רגע של לשון

הייפ (Hype)

הגדרה מילונית: 1. רמיה, הצגה; 2. יחסי ציבור; ובעיקר - שיווק מוגזם ומופרך (מילון מרים-וובסטר).

הייפ הוא תוצאה של השקעת מיליוני דולרים בפרסום ובבניית חטיבות שיווק על בסיס המוטו "אנחנו רוצים תשומת לב, ונשתמש בכל טריק זול כדי להשיג אותה. האמת מתה - יחי התדמית!".

מקור המילה: קיצור המילה Hypodermic, שמשמעה "מותאם להזרקה תת-עורית". ז"א: טפטוף בלתי פוסק של אינפוזייה שיווקית.

ההייפ גדל יחד עם האינטרנט. הוא היה שם כמקודם, אך יכולתו לבוא לידי ביטוי הייתה מוגבלת, עקב מספרם המצומצם של המגזינים שבכל אחד מהם לא הרבה יותר ממאה עמודים. כבר בשנות השמונים השתמשו המפרסמים בכל השטיקים המוכרים בכדי ליצור הייפ תקשורתי, בין היתר, על ידי הוצאת ציטוטים מהקשרם. "נפלא" - צוטט לכאורה מגזין Zzap 64, בעוד שהציטטה המקורית הייתה משהו כמו "חבל שקיבלנו משחק כל-כך גרוע מרעיון שהיה יכול לצאת כל-כך נפלא".

תמונות מזויפות, הן שיטה נוספת. "כן, התמונות הן מתוך המשחק (רק שכחנו לציין שהעברנו אותן ליטוש-ריטוש קל ב-Photoshop)". וכשממש רוצים למשוך תשומת לב, תמיד אפשר להביא איזו בחורה ערומה ומבולבלת, שלא ממש מבינה מה היא עושה שם. בעבר נתקלתי בפרסומת למשחק ישן שהיה מבוסס על קומיקס בריטי. הפרסומת, שהתפרשה על פני שני עמודים, הציגה דוגמנית שופעת, בתחתונים בלבד, שוכבת לכל אורך העמוד הכפול וחוברת הקומיקס הקטנטנה בידיה. על מה המשחק? לא חשוב. מה יש לו להציע לנו שלא ראינו מקודם? זה לא העיקר. מה שחשוב זה - יש ציצי, או אין?

שיטות הפרסום האלה ואחרות, סייעו לתעשיית המשחקים לגדול ולצמוח משנה לשנה, במעגל קסמים שתכליתו - יותר כסף - יותר שיווק. האינטרנט מאפשר לחברות להזרים אל הקהל הפוטנציאלי מידע על בסיס יומיומי. משאינם תלויים בחסדיהם של עורכים ביקורתיים ומגבלות מקום ותפוצה, יכולות חברות המשחקים יכולות להזריק לוורידים שלנו מידע על בסיס יומיומי, לעתים גם בלתי מבוקר. לדוגמא, "תמונת היום" - "קוראים יקרים! פורסמה תמונה חדשה מתוך המשחק Lost Kingdom of Empiria! לחצו על הלינק למטה בשביל לקרוא. אבל ראשית, פרסומת מנותני החסות שלנו". עשרה ראיונות שעונים בדיוק על אותן שאלות בכמעט בדיוק אותן מילים, כשגם מעט התוכן הממשי שהיה בהם בהתחלה נשחק חיש קל. שאלה: "במה מבדיל את עצמו משחק הפעולה שלכם ממתחרים?" תשובה מתורגלת: "התסריטאי שלנו עבד זמן רב כדי להבטיח שהדרמה לא תיפסק לרגע. מנוע פיזיקלי ריאליסטי ואפקטים מבוססי טכנולוגיה חדשה שהמצאנו יכניסו את השחקן לעולם דמיוני מוחשי יותר מאי פעם בעבר, בלה-בלה".

ברשימת "עשרת ה..." היא שיטה נוספת לצבור תאוצה ולגלגל את ההייפ. היום אתה לא פקטור, אם אתה לא מופיע לפחות ברשימה אחת כזאת - עשרת המשחקים שצפויים לחדש, עשרת המשחקים עם הגרפיקה הכי משוכללת, עשרת הגדולים, עשרת המוכרים, עשרת היקרים, עשרת הדיברות, עשרת המשחקים שיוצאים בקיץ ומתאימים לגילאי 12 עד 17 ולסיום - עשרת המשחקים שעוד לא הופיעו באף רשימת "עשרת ה...".

הדבר הכי גרוע בהייפ זה שאנחנו אוהבים אותו. זה נותן לנו תחושה שהנה-הנה מגיע "הדבר הגדול הבא". כשהוא לרוב מתברר להיות רק "הדבר הבינוני שממקודם", אנחנו יכולים להאשים בעיקר את עצמנו על הרצון המוגזם להאמין להבטחות של אנשים שהתפקיד שלהם למכור לנו בכל מחיר.

אתרי מעריצים (Fan Sites)

התרגום העברי למושג Fan הוא לקוי, מכיוון שיש מרחק לא קטן בין Fan ל-Admirer. אבל לא ההבדל בין "מעריץ של משחק X" ל"חובב משחק X" הוא זה שמטריד בתופעה, אלא זה שבין אתרי קהילה לבין אתרי קידום מכירות.

אתר מעריצים שמוקם לכבוד משחק יכול לעשות זאת לפני יציאת המשחק או אחרי יציאת המשחק, ולרוב הוא מספק מידע, תוספות, תמיכה ומהווה מעין "מרכז קהילתי" מקוון בעבור השחקנים. אפשר כמעט למדוד פופולריות של משחק בהתאם למספר אתרי המעריצים שפורחים למענו ברשת, אלא שרובם המכריע של אתרי המעריצים שנפתחים לפני צאתו של משחק לוקים לפעמים בהפרעה מוזרה. הפרעת שיפוט בלתי מובנת, גורמת למפעיליהם לחשוב שהם יכולים לקבוע את איכות המשחק עוד לפני שהמשחק קיים או ראה אור. ההייפ (ראו למעלה) כל-כך משפיע על התפיסה שלהם, שהם הופכים לחלק ממנו, ועוד בלי שמשלמים להם פרוטה. התוצאה היא האדרה של המשחק התיאורטי-פוטנציאלי שנמצא בפיתוח: "שלום לכל הגולשים! האתר שלי, bestgameever.com, מוקדש למשחק המופלא doozx 2. המשחק המופלא, היפהפה והמתוחכם doozx 2, אליו אני מתפלל כל בוקר לכיוון המשרד של המפתחים בטקסס, עומד לצאת עוד שנה, אולי קצת יותר, ולשנות את פני עולם המשחקים מהקצה אל הקצה. אני יודע את זה כי זה מה שהם כתבו באתר הרשמי. אז הצטרפו אלי במסעי לחשוף את כל ארבעת פרטי העלילה ושש התמונות שהציגו מהמשחק. קריאה נעימה!".

אתרי מעריצים הם דבר נפלא. הם עוזרים לשווק משחקים מעניינים גם כשלמפתחים אין גב שיווקי חזק; הם מרכזים מידע שימושי או סתם מעניין על המשחק ונותנים לשחקנים מקום לקבל בו תמיכה מהקהילה. אז עוד כוח לאתרי קהילה, ודי עם אתרי קידום מכירות של Fanboys (וזו גם הגדרה מהירה של Fanboy: מישהו שהקים, או עלול להקים, Fan Site מהסוג הלא רציונאלי). גם להתלהבות יש גבולות בחוק - או לפחות צריכים להיות (ואחרי זה הם עוד קוראים לי פאשיסט!).

Booth Babes. תרגום: כוסיות-של-דוכן

הגדרה יבשה: בחורות טובות-מראה ושופעות שיער שמתהלכות עוטות אופנת קיץ באולמות ממוזגים כדי לקדם מכירות של משחק שהגיבור שלו הוא גבר שרירי ושוביניסט שמבצע רצח-עם בחייזרים.

מה? מי הכניס את זה לפה? לחלוטין לא שייך לכתבה. וודאי שאני רוצה לראות כמה שיותר Booth-Babes. מצידי שיביאו 5 דוגמניות חצי ערומות להשקת הגרסה החדשה של Solitaire. זה זול? לא שייך? מביש? לא מקצועי? מתייחס אל ה-Babes כמו בשר למכירה ואל הקהל כמו מפגרים מזילי ריר שזוג ציצי קובע להם מה לקנות? כמובן. אבל צריך להתחשב בהורמונים - אף אחד לא מושלם. אז העולם מגעיל קצת, אז מה? כל מה שצריך זה לפגוש את גועליותו בחיוך רחב שמציג לראווה כמה סתימות מזהב. אבל בכל זאת, לשם האיזון והגדלת הדמוגרפיה הנשית בתחום המשחקים, אני דורש שמתערוכת E3 הבאה יהיו בכל דוכן גם Booth-Boys. אחרי הכל, אין כמו לקבל חרב אור מפלסטיק ישר מידיו של אביר ג`די חטוב. או ככה לפחות אנשים מסויימים אוהבים את זה.

טייקון (Tycoon)

הגדרה מילונית: 1. מנהיג דגול; 2. איש עסקים רב עוצמה. מקור המילה: מהמילה היפנית Taikun, נרדפת לשוגון - מנהיג צבאי.

הגדרה גיימרית: תת-ז`אנר של משחקי אסטרטגיה, בו המטרה היא כלכלית, ודורשת מהשחקן להראות רווחים מקסימליים בתחום עסקי ספציפי.

משחקים עסקיים יש עוד מימי "דוכן הלימונדה"המפורסם, שלא לדבר על Taipan (מילה סינית הפעם). אבל למי אנחנו ממש חייבים תודה על הפופולריות של הז`אנר, שלא לדבר על שמו, Tycoon, המככב בשנים האחרונות בכותרתו של כל משחק אסטרטגיה שני שיוצא לשוק? שני אנשים. הראשון הוא סיד מאייר, האיש שהמציא משחקים קלאסיים כמו Civilization, F-15 Strike Eagle ו-Pirates נמצא בכל חור שנבדוק בהיסטוריה של תעשיית משחקי המחשב. הוא ולא אחר אחראי למשחק שהכניס בסופו של דבר את המילה Tycoon לשימוש: Railroad Tycoon (מ-1990). עוד קלאסיקה מבית היוצר של סיד. אלא שאז לא ידענו את תיבת הפנדורה שתיפתח מכיוון משחק עסקי בניית הרכבות הלכאורה תמים הזה.

המואשם השני נקרא לדוכן, והפעם זה בריטי בשם כריס סוייר, שהחליט ברוב יומרנותו לנסות ולחקות את הצלחת Railroad Tycoon. קודם הוא עשה את זה ב-1994 עם Transport Tycoon, שנתן לנו לשחק לא רק עם רכבות כמו המשחק של סיד, אלא גם עם מטוסים, ספינות, מכוניות, משאיות ואוטובוסים. והמשחק אכן היה טוב, אפילו מאוד. וישוב ויצור ב-99` את Rollercoaster Tycoon, משחק שכמעט לא ירד מטבלת צמרת המכירות בארה"ב יותר משנתיים ברצף. טוב, כמה רמזים צריכה התעשייה? שרשרת ההצלחות הזו לא יכלה שלא לגרור אחריה אספסוף שלם של חיקויים, ואספסוף, כמו אספסוף, בנוי מ-95 אחוזי בינוניות עגומה, שנשפכה על ראשינו כגשם של צפרדעים קשות לעיכול. Pizza Tycoon.

PIZZA Tycoon! Mall Tycoon. Gadget Tycoon. Casino Tycoon. Airport Tycoon. Skateboard Park Tycoon. Ski Resort Tycoon .Ski Resort Tycoon! תגידו תודה שרוב המשחקים האלה אף פעם לא עלו ארצה.

דרך אגב, אומרים ששמו המקורי של Railroad Tycoon היה Golden Age of Railroads, אלא שהוא שונה באמצע הפיתוח. כחוט השערה היה בינינו ובין אוסף בלתי נלאה של משחקים שמתחילים ב-"The Golden Age of...":

The Golden Age of Coal Mines. The Golden Age of Blacksmiths. The Golden Age of Naked Witchdoctors. The Golden Age of the Internet

וזה נימוק מנצח לאמת החשובה שבאימרה האופטימית "תמיד יכול להיות גרוע יותר".