מסע דניאל

תשדירי הפרסומת בטלוויזיה, קטעי הבקרוב ועמוד השער של ה"ניו יורק טיימס" תיארו את "כנופיות ניו יורק", האפוס התקופתי של מרטין סקורסזה, כסרט הקאמבק של ליאונרדו דיקפריו. צפייה בו מגלה ש"כנופיות ניו יורק" שייך ללא תחרות לדניאל דיי לואיס, שמגלם את ביל "הקצב" קאטינג, המנהיג הברוטאלי של כנופיית רחוב בניו יורק של אמצע המאה ה-19. הופעתו של דיי לואיס היא מפגן מלא עוצמה של שחקן שכשרונו אינו יודע גבולות. התפקיד דורש ממנו להיות לחילופין אלים ומניפולטיבי, חסר רחמים ורגיש, מרושע ואבהי. דיי לואיס מסוגל להביע את כל טווח הרגשות הזה ולשמור בו בזמן על אמינות של דמות קוהרנטית ומוצקה. המסך מתעורר לחיים בכל פעם שדמותו הכריזמטית המשופמת נכנסת לפריים. המועמדות ל"גלובוס הזהב", שקיבל לפני שבועיים, היא רמז מוקדם למה שמצפה לו בהמשך, ב"אוסקר".

"כנופיות ניו יורק" משחזר פרק שנמחק מספרי ההיסטוריה. הזמן הוא מלחמת האזרחים, וגלים של מהגרים מורעבים מאירלנד נוחתים על גדת ההדסון, רק כדי להישלח היישר לחזית. למרות שניו יורק משתייכת רשמית לברית מדינות הצפון של לינקולן, העיר היא ג'ונגל אלים רוחש פשע, זירה של לינצ'ים המוניים ומקום מסוכן במיוחד לעבדים משוחררים. שכונת "פייב פוינטס", ששוחזרה באולפני צ'ינה צ'יטה ברומא, היא מרכז העלילה המסובכת, שעיקרה מלחמת הכנופיות בין המהגרים החדשים לתושבים הוותיקים ותוכנית הנקמה של אמסטרדם ואלון הצעיר (דיקפריו) בקצב קאטינג, האיש שרצח את אביו.

"אני לא חושב שאי פעם בקריירה שלי גילמתי דמות כזאת", מסכים דיי לואיס, אבל ממהר לסייג: "בכל זאת היו לו כמה תכונות חיוביות. רוב האנשים יחשבו שהוא אדם בלתי נסלח. מנקודת המבט שלנו זה נראה שהאנשים בסרט חיים בג'ונגל מוסרי, אבל למען האמת הם חיו בתוך מבנה קשוח וברור של טוב ורע. הם שיחקו עם הקלפים שחולקו להם. ביל הוא אדם שמייצג את תקופתו וניזון ממנה".

הסרט האחרון של דיי לואיס היה "ציד המכשפות" (ביים ניקולס הייטנר), שבו שיחק לצד ג'ואן אלן ווינונה ריידר (לצידה הופיע קודם לכן גם ב"עידן התמימות"), הרבה לפני עידן הכייסות והמרשמים המזויפים. הסרט לא הצליח בקופות, אבל המפגש עם ארתור מילר, כותב המחזה המקורי, חולל מהפך בחייו של דיי לואיס. השחקן האנגלי אימץ את מילר כדמות אב, נישא לבתו, הסופרת רבקה מילר, ועקר איתה ועם הילד שנולד להם לטירה מבודדת באירלנד. בחמש השנים האחרונות שמר דיי לואיס על מרחק בטוח מקולנוע בכלל ומהוליווד בפרט. הוא בילה את מרבית זמנו עם משפחתו הצעירה, קרא הרבה והתמסר לעיסוקים שתמיד עיניינו אותו, כמו סנדלרות. אגב, פאזה זוגית קודמת, מאוד לא קונבציונלית (הם לא חיו יחד), היתה לו עם השחקנית הצרפתית היפהפייה איזבל אדג'אני, ממנה יש לו ילד.

ל"כנופיות ניו יורק" הוא הגיע, לדבריו, במקרה. יום אחד, לפני כשלוש שנים, הוא התקשר להארווי וויינסטיין, נשיא חברת "מיראמקס", וביקש ממנו מימון לסרט שאשתו, רבקה מילר, ביקשה לביים על פי ספר שכתבה. וויינסטיין אמר לו שכרגע אין לו כסף בקופה, אבל הסביר שמייקל אוביץ, המנהל של סקורסזה שהיה מעורב בפרויקט מלכתחילה, מעוניין לשוחח איתו.

דיי לואיס נפגש עם סקורסזה, שביים אותו בתחילת שנות ה-90 ב"עידן התמימות", כאמור, והסכים - לאחר היסוסים ארוכים - לקבל את התפקיד. "כשמרטין סיפר לי על הסרט, הרגשתי את כוח המשיכה העצום של האישיות שלו", הוא מספר. "אני לא יודע למה באמת בחרתי בתפקיד. אני חושב שבשעתו נראה לי שיהיה הרבה יותר קשה לסרב מאשר להגיד כן. אבל הייתי צריך לשכנע את עצמי שזה משהו שאהיה מסוגל לעשות. הייתי חייב להאמין שאוכל לתת לו את מה שהוא רוצה ממני, לא רק מבחינת העבודה עצמה, אלא מבחינת הסולידריות, הנאמנות. אם הולכים לפרויקט כזה עם ספקות, בחצי לב, זה עלול להקשות מאוד על הצלחת הסרט. רציתי להיות משוכנע לחלוטין שאוכל להיות בעל ברית של מרטי".

- בעצם, החלטת על פרישה מקולנוע.

"אף פעם לא הכרזתי על פרישה. פשוט עסקתי בדברים אחרים שגרמו לי הנאה, וייתכן שאחזור אליהם. אני לא יודע מה אעשה בעתיד הקרוב, אבל ברור שהיחסים שלי עם מרטי הם הסיבה העיקרית שהסכמתי להופיע בסרט הזה".

- החוויה של "כנופיות ניו יורק" לא גרמה לך לרצות לחזור מייד לשחק בעוד סרטים?

"לא. כרגע זה יותר מדי קרוב לתקופת הצילומים. כל סרט שעשיתי בעבר השאיר אותי עם תחושה של צורך דחוף להרחיק את העצמי מהעבודה, כדי שאוכל לרוקן את עצמי ולשוב מחדש לג'וב הבא. בדרך כלל זה תהליך שלוקח לי חודשים. אני חייב להודות שגיליתי מחדש את כל מה שאני אוהב בעשיית קולנוע, אבל מצד שני, בזמן הצילומים לא קרה שום דבר שגרם לי לשאול את עצמי: למה אני לא עושה את זה לעיתים יותר קרובות?".

במסגרת שיטת המשחק שפיתח ביותר משני עשורים של קריירה, הוא משתדל להיכנס לדמות במשך כל תקופת הצילומים, ולהישאר בה גם אחרי שהבמאי אומר "קאט". במקרה של "כנופיות ניו יורק" היו לסגנון העבודה המחמיר שלו השלכות קיצוניות למדי, בהתחשב בכך שהדמות של ביל כל כך אלימה וברוטאלית ושהצילומים נמשכו לא פחות משמונה חודשים. אפשר להאמין לקמרון דיאז כשהיא אומרת שפגשה לראשונה את דניאל דיי לואיס, השחקן שמאחורי הדמות, בפרמיירה לסרט. עד אז הוא היה מבחינתה ביל הקצב.

- עושה רושם שהיו לך שמונה חודשים בודדים מאוד.

"סט של סרט יכול להיות מקום מאוד בודד. אתה מרגיש מנותק מהעולם, כל אחד נמצא בעולמו הפרטי, בתיסכול או בייאוש או בכל רגש פרטי אחר. זו הסיבה שלעיתים קרובות אנשים פונים האחד לשני, מדברים האחד עם השני, הולכים לשתות יחד לאחר הצילומים, כדי להפיג את הבדידות הזאת. אני גיליתי שזה לא עוזר לעבודה שלי. לעיתים קרובות האינטימיות שנוצרת בין השחקנים עומדת בסתירה למה שצריך להביא מול המצלמה, שזה מה שחשוב".

- אתה נוהג לבחור בתפקידים אינטנסיביים, תובעניים מבחינה רגשית. חייב להיות לכך מחיר אישי.

"אני מנסה להיות יותר מתון משהייתי בעבר. החיים שלי דורשים דברים אחרים מאשר פעם, ואני צריך להפריד בין מציאות לעבודה. אני עדיין נתון בתהליך של למידה. בסך הכל עשיתי רק שני סרטים כאיש נשוי ובעל משפחה. אבל ברור שאם אתה משחרר רגשות מסוימים שקיימים בך, אתה לא בהכרח שולט בהם כל הזמן. ברמה מסוימת הם משתקפים בתגובה שלך לדברים שמתרחשים גם לאחר הצילומים".

- זו הסיבה לסלקטיביות הידועה שלך, לבחירה להתרחק מקולנוע?

"יכול להיות. אבל צריך להבין שאני אוהב לעבוד בצורה שבה אני עובד. זו לא שיטה לענות את עצמי. באנגליה הם חושבים שהבידוד שאני כופה על עצמי והנטייה להישאר בתוך הדמות במשך כל תהליך ההפקה, הם צורה של הענשה עצמית. הם אומרים דברים כמו 'הוא רוצה להיות בכיסא גלגלים', 'הוא רוצה להיות בכלא'. אבל מה שאני עושה, אפילו אם זה נראה לאנשים מסוימים מוגזם, נובע מהניסיון שלי להבין את הדמות שאני מגלם. זה חלק מהתענוג שבעבודה, ואתה משתמש בכל מה שיכול לסייע לך. יכול להיות שחלק מהדברים שאני עושה הם חסרי חשיבות, אבל באופן אינסטינקטיבי אני מאמין שהם יכולים לעזור לי. כשחושבים על זה לרגע, קשה שלא להסכים שהדבר הכי מוזר בעולם זה להופיע בסרט, לנסות לשכנע אנשים שאתה משהו אחר. מה יכול להיות מוזר יותר מאשר העניין עצמו?".

- מזכירים אותך כאחד המועמדים העיקריים ל"אוסקר".

"אני לא חושב על זה כרגע, וזה לא ממש חשוב לי, אבל סביר להניח שבמהלך השבועות הקרובים יהיו כל מיני דברים וכל מיני אנשים שיגרמו לי לחשוב על זה יותר. אנשים שאני עובד אותם אוהבים לדבר על פרסים, ועוד יותר אוהבים לקבל אותם, כך שאתקשה להתעלם מזה לגמרי".

- עד כמה אתה מודע לכך שנשים מסוימות חושבות שאתה הגבר הכי אטרקטיבי בקולנוע?

"זו שאלה מוזרה. אני חי חיים מאוד פשוטים ושקטים. אילו ראית את האופן שבו אני חי, היית מבין למה זו שאלה שקשה לי לענות עליה. אני חי בבית באמצע ההרים, מרחק של ארבעה מיילים מהכפר הסמוך. אין לי טלוויזיה, רק אני והמשפחה שלי. אז איך אני יכול להיות מודע לדבר כזה? איך אדע בקיום היומיומי שלי מה נשים חושבות עלי? אני לא מסתכל על עצמי ככה. אני לא גבר שהוא מי יודע מה בטוח בעצמו ואני איש משפחה. כבר הרבה שנים לא נדרשתי לענות לשאלה הזאת".

היחסים עם ליאו

שיטת העבודה האולטימטיבית של דניאל דיי לואיס לא איפשרה לו לפתח יחסי חברות עם ליאונרדו דיקפריו, נקודת העוגן האחרת של הסרט. "היחסים בינינו היו היחסים הנכונים, היחסים שהיו דרושים לכך שהעבודה תצליח", הוא אומר. "היו בינינו האינטימיות ההכרחית והמרחק ההכרחי, החברות ההכרחית והשנאה ההכרחית. היחסים האישיים בינינו זה משהו שמצא ביטוי רק ברגעים נדירים. היו לנו כמה שיחות לפני תחילת הצילומים, במהלכן מדובר היה בהתנגשות בין שתי דמויות מול המצלמה. כמה אנשים אמרו לי שאולי שיטת העבודה שלי היקשתה קצת על ליאו. אני לא חושב כך. הוא בחור עם אישיות מאוד חזקה. בכל פעם ראיתי שהוא מחויב במאה אחוז לתפקיד שלו. אתה לא יכול לבקש יותר מזה. רק אחרי שהסרט הסתיים, מצאנו כמה הזדמנויות לשוחח. אני חושב ששנינו הבנו שאנחנו צריכים לשמור על מרחק מסוים בזמן הצילומים".