נתניהו, אל תקרא להידוק חגורה

קוראים יקרים, לפניכם כמה תיאורים של המציאות הכלכלית הישראלית:

* שר האוצר החדש: "המצב קשה. המשק המלא בעיות. יש גירעון גדול בתקציב המדינה ויש פיגור גדול בהכנסות ממסים. חסרים בקופה 9 מיליארד שקל. האבטלה גבוהה, הצמיחה נמוכה, ההשקעות יורדות והייצוא נמוך".

* מנכ"ל האוצר: "חייבים להעביר לציבור את המסר שמצב המשק חמור, הרבה יותר קשה מכפי שהעריכו עד כה באוצר. החור בקופה גדול הרבה יותר ממה שתכננה הממשלה הקודמת".

* "לפי הנתונים שהציגו אתמול ראשי האוצר לשר האוצר החדש, הסטייה מיעד הגירעון בתקציב השנה עלולה להגיע ל-50% והיא נובעת מנפילה בהכנסות המדינה. הסיבה: המיתון במשק, שהקטין משמעותית את גביית המסים".

* "שר האוצר החדש מקבל משק במיתון כבד. אין סדר עדיפויות ברור. אין בשורה. משקיעים זרים עוזבים. הדולר עולה. הבורסה יורדת ובעיקר יורדות הציפיות. נדמה שהדיכאון במשק עמוק עוד יותר משעמוק המיתון".

קראתם ואתם אומרים לעצמכם, מה פה חדש? למה בזבזנו את זמננו? הלא דברים כאלה מתפרסמים בתקשורת מדי יום.

אתם צודקים, קוראים יקרים, חוץ מפרט אחד. תיאורי האימה הנ"ל לא התפרסמו השבוע. הם התפרסמו בידיעות אחרונות, על מדוריו ומוספיו, במרוצת החודשים יולי ואוגוסט 1999. שר האוצר החדש היה אז שוחט, לא נתניהו. נתניהו בדיוק עזב את ראשות הממשלה, מובס על-ידי ברק.

היום אנחנו כבר יודעים שהתיאורים הללו, רובם ככולם, היו שגויים לגמרי. בקיץ 1999 נמצא המשק הישראלי בעיצומו של תהליך התאוששות מדהים. בזינוק, בנסיקה. המיתון הסתיים עוד בחורף. נפתחו 20 החודשים הטובים ביותר בחיי כלכלת ישראל.

השקעות זרות במיליארדי דולרים זרמו לארץ. השקל הפך לאחד המטבעות החזקים בעולם. הציפיות הרקיעו שחקים. רמת החיים עלתה בקצב מסחרר.

אבל בשבוע השני של יולי 1999 ערכו ראשי האוצר לברק ולשוחט הצגה ("מצגת") שונה לחלוטין של העתיד המשקי. הצגה שזכתה מיד לכינוי התקשורתי "מופע האימים". קטסטרופה, קריסה, משבר פיננסי היו הביטויים השגורים בפי רוב משתתפיה. לקצץ, לקצץ, לקצץ, זה היה המסר שלהם.

המסר נדחה.

הכריעו נגד קיצוץ גדול

ברק ושוחט, ראש הממשלה ושר האוצר, הכריעו באותם הימים החמים והמוזרים של יולי-אוגוסט 1999 הכרעה דרמטית. אפילו היסטורית. על אפם ועל חמתם של פרשנים בכירים, פקידים בכירים ונושאי עצות בכירים, הם החליטו להעמיד על הרגליים את סדר העדיפויות של המדיניות הכלכלית. לא "קודם קיצוץ בגירעון ואחר-כך צמיחה", אלא "קודם צמיחה ואחר-כך קיצוץ בגירעון".

אופרטיבית, הוחלט:

* לא לנסות לעמוד ביעד הגירעון לשנה השוטפת ולהשלים עם חריגה של 50% מהיעד.

* לוותר על גזירות וקיצוצים גדולים בתקציב.

* להעלות משמעותית גם את יעד הגירעון לשנה הבאה.

* להעמיד בראש סדר העדיפויות את הצמיחה.

* להתחיל מייד ביישום הבטחת הבחירות של ברק: 300 אלף מקומות עבודה חדשים.

בראיון ראשון לאחר כניסתו המחודשת לאוצר אמר שוחט ל"ידיעות אחרונות": "אני אסיים את המיתון תוך שנה. המשימה שלי: להביא את המשק לתעסוקה מלאה".

אהוד ברק, שיוחסה לו אחר-כך נוקשות כלכלית שמרנית, העביר הנחיה ברורה: "לא אסכים שממדי האבטלה יהיו כמות שהם, 8% מכוח העבודה. נחלץ את המשק מהמיתון. המדיניות הכלכלית צריכה לגרום לכך שבשנה הבאה תצמח הכלכלה הישראלית לפחות ב-3% ורצוי ב-4%".

"גרזן ירד על תוכנית הקיצוצים", נכתב ב"ידיעות אחרונות", בפרשנות לעמדת ברק.

ההימור של ברק ושוחט - ליתר דיוק, של שוחט וברק - על "צמיחה תחילה" התברר כנכון. כבר בספטמבר 1999 יכול היה נגיד בנק ישראל, פרופ' יעקב פרנקל, לבשר בהתבטאות שעוררה אצל רבים הפתעה גמורה: "המשק הישראלי על סף תקופה חדשה, על סף פריצת דרך". אחר-כך באה הגאות הגדולה, שהסתיימה עם פרוץ האינתיפאדה.

מה ההשלכה מקיץ 1999 לאביב 2003? האנשים שיודעים את הכל יגידו, שום השלכה. אז היינו בשלום, כעת אנחנו בעיצומה של שנה שלישית למלחמה ישראלית-פלסטינית. אז הכלכלה העולמית קיפצה משיא לשיא, היום צמיחתה איטית מאוד ובמדינות רבות שורר קיפאון מוחלט. אז הבורסות השתוללו, היום הן מרוסקות. אז ההיי-טק ריחף ברקיע השביעי, היום הוא מלקק פצעים.

כל זה נכון. השוואות כלכליות, כדי שיהיו שימושיות ואמינות, צריכות לקחת בחשבון את תנאי הסביבה, והתנאים של 2003 שונים עד מאד מאלו של 1999. למרות זאת ואף-על-פי-כן, אפשר ללמוד לא מעט מהדיונים והדיווחים של אז.

מה למדנו מ-1999?

מר נתניהו, צא ולמד כמה דברים חשובים ממה שהתחולל בקיץ הגורלי של 1999:

* אל תתייחס ברצינות גדולה מדי לתיאורים ולסיכומים של פקידיך באוצר. המציאות מקדימה אותם, ובפער גדול. הם מאחרים באיתור נקודות מפנה. כך היה אז, כשהמשק פרץ לצמיחה והם עוד דיברו על מיתון. כך היה ב-2001, כשמשק נסוג למשבר והם עוד דיברו על צמיחה. הם לא אשמים, אין להם מכשירי מדידה וניווט מספיק מדויקים.

* אל תביט רק אחורה. תהליכים שקרו אשתקד, לא בהכרח יקרו השנה.

* אל תקרא לאזרחים להדק את החגורה ואל תאיים עליהם בירידה נוספת ברמת החיים (כפי שעשה ראש הממשלה שלך בנאומו הכלכלי השבוע). קרא להם לעשות ההפך: לפתוח את החגורה, לקנות, לצרוך, להשקיע, לבלות. מר נתניהו, אתה מכיר את אמריקה, אתה יודע ששם מודדים את דופק המשק לפי מדד אמון הצרכנים. רק כשהמדד הזה עולה, ההתאוששות בפתח.

* אל תתחיל את הקדנציה שלך במכות, התחל אותה בתקוות. ברק ושוחט עשו כך. ריבונו של עולם, מר נתניהו, אנחנו כבר בשנה ג' לריסון, בשנה ג' לירידת תוצר. כלכלת ישראל לא סובלת עכשיו מעודף שומן, היא סובלת מהרעבה כבדה. ממחסור בביקושים, לא מעודף ביקושים. מי שממליץ לך להחמיר בדיאטה הוא רופא אליל. היזהר ברופאי אליל כלכליים (קיינס כבר כתב נגדם).

* הצב לממשלתך יעד צמיחה. הכרז: אעשה הכל כדי שהמשק יתרחב ב-3.5% בתריסר החודשים הקרובים. אם לא תצליח לשכנע את הציבור ביכולתך לממש את היעד הזה, נמשיך לשקוע.

* השלם עם חריגה משמעותית (אבל לא מטורפת) מהגירעון התקציבי המתוכנן השנה. זה יהיה בריא למשק לטווח קצת יותר ארוך. קצץ במשורה, לא בחדווה. שוחט וברק הצליחו לאזן את תקציב הממשלה ב-2000 מפני שב-1999 ויתרו על הגזירות. הם קטפו די מהר את פרי מדיניותם המרחיבה. אתה מחויב בזהירות רבה יותר, תקופתך לא כתקופתם, אבל אל תהיה עבד של הזמן הקצר.

* הפחת מסים בתבונה. אתה לא תנהיג בישראל מס שולי מרבי של 35% וגם אין בכך הגיון. הורד את שיעור מס הערך המוסף ב-2% ועשה מרווח משמעותי במדרגות המס ברמות השכר שבין 8,000 שקל עד 16 אלף שקל לחודש. כאן הנטל הכבד ביותר.

* הפסק לאיים על פקידיך בפוליגרף. באחרונה נוסדה משרה של "מסביר לאומי" בענייני צבא וביטחון. מומלץ שתקים במשרדך משרה של "מדליף לאומי" בענייני כלכלה ותקציב.