ישראל מצדיעה לזיקו

כל מי שנכח באירוע ההצדעה לזיקו גרציאני, המנצח האגדי של תזמורת צה"ל, עזב את אולם רובינא של תיאטרון הבימה בצהרי יום שישי כשהוא דומע. במדינה שבה מתווכחים על הכל, ממחיר המלפפונים בשוק ועד לאידיאולוגיה פוליטית, נדיר למצוא קונצנזוס מוחלט כלפי אנשים. אירוע המחווה היה הוכחה ניצחת לכך שזיקו, הלוא הוא יצחק גרציאני, משתייך לאותו זן נדיר של אנשים שכולם אוהבים.
כשגרציאני נכנס לאולם, כשהוא מלווה במשפחתו, ברמטכ"ל רא"ל משה (בוגי) יעלון ובראש אכ"א אלוף גיל רגב, כל הקהל באולם וביציע עמד על רגליו ומחיאות הכפיים נמשכו דקות ארוכות. גרציאני, 79, נתמך על ידי רעייתו, דורה, נפנף לקהל הרב וחייך את חיוכו המוכר. תזמורת צה"ל, בניצוחו של מיכאל יערן, החלה לנגן, שרה למנצח שיר מזמור.

אלוף פיקוד כלי מיתר

את האירוע המרגש הגיש השחקן והבמאי עודד קוטלר שהגדיר את גרציאני כ"המנצח הלאומי שלנו והאדם היחיד בישראל שאין לו אויבים". "אלוף פיקוד כלי מיתר", קרא לו ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי; "המנצח הכי חתיך", אמרה נעמי שמר; "זיקו גרציאני הוא לא דף בספר ההיסטוריה שלנו אלא פרק שלם", אמר יוסי בנאי.
מעטים הם היוצרים והמבצעים בישראל שלא עברו באופן כזה או אחר לפני שרביט המנצחים של גרציאני. בין אלה שבאו לחלוק לו כבוד היו מיקי קם, רותם אבוהב וציפי שביט בביצוע משותף לשירו של דן אלמגור ומשה וילנסקי "רק חיימקה שלי" בעיבוד המוכר והאהוב של גרציאני. נעמי שמר, שחלקה זכרונות מעשרות שנות עבודה משותפות, ספרה על ההתרגשות שאחזה בה כששמעה את עיבודיו של גרציאני לשיר "מחר", אותו ניגנה התזמורת לרגל ביקורו הראשון של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל בשנת 1977 או לשיר "ירושלים של זהב" שנוגן בפני האפיפיור. יוסי בנאי סיפר בין היתר איך נולד השיר "אף אחד לא קם" המונומנטלי בביצוע הגשש החיוור. "הלהקה היתה אמורה להופיע בפסטיבל הזמר ולי היה רעיון כללי לשיר. פשנל אמר לי ללכת לדבר עם זיקו, שאמר 'תכתוב קודם את הפזמון, אחר כך תלך לשתות קפה. יהיה בסדר'. כשחזרתי השיר היה מוכן" .
יונתן כרמון, המחולל הלאומי, רקד את "אורחה במדבר" במיוחד לזיקו, שליווה אותו ואת להקתו במשך שנים רבות בהופעות בישראל ומחוצה לה. יהורם גאון זימר את "עוד לא אהבתי די" ויהודית רביץ עלתה עם גיטרה לשיר את "סליחות" שכתבו לאה גולדברג ועודד לרר. "זה השיר שהכי מזוהה לי איתך ועם ההתחלה שלי. השיר הראשון ששרתי", אמרה רביץ וספרה שאת העיבוד המוכר לשיר כתב גרציאני.

רא"ל משה יעלון מצדיע לגרציאני

הרמטכ"ל רב אלוף משה (בוגי) יעלון אמר כי סיפור חייו של גרציאני מקביל לסיפורו של העם היהודי ומדינת ישראל. "הילדות בבולגריה, האהבה למפוחית הפה שליוותה אותך בגלות, הפעילות המוסיקלית בתנועות הנוער היהודיות והציוניות. אחר כך קם עלינו הצורר הנאצי, וגם אתה מושם במחנות עבודה, מצטרף לארגון מחתרת שנלחם בגרמנים וכל הזמן, ברגעים הקשים של הייאוש ואובדן התקווה, חיזקו אותך המפוחית וכלי הנגינה, ואתה חיזקת את הלוחמים", אמר יעלון והוסיף, "אחר כך כשאתה כבר נשוי לדורה, העלייה לארץ ישראל ולמדינה שבחיתולים ומיד לתזמורת צה"ל כנגן חצוצרה וכמעבד, ומאז שנת 1962 כמנצח הבית של תזמורת צה"ל. את התזמורת הפכת לאחד מסמליה הממלכתיים של מדינת ישראל… הפכת שם נרדף לצה"ל… רשמת דפים של זוהר בספר ההיסטוריה של מדינת ישראל ויצרת השפעה אישית וייחודית על התרבות במדינה. זיקו, ניצב אני בפניך כאן כראש המטה הכללי של צה"ל בשם דורות של רמטכ"לים, מפקדים, לוחמים וחיילים בחובה, בקבע ובמילואים ומצדיע לך". יעלון העניק במעמד זה דרגות סא"ל למנצח מיכאל יערן לרגל מינויו הרשמי כמנצח הבית של תזמורת צה"ל.
אחד מרגעיו הגדולים של גרציאני היה המופע "היו זמנים" שחנך את היכל התרבות בתל-אביב וחגג עשור למדינת ישראל. גרציאני, שניצח אז על התזמורת שליוותה את המופע, פנה לקהל וניצח לראשונה גם על הקהל הרב שפצח בשירה אדירה של "נומה עמק". בצהריי יום שישי, במסגרת אירוע המחווה לגרציאני, שוחזר הרגע. בצעדים איטיים עלה גרציאני על הבמה כשההתרגשות ניכרת בפניו. את שרביט המנצחים שהגיש לו יערן הוא סרב לקחת, אבל בידיים חשופות הוא ניצח בלהט על הקהל ששר את "עושה שלום במרומיו" ואת המנון "התקווה".
בסרטון שהפיקה יחידת דובר צה"ל לכבוד האירוע אמר גרציאני: "הכי אני אוהב לנצח על המנונים, המנון הוא ביטוי להבנה, הכרה וידידות. כשאנחנו מנגנים המנונים של אחרים זה אומר שבמקום אחר בעולם מנגנים את ההמנון שלנו. החלום שלי היה לנצח על ההמנון של מצרים, ירדן סוריה לבנון. חצי מהחלום הגשמתי, אני מקווה שבחיי אצליח להגשים את החצי השני".