מבושה. לא מעט עוזבים את העמק: יקר מדי לחיות בו וקשה להסתדר.

רדיפת הבצע יצאה, זמנית, מהאופנה

הכל, כמובן, יחסי. מול המיתון הישראלי הכבד, האטה בעמק הסיליקון נראית כאתנחתה קלה בלבד במרוץ אחר העושר הגדול. העמק כבר לא חלום, אבל הוא עדיין מקום טוב לחיות בו. תושביו לא באמת מהדקים את החגורה, הם רק מפסיקים את הצריכה הראוותנית ויורדים מדרגה או שתיים בסטטוס הבזבוזים.

לקראת החגים חנויות האופנה היוקרתיות מפוצצות מקונים. רשתות הדליקטסים מייבאות את מיטב המזון האירופי במחירים מסחררים. הדירות, אחד המדדים לרמת החיים, התייקרו במרוצת השנה האחרונה ב-12 אחוז. שכר העבודה הממוצע עלה, למרות האבטלה. קרן המימון של אוניברסיטת סטנפורד, אחת משלוש האוניברסיטאות היוקרתיות של אמריקה, ספגה השנה הפסד הון "נוראי" של 2.5 אחוזים, אחרי שב-2001 הרוויחה 40 אחוז ושוויה הגיע ל-8.2 מיליארד דולר. אוניברסיטת העוגן של עמק הסיליקון לא תפטר בשל כך מרצים וחוקרים ולא תפגע בתנאי העסקתם.

פרופ' אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת הנגב, בבאר שבע, למד וקיבל את תוארו באוברסיטת סטנפורד. בהכירו את המקום, הפך ברוורמן את ה"עמק" למקור חשוב לגיוס תרומות (וכשרונות) עבור המוסד שהוא עומד עכשיו בראשו. בסיועו נפגשתי עם קבוצה גדולה של ישראלים, מבכירי קהיליית ההיי-טק של עמק הסיליקון. השתתפו בפגישה צבי אלון, רם בנין, לוי גרצברג, דרור פוקרד, יוסי פרי, טדי שלון, אלי פסטרנק, יונתן רגב, אלכס יופה, סם גילי, פרופ' יואב שוהם ואריק בן חמו, שאינו ישראלי אך קשור לארץ בקשרים הדוקים. מצליחנים, העוסקים בייעוץ בשכר ובאיתור הזדמנויות להשקעה חדשה, נהנים ממוניטין, חסכונות וסביבה פסטורלית. את מצבה של תעשיית הטכנולוגיה העילית ב"עמק" הם מגדירים כ"מנטליות של בונקר".

הניפוץ של בועת האינטרנט, החשיפה של הסקנדלים בצמרת עולם העסקים האמריקני, החששות שמא מאזנים של חברות לא משקפים את המציאות, הרס שווי השוק של החברות, הזיכרון הטרי של פיגועי הטרור ועודפי ההשקעות בענפי מפתח של התקשורת יצרו ביחד מין תערובת מבלבלת, מעיקה, מחניקה ואפילו משתקת. "המשקיעים נעשו שונאי סיכון", העיד על חבריו ועל עצמו אחד המשתתפים בשיחה, איש טכנולוגיה שהקים, הנהיג והנפיק לא מעט חברות. ישראלי אחר אמר: "לפני שלוש שנים לא יכולתי למצוא עובדים ושטחי משרד פנויים להשכרה. עכשיו אני מוצא אותם בשפע. אז יש מטרה כלכלית נסתרת לכל המיתון הזה: הוא מתקן עיוותים ומחזיר אותנו לנורמה".

הגל הבא של החדשנות יתלבש, לדעתם, על שלושה תחומים: ביולוגיה בהגדרתה הרחבה ביותר, ביטחון אישי ומדינתי, ומה שמכונה ננוטכנולוגיה, טיפול בחלקיקים הכי זעירים של היקום. בשלושת התחומים כבר נכתבו ספרי מתח של מדע בדיוני, סימן לעניין ציבורי מובהק.

"בשנת 2010", אמר מנכ"ל תאגיד טכנולוגיה בינלאומי גדול, "חלקה של תעשיית הטכנולוגיה במשק האמריקני יהיה כפול מכפי שהוא היום. הגידול בפריון העבודה בהיי-טק יצר מגמה לדורות שלא תיעצר".

ומה עד 2010?

"תעשיות המידע יהיו תלויות יותר בתקציבים ממשלתיים למחקר ופיתוח בטחוני ובתקציבים אוניברסיטאיים למחקר בסיסי" טענו אנשי שיחי הישראלים. תלות זו עלולה להסיט את מרכז הכובד של ההיי-טק מקליפורניה הליברלית והפרועה אל אזורים אחרים בארה"ב הקרובים למרכזי העוצמה של הממשל ולבסיסי הצבא הגדולים.

כיצד משתלבת בכך ישראל?

מהפרספקטיבה של העצים המוריקים בעמק הסיליקון, תעשיות ישראליות רק ייהנו וייצאו מחוזקות ממשבר ההיי-טק. בהסתייגות של דובר אחד או שניים, הסכימו כל האחרים במפגש ש"העתיד של ההיי-טק הישראלי נראה טוב". ישראל יכולה להוביל בתחום טכנולוגיות הביטחון, ואף רצוי "שתפעל להשתלב בפרויקטים הגדולים של הממשל, האמור להוציא בשנה הבאה 115 מיליארד דולר על מחקר ופיתוח צבאי ובטחוני". יש לישראל בסיס מוצק של פיתוח ביולוגי ורפואי, ותעשיית תרופות מוכרת ומוערכת. מדעניה של ישראל פעילים בחזית הראשונה של ננוטכנולוגיה.

אחד ממשתתפי השיחה הביע את דאגתו מכך, ש"שכר העבודה של מהנדס תוכנה בישראל כבר לא נמוך משכרו באמריקה; בכך אבד לישראלים היתרון התחרותי". אך האחרים חלקו על דעתו. ככל שמוצרי ההיי-טק נפוצים יותר, יורד מחירם וייצורם עובר למדינות אסיה, שלא הישראלים ולא האמריקנים יוכלו להתחרות בעלות עבודתן הנמוכה. היתרון של "הישראליות הטכנולוגית" אינו במחיר שעת עבודה, אלא בכמות החדשנות והיצירתיות המופקת משעה כזו. ובכך אין לה מתחרים.

האומנם אין?

"באוניברסיטת סטנפורד", סיפר אחד ממשתתפי הפגישה, "אתה פוגש יותר ויותר סטודנטים סינים, טייוואנים ודרום-קוריאנים שלא רק משננים את חומר הלימודים כמות שהוא, אלא מגלים יוזמות מקוריות" וזה כבר סיפור אחד לגמרי. סין תהיה בעשור הבא הצרכן והיצרן הגדול בעולם של טכנולוגיה היש בישראל מחשבה ברורה מה תוכל למכור לסינים ואיך להשתלב בשווקיהם?

שאלתי את משתתפי המפגש, האם מנקודת מבטם משפיעה מלחמת הטרור בישראל על מעמדו של ההיי-טק הישראלי. התשובות לא היו אחידות. חלק מהדוברים נטה לבטל את ההשלכות של האינתיפאדה: "בגמר המיתון העולמי יגיע לסופו", כך העריכו, "גם המיתון בתעשיית הטכנולוגיה העילית בישראל. נכון שקרנות הון סיכון לא משקיעות כעת בישראל, אבל הן משקיעות עוד פחות, יחסית, בעמק הסיליקון, שאינו איזור מלחמה". אחרים סברו אחרת. הם סיפרו על הימנעות של חברות רב-לאומיות משליחת נציגים לישראל (תופעה הפוגעת, לדעתם, ביכולתה של ישראל לחדור לשווקים חדשים או להחזיק בקיי מים) ועל היסוסים בכל הנוגע להזמנות דחופות מישראל.

"מאז גבור האינתיפאדה", העיד בעל שליטה ישראלי, "חברות טכנולוגיה ישראליות המייצאות לאירופה והרשומות בארה"ב מציגות את עצמן כאמריקניות ומטשטשות את זהותן. אנחנו מרגישים שחברות בעמק הסיליקון נרתעות להשקיע בישראל ולהדק איתה קשרים. באשר לאירופה, יש שם משהו הקרוב לחרם על תוצרת ישראלית".

קחו דוגמה מהודו

הטרור גובה מחיר מההיי-טק בישראל גם בשל השפעותיו הפסיכולוגיות. הוא יוצר דיכאון, ייאוש, אי-יכולת להתנתק ממציאות הפיגועים ולחשוב במונחים מופשטים. למדענים ישראלים קשה לעקוב אחר החידושים האחרונים בתחומי הטכנולוגיה הרלוונטיים. "חברי הישראלים", אמר אחד המשתתפים בשיחה, "מפתיעים אותי לאחרונה לרעה בבורותם המקצועית. לפני שנתיים הם סיפרו לי מה קורה במעבדות שלנו, עכשיו דעתם נודדת לעניינים אחרים. הם ממעטים להגיע לקונגרסים, לקרוא, להתעדכן. כאילו לא באמת אכפת להם מעבודתם. נפתח פער בינם לבין העוסקים האחרים בטכנולויות". "בעולם הגלובלי", אמר ישראלי אחר, המרבה לנסוע בין ישראל ועמק הסיליקון, "אם אתה פרובינציאלי, אתה לא קיים. ישראל איננה אי, ואסור לה להיות ולהיראות כך". לדעתם, "הפזורה הטכנולוגית הישראלית", כפי שהם מכנים את עצמם, יכולה למלא עכשיו תפקיד של מתווך מסור בין מרכזי הפיתוח האמריקניים והישראליים.

היה להם עוד מסר חשוב לבטא: הם רוצים לראות את אנשי ההיי-טק הישראלים "בבית" מעורבים הרבה יותר בפוליטיקה, בניהול המדינה, במציאת פתרונות יצירתיים למבוי המדיני והבטחוני הסתום. לדעתם, "איכות המדיניות בישראל לוקה בחסר, והמנהיגות ההיי-טקית והתעשייתית צריכה למלא את החסר". אמר אחד הנוכחים בפגישה, מבכירי ההיי-טק בעמק הסיליקון כשהמתיחות בין פקיסטאן להודו הגיעה לשיאה וממשלת הודו שקלה לפתוח במלחמה, באה אליה משלחת של ראשי תעשיית הטכנולוגיה המקומית ואמרה: מלחמה תהיה אסון בשבילנו. נסו קודם כל את הפתרונות המדיניים. וזו דוגמה טובה לקהיליית הטכנולוגיה הישראלית, אם המצב לא ישתנה, משקיעים אמריקנים, קניינים סינים ומחפשי מציאות יפנים לא יטוסו לישראל, מזהירים גם האופטימיים מבין "הפזורה הטכנולוגית הישראלית", וחברות גדולות יימנעו מלהשקיע ישירות בישראל.

וכאשר סוף סוף ייגמר המשבר בתעשיות הטכנולוגיה העילית בעולם, בלא שתסתיים במקביל המלחמה הישראלית-פלשתינית, עלולה, כך מעריכים הישראלים בעמק הסיליקון, להתחיל בריחת מוחות של ממש מישראל אליהם: גדולי הפטריוטים העובדים בהיי-טק בארץ, יתקשו לעמוד בפיתוי ועלולים לחפש, ולו זמנית, את מזלם לאורך הכביש המהיר המחבר את סן פרנסיסקו עם סן חוזה, ולא את הרצליה עם גנין.

אליסון נגד נביאי השקר

אין גאות בלא קץ, אמרו לי ותיקי ה"עמק" ואין שפל בלא מפנה. אף אני יכולתי להריח באוויר את הניצנים של המפנה לטובה, ולא רק משום שהייתי בעמק הסיליקון בשבוע שבו השלים מדד מניות הטכנולוגיה עלייה של 33 אחוז, על אפם ועל חמתם של המומחים לפיננסים. התארחתי בסן פרנסיסקו בכינוס של אורקל, חברת התוכנה השנייה בגודלה בעולם, והתרשמתי מהניתוחים שהציגו ראשיה על הגידול הבלתי-פוסק בשימוש באינטרנט, בתוכנות עסקיות, במסדי הנתונים, ביישומים, ברשתות מחשבים אלחוטיות, במסחר אלקטרוני מקוון.

בשנתיים הקרובות, כך העריכו, ייצר העולם יותר מידע ממה שייצר מראשית האנושות, מאז למדו בני האדם קרוא וכתוב. לארי אליסון, המייסד והמנכ"ל של אורקל והיהודי העשיר בעולם (שווי נכסיו, אחרי כל המפולות: 15 מיליארד דולר), תקף בדברים ששודרו מסיפון היאכטה שלו במימי ניו-זילנד, את "החזאים המטומטמים מוול-סטריט", שלפני שנתיים צבעו הכל בוורוד, וכעת צובעים הכל בשחור. חבורת נביאי שקר, אמר עליהם בבוז לארי הגדול.

שלא כמו בישראל, בעמק הסיליקון מסתכלים קדימה בתקווה.