בועות סבון, הצד האפל של הירח, חגורות בטיחות

איך עובד סבון? קודם כל, אולי כדאי לציין למה בכלל אנחנו משתמשים בסבון. כי שטיפה במים אינה מספיקה. רוב הלכלוך שאנחנו מעוניינים להסיר, אינו מסיס במים, כי הוא שומני. ידוע הוא, שמרגע שרופאים מיילדים החלו לסבן היטב ידיים לפני בדיקת הנשים שהיו בפיקוחן, תמותת היולדות ירדה בצורה דרסטית.

תפקידו של הסבון לקשור אליו לכלוך, שומן וחיידקים, ולאפשר למים לשטוף את כל השמחה הזו.הצורה בה הוא עושה זאת, קשורה למבנה של המולקולות שלו. סבון הוא מלח של חומצה שומנית ושל בסיס כמו סודה קאוסטיק. המולקולה שלו היא חומצה שומנית ארוכה שבקצה שלה מטען חשמלי זעיר. הקצה בעל המטען החשמלי, שהוא החלק הבסיסי, הוא הידרופילי, כלומר נמשך למים. לעומתו, החלק השומני הוא הידרופובי, או דוחה מים, אבל נמשך לשומן. כשמקציפים את הסבון במים ומשפשפים, החומצה השומנית ממיסה את הלכלוך שעל פני המשטח, והוא נכלא בתוך מעין כדור שנקרא מיצֶלַה. שטח הפַנים החיצוני של המיצלה מורכב מהמטענים החשמליים, שכזכור הם הידרופיליים ומושכים מים. לכן, עוטפות את המיצלה הרבה טיפות מים, וכשהן נשטפות, יורדים גם הלכלוך, השומן והחיידקים שכלואים בתוך המיצלה.

חשוב לציין, שכדי שהסבון יפעל את פעולתו, צריך להקציף אותו במשך כ-20 שניות. ולא פחות חשוב, כדי לא לאפשר לחיידקים להתפתח, לייבש היטב!

אולי זה יפתיע אתכם, אבל כבר בתקופת התנ"ך היו מכינים סבון, ומאותו הרכב כימי! ככתוב בירמיהו ב' כב: "אם תכבסי בנֶתֶר, ותרבי לך בוֹרית…". בימים ההם היו שורפים את צמח הבורית שהוא עתיר אשלגן, שוטפים את האפר, ומשתמשים במי השטיפה כתמיסה בסיסית. את התמיסה היו מבשלים עם שמן זית או שומן מן החי, וכך היה נוצר משהו שמזכיר את הסבון של ימינו.

גם מתקופת הרומאים יש לנו עדויות על סבון. וזה מזל גדול, כי לפני המצאת הסבון, הם נהגו למרוח שומן על כל הגוף במרחצאות שלהם, ועבד מסכן, באמצעות סכין מיוחדת, היה מגרד את השומן עם הלכלוך מגופם!

האם לירח יש צד אפל?

השאלה הזאת כנראה צצה ועלתה בעקבות חגיגות השלושים שנה ל"צד האפל של הירח", תקליט המופת של הפינק פלויד. אז רק שתדעו - לירח אין צד אפל. במהלך הסיבוב של הירח סביב הציר שלו, כל פינה ופינה של הירח מקבלת שמש. אז ממה בא המושג הזה? מכך שמבחינתנו, כשאנחנו מסתכלים על הירח מכדור הארץ, יש צד אחד שלו שאנחנו לעולם לא רואים. איך זה קורה? ההסבר די פשוט למעשה: הזמן שלוקח לירח להסתובב סביב צירו, זהה לזמן שלוקח לו להקיף את כדור הארץ. כלומר, אם ניקח כדור קטן, נצבע חצי ממנו בשחור ונדמיין שהוא הירח, אפשר לראות שעם כל סיבוב שלו סביב הציר של עצמו הוא זז גם באופן יחסי לכדור הארץ, כך שאנחנו אף פעם לא רואים את הצד השחור שלו. אבל גם בצד "השחור" וגם בצד שאנחנו כן רואים, לפעמים יש חושך ולפעמים יש אור.

אז לסיכום: לירח אין צד אפל, אבל לפינק פלויד, בהחלט יש.

איך חגורת הבטיחות יודעת מתי לתת לנו לזוז קדימה?

די מדהים: פיסת בד ארוג עם אבזם מתכת מצילה אלפי אנשים בזמן תאונות. בשנת 2000 ניצלו 12,000 איש בארה"ב לבדה בזכות חגורת הבטיחות שלהם. אז איך זה עובד?

אינרציה היא הנטייה של כל גוף להמשיך בתנועה במהירות ובכיוון שהוא נמצא, אלא אם כן מופעל עליו כוח נגדי. אם המכונית נוסעת ב-90 קמ"ש, גם הנוסע שבפנים נוסע במהירות הזאת. כשהמכונית נתקעת בעץ, האינרציה הפועלת על האדם גורמת לו להמשיך במהירות 90 קמ"ש, עד שיופעל עליו כוח נגדי שיעצור אותו. הכוח הזה יכול להיות לוח המחוונים, השמשה הקדמית ואחר-כך הכביש, או - חגורת הבטיחות. השאלה היא רק איפה הכוח הזה יופעל, ובאיזה עוצמה. חגורת הבטיחות מפזרת את המכה על פני כמה איזורים, שהם חזקים יחסית. בנוסף, השמשה והכביש הם חומרים קשיחים, שבולמים את הנוסע בבת-אחת, בעוד שהחגורה היא אלסטית ולכן בולמת את הגוף בצורה איטית יותר. ככל שהכוח המופעל מפוזר על פני שטח גדול יותר, ובמשך זמן רב יותר, הנזק לגוף הנוסע קטן יותר.

מצד שני, אסור שהחגורה תהיה רפויה מדי. בדיוק כדי למנוע את זה, המציאו את הפטנט שמאפשר לחגורה לזוז בחופשיות כל עוד התנועה איטית, אבל בעצירת פתאום, כשהמנגנון מזהה משיכה חדה בחגורה, הוא אינו מאפשר לה להשתחרר.

איך זה עובד? נספר לכם על אחת השיטות.

החגורה מחוברת לגלגלת, ששואפת לאסוף חזרה פנימה את החגורה באמצעות קפיץ, ומהדקת את החגורה לגופו של הנוסע. מנגנון הנעילה של החגורה בנוי על משקולת המשמשת כמטוטלת, המחוברת למעין מדף. כשהמכונית עוצרת בבת אחת, האינרציה, זוכרים אותה?, גורמת למטוטלת לעוף קדימה. המדף שמחובר למטוטלת זז לאחור, ונתפס בגלגל השיניים החד כיווני שמחובר לגלגלת. כשהמדף הזה מחזיק את גלגל השיניים במקום, גם הגלגלת המחוברת אליו לא יכולה לזוז, והיא מחזיקה את החגורה במקום. לאחר סיום הבלימה, כשהאריג המתוח משתחרר קצת, הגלגלת נעה טיפה לאחור. המטוטלת ששואפת לחזור למצבה המאונך מושכת את המדף, שעכשיו יכול להשתחרר - מה שמאפשר שוב לגלגלת, ולחגורה, לזוז בחופשיות.