אין לאן לברוח

במסע הפרסום התוקפני והמבעית – ובאותה נשימה, המאלף – של הרשת הסלולרית החדשה, ESC, נעשה שימוש בוטה בכמיהה המערבית המודרנית בעלת אינספור הפנים והצורות לברוח; לברוח כמה שיותר ולאן שרק אפשר. וזה רק טבעי ומתבקש, מכיוון שלכדנו את עצמנו בדרכי חיים לא אותנטיות ולא נאמנות לטבענו האמיתי, ומכיוון שמעולם לא התפנינו לשאול ברצינות את השאלות החשובות באמת שיסייעו לנו למצוא דרכי קיום כאלה. מכיוון שכל כך התרחקנו מעצמנו, לא נותר לנו אלא לברוח. וכך, כל אינדיבידואל מטפח לו את נתיבי המילוט שלו, נתיבי השכחה העצמית שלו, את הפתרונות האישיים שלו לאתגרים הקיומיים שמציבה הרשת הסלולרית בפנינו בשלטי החוצות ובפרסומות שלה: "השגרה יושבת עליך? השעמום משגע אותך? סובל מחוסר שליטה? הבדידות מבאסת אותך?... יש לאן לברוח".

בחברה המערבית המודרנית, נעלים פסיכולוגית ככל שנהיה, התמחותנו העיקרית היא בעיטת כל אותם מפלצות ושדים אל תוך הארון הפנימי שלנו. בשום אופן לא מפגש ישיר איתם, אשר עשוי להוביל להליכה מעבר להם – מעבר לספקות, לפחדים, לתחושת הבדידות וחוסר השליטה, מעבר לשעמום ולאובדן המשמעות – ולגילוי של אותנטיות קיומית חדשה.

ובכן, נא להכיר: המורה הרוחני. המורה הרוחני הוא אותו אחד שאת עצתו אנו מחפשים כאשר אנו נוכחים לגלות שהשחרור היחידי מעצמנו מתרחש רק דרך ידיעה עצמית מושלמת. הוא לא מציע לנו ערוץ של מילוט אלא ערוץ של התעלות; לא גלולת שינה אלא גלולת התעוררות; לא שכחה עצמית אלא היזכרות עצמית. המורה הרוחני הוא אחד שפתר באמצעות התנסות ישירה (לא ידע חדש, לא תיאוריה חדשה, אלא דרך קיום חדשה) את הבלבול והמבוכה הבסיסיים שאוחזים בנו בכל פעם שאנחנו מעיזים – אם בכלל – להתעמת עם חידת החיים והמוות, לתהות על חידת קיומנו כאן.

ב"בוקר טוב עולם" כינסתי עשרים 'מעוררים' כאלה, אשר שיתפו אותנו בהתנסותם ובחוכמת החיים שלהם לאורך המאה העשרים (חלקם עדיין בחיים). יש שם נשים וגברים, מזרחיים ומערביים, ושפתם עדכנית ומיועדת לקורא המערבי החילוני המתמודד עם הבעיות החדשות הנובעות מההאצה הכבירה של תהליכי החיים המודרניים.

אני אנסה להציג כל אחד מהם כאן בקצרה, לאפיין אותו בכמה מלים ואולי גם לתאר את האופן המיוחד שבו הוא מבקש לעורר אותנו (ועוד לפני כן, את האופן המיוחד שבו הוא מנסה לספר לנו שאנחנו בכלל ישנים):

1. המורה הכי בסיסי – ארנו דג'רדאן

דג'רדאן היה מורה צרפתי מנוסה, בעברו יוצר סרטים תיעודיים מצליח, אשר קורא תגר על הדימוי העצמי שלנו כאנשים נועזים שחיים את חייהם בשלמות ובטוטאליות. טענתו היא שההעזה לחיות היא עדיין אתגר ממשי עבור רובנו, ושכל מי שמתחיל את מסעו הרוחני חייב תחילה להיענות בכל לבו לאתגר זה.

2. המורה הכי מסומם – ראם דאס

באמצעות סיפורו האישי הסוחף והמשעשע מראה לנו המורה האמריקאי ראם דאס כמה מסכות אנו עוטים על פנינו וכמה גדול האושר כשאנו מעיזים להשליך אותן לעזאזל. מי שהיה ריצ'רד אלפרט - מרצה מלא צביעות עצמית בהרווארד - הלך והתאדה אט אט בעקבות התנסויות מרחיקות לכת ב-ל.ס.ד. ומסע רב-מעללים בהודו.

3. המורה הכי טיבטי – צ'וגיאם טרונגפה

טרונגפה הטיבטי, נצר לשושלת מרשימה של מורים טיבטיים רמי-מעלה, השליך יום אחד את גלימת הנזיר שלו ועבר לחיי משפחה ולדרך חיים מערבית לחלוטין. מורה מיוחד זה מנסה להראות לנו כיצד אנו יכולים, בנסיבות חיינו הנוכחיות, להפוך ללוחמים רוחניים ולשנות את העולם כולו באמצעות התנסותנו היומיומית.

4. המורה הכי מופתעת – סוזן סגל

למה מופתעת? מכיוון שסיפורה המוזר של סגל, מורה רוחנית אמריקאית, מראה לנו כיצד התעוררות עזה, התעלות רוחנית, יכולה לקרות לכל אחד מאיתנו ללא שום אזהרה מוקדמת. היא מדגימה עבורנו ביומנה האישי את ההלם הכביר הנגרם כתוצאה מהפער בין מצב השינה היומיומי שלנו לבין מצב ההתעוררות וההארה.

5. המורה הכי תובעני – אנדרו כהן

כהן, מורה ניו-יורקי בן זמננו, הוא הילד הרע של הרוחניות המודרנית. הוא נמנה על אותם מורים שלא הייתם רוצים להיתקל בהם בסמטה חשוכה. קריאתו להתעורר מדרך הקיום המנומנמת והקהה שלנו היא בלתי מתפשרת וחדה כתער, ורוח החקירה האינסופית שלו דורשת מהקורא היענות מוחלטת לאתגר ההארה.

6. המורה הכי מואר – יוגננדה

לא באמת כי הוא מואר... אלא כי תיאור ההארה שלו הוא כה פואטי, כה נשגב, עד שהוא עשוי לעורר בקורא כמיהה לאפשרות שמשהו מאוד מאוד גדול עומד מאחורי קיומנו היומיומי. יוגננדה היה מורה הודי, מומחה ליוגה, ורוח עתיקה נושבת מתיאוריו.

7. המורה הכי שמח – סטיאם נדין

נדין, מורה רוחני אמריקאי בן זמננו, היה אסיר בכלא שמור, שאיכלס כנופיות של שחורים אלימים שנלחמו זו בזו ללא הרף. בזמן שישב שם, לאחר עשרות שנות חיפוש רוחני, התוודע נדין לזהותו האמיתית, וגילה שהוא חופשי מנסיבות החיים ומן הזמן והמרחב שבהם היה שבוי, פשוטו כמשמעו. סיבה טובה אחת להיות שמח. מכאן נובעת תורת הארה המתארת חופש תמידי בדיוק במקום שבו אתם נמצאים ע-כ-ש-י-ו!

8. המורה הכי עכשווי – פפאג'י

מורה הודי נערץ שנפטר לפני שנים אחדות. כמו נדין, גם הוא מלמד שהחופש קיים תמיד, כאן ועכשיו; שאין לאן ללכת ואין מה לעשות; שהכל כבר קרה. פפאג'י מעורר אותנו בכך שהוא מזכיר לנו שלאיזה מסע שלא נצא, תמיד נחזור אל נקודת ההתחלה: לכאן.

9. המורה הכי מסכנה – אירינה טווידי

טווידי, אישה בריטית מכובדת ונעימת הליכות, מצאה את עצמה במסע התעוררות רב-תלאות, כמעט מטורף, עם מורה הודי. היא מזכירה לנו שכל אדם שמחליט לפנות אל האור, חייב לעבור תחילה דרך החשכה של נשמתו.

10. המורה הכי מתריס – אושו

כמעט כולם כבר מכירים את אושו, המורה ההודי חסר העכבות שהותיר אחריו את אחד המרכזים הרוחניים הגדולים בתבל, פונה שבהודו. אושו הוא מורה מתריס, משולח כל רסן, מרדן, מופרע; כדי לעורר אותנו, הוא יצחק על האלוהים שיצרנו, על הכמרים והרבנים, על הקדושים שלנו, על האמונות השורשיות ביותר שלנו ועל כל עברנו כאנושות.

11. המורה הכי סקסי – דיוויד דיידה

דיידה האמריקאי הוא המורה שיגרום לכם להסמיק. בתיאורים כמעט פורנוגרפיים, הוא מראה לנו כיצד המיניות שלנו יכולה להיות שער להתעוררות מוחלטת מהחלום של חיינו. הוא מזכיר לנו שלהיות סקסי באמת פירושו להתמסר לאהבה בלתי-מותנית ואוניברסלית.

12. המורה הכי חקרן – יידו קרישנמורטי

המורה ההודי המהולל, קרישנמורטי, לא עונה על שאלות, אלא מלמד אותנו שהתשובה מצויה בגוף השאלה. העניין הוא לשאול נכון, ובטוטאליות, ובלהט. וכל שאלה מובילה לדממה ערנית, למדיטציה עמוקה ולהתחדשות של תודעתנו.

13. המורה הכי פילוסוף – אלן וואטס

מורה רוחני אמריקאי רב-פעלים, שסייע למערב להתוודע לחוכמות המזרחיות בדרך שנונה ואינטליגנטית. וואטס מפרק ביעילות את הטאבו החברתי שעליו איש עדיין לא שמע: הטאבו האוסר עלינו לדעת מי אנחנו, מי אנחנו באמת, מעבר לכל מה שאנו חושבים על עצמנו ומעבר לכל מה שסיפרו לנו כדי שנהיה יפים ונשתוק.

14. המורה הכי עצבני – יו. ג'י קרישנמורטי

המורה שמעורר אותנו בכך שהוא שולל מהיסוד את כל רעיון ההתעוררות. המורה שמנתץ בכוח כל רעיון שיש לנו על כל דבר. מורה הודי חסר-רסן שמנתק אותנו בכוח מלותיו מכל רעיון שיש לנו על אלוהים או כל רעיון רוחני אחר, ומזכיר לנו שעלינו לשאול מההתחלה את כל השאלות בכוחות עצמנו.

15. המורה הכי ישיר- דגלאס הארדינג

מורה בריטי קשיש שמראה לנו, בדרך משעשעת וחריפה, שהדרך להתעוררות היא קצרה, כל כך קצרה, שהיא ממש מתחת לאפנו – כל כך קצרה, שכל הסיכויים שנפספס אותה שוב ושוב.

16. המורה הכי תנ"כי – לי לוזוויק

מורה רוחני אמריקאי בן-ימינו המביא את גרסת הבמאי לסרט המכונה "בריאת העולם". בגרסת הבמאי התנסותו של האדם מוצגת כהתנסותו של אלוהים – פחות או יותר, כמו תינוק מגודל שמשחק עם עצמו. התוצאות טראגיות ומעוררות באותה נשימה.

17. המורה הכי משקיע – גורדג'ייף

מורה רוסי גאון שטען באמצע המאה העשרים שלרוב בני האדם אין נשמה, תודעה, רצון ואינדיבידואליות. את כל אלה, כך אמר, על האדם ללמוד לפתח. לא נולדים עם נשמה; רוכשים אותה בעמל רב ובמאמץ מודע.

18. המורה הכי אחראית – וימלה טקר

טקר, מורה הודית קשישה, מזכירה לכל אלה המודאגים מכך שהמסע אל תוך עצמם ינתק אותם מכל תחושת אחריות או מעורבות חברתית, שבסופו של דבר מה שקורה בפנים הוא גם מה שקורה בחוץ. החברה היא ההשתקפות של המתחולל בנשמתנו, ולהפך.

19. המורה הכי "על הקרקע" – בריאן סווים

כל כך על הקרקע! סווים הוא קוסמולוג אמריקאי המפגיש את ההתעוררות הרוחנית הפנימית עם תודעת היקום המתפשט ועם סיפור המפץ הגדול. דוגמה למאמצים ההולכים וגוברים לאחד את תוצאות החקירה הפנימית שלנו עם ההישגים המרהיבים של מדע היקום. וזה עובד.

20. המורה הכי יומיומית – ביירון קייטי

מה קורה כשאמריקאית משוגעת וקשת-יום מתעוררת בוקר אחד במוסד לחולי נפש לפרספקטיבה חדשה לגמרי על החיים? פשוט מאוד. היא הופכת לשמש קורנת ומאושרת המפיצה מאורה על עשרות אלפי בני אדם, ומפתחת טכניקה הכי פשוטה בעולם לקץ הסבל. ביירון קייטי נבחרה על ידי ה"טיימס" כאחת ממאה האנשים ששינו את פני האנושות במאה העשרים, ויחד עם זה שיטת החקירה שלה זמינה ומיידית לכל דורש.

***

האופציה לשחרור מוחלט (ולמעבר למימד אחר לגמרי של התייחסות לעצמי ולעולם) עדיין זרה למדי לאוזניים מערביות. לעומתה, האופציה שמציעה אותה רשת סלולרית – לברוח – היא כמעט כמו סלוגן בחירות שהיה יכול להריץ מועמד לניצחון ודאי. מצד שני, את האופציה הזאת כבר ניסינו, ולא הלך. אז אולי, אולי, אולי...

"בוקר טוב עולם - 20 מורים רוחניים על החיים ועל הארה" מאת שי טובלי יוצא בימים אלה בהוצאת ידיעות אחרונות

שי טובלי, 26, חי במושב באיזור לטרון. בשנת 1995 פירסם בהוצאת כתר את "שפת הגוף", אוסף סיפורים קצרים. בשנתיים האחרונות מרצה ומנחה סדנאות להתפתחות התודעה ולפרספקטיבה המוארת.