מתי כבר יהיה כאן גז טבעי?

ההתחלה היתה באמצע שנות ה-90'. הסכמי אוסלו נחתמו, שמעון פרס פינטז על מזרח תיכון חדש, ושר האנרגיה דאז, גונן שגב, חתם על הסכם כוונות (שלא מומש) לרכישת גז טבעי מקטאר שבמפרץ הפרסי.
איך אמור היה הגז להגיע מקטאר לציון? מוציאים את הגז מבאר בקטאר, דוחסים אותו עד שיהיה לנוזל, ומסיעים אותו במיכליות לאילת. שם מזרימים את הנוזל למתקן שהופך אותו לגז, ואת הגז דוחפים בצינורות לרחבי ישראל. בזמנו זה נחשב לעסק מצוין.
כלכלית העסקה של קטאר גרועה בהשוואה לגז טבעי שלא צריך לעבור תהליך של הנזלה והחזרה לגז. גז בצינור, שיגיע במישרין מהמאגר לתחנת הכוח, הוא שעומד מזה שנתיים על סדר היום, לאחר שמול חופי דרום ישראל נמצא גז טבעי במאגרים תת-קרקעיים.
גם אם יתחילו לעבוד מיד, אחרי שחוק הגז החדש יונח מחר על שולחן הכנסת, לא יגיע הגז לצרכנים - חברת חשמל, מפעלי ים המלח, נשר ומתקני התפלת מי הים - בשנתיים וחצי הקרובות. אבל אל דאגה, אין סיכוי שמחר יתחילו לעבוד.
תחילה לשאלה מה טוב בגז? גז הטבעי הוא זול. בערך ב-15% יותר זול ממזוט, וזול כמעט פי שניים מסולר. גז טבעי אטרקטיבי גם משום שהוא גורם לזיהום נמוך יחסית. הפער בחיי אדם בין המצב הקיים, לשימוש בגז טבעי, מוערך ב-1,500 חיי אדם בשנה.

איך הצליחו ממשלות ישראל להרוס את פרויקט התשתית הגדול ביותר והכדאי במדינה?

בקלות. בתככים, באינטרסים, בקרבה לצמרת השלטון, בבירוקרטיה מזגזגת ובאידאולוגיה מטורפת. אבל קודם לכל לחדשות הטובות. בימים אלה הושלמה הנחת צינור ימי משדה הגז של ים-תטיס לתחנת הכוח באשדוד. לפי התכנון הזנת התחנה בגז תחל באוקטובר. אבל באוקטובר 2003 אפשר היה להיות כבר בסוף סיפור, לא בתחילתו.

השדות: מזל שיש לנו שכנים

שדה הגז הישראלי, שחלקו נמצא בבעלות ים-תטיס וחלקו בבעלות ישראמקו, הוא שדה קטן יחסית. 40 טריליון מ"ק גז טבעי שווה ערך לצריכה ישראלית בשבע שנים, או עשר שנים בדוחק. לכולם ברור שצריך עוד גז. רק עם גז ישראלי, ההשקעה בתשתית לא תחזיר את עצמה - אלא במחירים בלתי אפשריים לצרכנים.
למזלנו, יש גז אצל השכנים: מצרים והרשות הפלשתינית. המצרים משחקים בפוליטיקה. יום אחד הם כן מוכנים למכור גז, יום אחר לא. עכשיו גם אין להם כבר גז ליצוא: כל התפוקה נצרכת במצרים. מומחים למצרים מעריכים כי יום אחרי שגז טבעי מהרשות הפלשתינית יזרום לישראל, יחתמו המצרים על חוזה דומה לאספקת גז טבעי.
נשאר הגז של יאסר ערפאת - כך רואה זאת ראש הממשלה, אריאל שרון. לרשות הפלשתינית יש 10% משדה הגז שנמצא מול חופי עזה, ואופציה להגיע לאחזקה של 40%. השדה מול חופי עזה היה, הווה ויהיה בשליטה של גמד עיסקי בשם בריטיש-גז. בריטיש רוצים למכור גז, במיוחד לישראל. הם אפילו הורידו את המחיר והשוו אותו למחיר - הזול יחסית - שנקבע במכרז עם המצרים וים-תטיס. אבל שרון מטיל וטו.
פנינו ללשכת ראש הממשלה ולא קיבלנו תשובות. בעבר טען שרון כי תמלוגים ומסים מהכסף שתשלם ישראל לבריטיש-גז יועברו לרשות, וישמשו למימון הטרור. שרון הוא היחיד שמאמין בטענה הזו. אפילו בנימין נתניהו, שאינו אוהד של הרשות, לא קונה את הטענה. שר האוצר הפלשתיני התחייב כי הכסף הזה - כמו כספי המסים שישראל גובה עבור הרשות הפלשתינית - יעבור ביקורת פומבית ואמריקנית. גם בריטיש-גז מוכנה לתת התחייבות דומה. מכתבים שווים מעט. תנועת הכסף מסבירה מדוע שרון טועה.
מי שמאמין שהרשות הפלשתינית הולכת לטרור וזקוקה לשם כך לכסף, לא יוכל לעצור את הפרויקט: אם ישראל לא תקנה, הגז יימכר למישהו אחר, ועל הכסף הזה אולי לא תהיה ביקורת.
ומה יקרה אם השלטון ברשות יורה לבריטיש-גז להפסיק לספק גז לישראל? על פי הצעת בריטיש-גז, הגז מהשדה הפלשתיני יוזרם בצינור יחיד לאשקלון, ורק משם תצא שלוחה לעזה. לכן, אם הרשות תחליט למנוע אספקת גז לישראל, מה שנראה מפוקפק לחלוטין, גז גם לא יגיע לעזה.

הישראלים: מה הובהר לבריטיש-גז

מאחר שנימוקים ענייניים לאי-רכישת הגז מהפלשתינים נמצאו מופרכים, החלו הרינונים על הצד האפל של העסק. יום אחד הובהר לבריטיש-גז כי ראוי לה לנהל משא ומתן עם איש העסקים הישראלי בני שטיינמיץ. למה? כדי שיהיה להם שותף ישראלי, הסביר מי שהסביר. משהתפוצץ המו"מ הזה, הבהירו לבריטים שראוי לדבר עם יוסי מימן, שותף לזכיון לגז מצרי ומתחרה לבריטים. הרושם הוא פשוט: צריך לשלם למישהו, כדי שראש הממשלה יסיר את הווטו. בשיחה שקיימו עם נתניהו טענו הבריטים כי כנראה שבעניין מעורבים "שיקולים זרים" - אחרת הם מתקשים להבין מדוע לא קונים מהם גז. הבריטים אינם לבד: כל מי שבעסק משתאה מהעמדה הישראלית, אותה מוביל שרון.
יש גם כאלה שחושבים שבכלל לא צריך ספק גז שני. ים-תטיס, למשל. לה נוח המצב הנוכחי, כשהיא הספק היחיד של גז לישראל. לא במקרה, בעיקר על רקע מעורבותו המיוחדת של ראש הממשלה בנושא, ים-תטיס מצאה לה תומכים:
יו"ר חברת חשמל, אלי לנדאו, חברו הקרוב של שרון. לראש הממשלה אין סמכות לעצור הסכם עיסקי בין חברת חשמל ובריטיש-גז. אבל לנדאו, אומרים מקורביו, לא יצא נגד שרון - גם אם הדבר פוגע בחברת חשמל.
שעיה סגל, המציג עצמו כחברו הקרוב של ראש הממשלה, והיה בעבר גם יועץ התקשורת של שרון, מועסק כיום על ידי ים-תטיס: "אני יודע מה חושב ראש הממשלה. לא יהיה גז טבעי פלשתיני בישראל לעולם", הוא אומר.
קובי כץ, שהיה בעבר מנכ"ל משרד התשתיות, תחת אריאל שרון. כיום הוא אחראי על הפרויקט מטעם ים-תטיס. כך ים-תטיס מוכרת את כל הגז שלה לחברת חשמל, וללא ספק גז שני - החברה תגמור את המאגרים שלה והרווח יגיע מהר יותר.

תשתית ימית: הממשלה לא מתחייבת למימון

באחרונה יצאה חברת חשמל במכרז לאספקת צינורות למערכת הובלת הגז הימית שהיא רוצה להקים, ושתספק גז לרדינג בתל-אביב ולחגית בוואדי מילק. חלק זה של מערכת ההובלה הימית יספק רק רבע מהתצרוכת של חברת חשמל, ואפס לכל צרכני הגז האחרים. מדוע לא בונים את מערכת הצינורות?
הסיבה הראשונה היא שאף אחד לא יבנה תשתית כשלא בטוח שיש גז. מכיוון שכרגע בטוח שאין מספיק גז בשדה הישראלי, ושרון מטיל וטו על הגז מעזה - אין משוגע שיסתכן בהנחת תשתית צינורות לפרויקט שיחיה שבע עד עשר שנים בלבד. כאשר אביגדור ליברמן היה שר התשתיות, הממשלה חיפשה משוגע כזה במכרז, ולא מצאה.
הקמת תשתית הובלת הגז עולה כ-400 מיליון דולר. ממשלת שרון הראשונה חשבה שאחרי שהמכרז כשל - אין ברירה, ורק חברת חשמל תוכל להרים את הפרויקט. אבל בינתיים חוקקה הכנסת חוק, שקובע שיצרן או צרכן גז לא יוכלו להקים את התשתית.
אם לחברת חשמל אסור להקים את התשתית, אבל היא היחידה שמסוגלת, הבה נעשה תרגיל, ונשכור את החברה כקבלן בלבד. אבל מי יהיה השוכר? בשביל זה הוחלט להקים עוד חברה ממשלתית, נתיבי גז שמה. כך קבעה ממשלת שרון השנייה, ביוזמת פריצקי ונתניהו. זוהי תמצית הצעת החוק שתונח מחר על שולחן הכנסת.
לחברת חשמל יותר כמעין קבלן לבנות את התשתית הימית, אבל הממשלה לא מוכנה לשאת בהוצאות - כך שבנתיים הפרויקט מוקפא. הממשלה לא מוכנה להתחייב למימון הפרויקט, גם כעקרון (ולכן בונים חברה ממשלתית), וגם כי אין כסף (יש, אבל הוא הולך למטרות אחרות). אז מי ישלם לחברת חשמל עבור בניית התשתית הימית?
מתכננים קומבינה. חברת חשמל תבנה על חשבונה. בתמורה, היא תקבל חוזה מנתיבי גז, לפיו הכסף יוחזר לה באמצעות הנחה על הוצאות השימוש בתשתית שבנתה עבור נתיבי גז. לכאורה זה תקין, אבל הנה שתי הסתייגויות: האחת, זהו תרגיל עוקף תקציב שמאפשר לנתניהו ופריצקי לבנות מתקן ממשלתי בלי לרשום אותו בתקציב. השנייה היא שמי שמשלם על הבנייה בפועל הם צרכני החשמל בהווה, בעוד שמי שייהנה מהתשתית הם צרכני החשמל בעתיד.

תשתית יבשתית: רק לא חברת חשמל

השאלה שנותרת פתוחה היא מי יבנה את התשתית היבשתית להולכת גז. כרגע ברור רק מי לא יבנה אותה: חברת חשמל. זה תמוה - ולו בגלל סיבה אחת. לחברת חשמל יש את האינטרס העיקרי בבנייה מהירה של הצינורות. אם תפעיל מנועים בגז, פסקה רשות החשמל - הגוף הממונה על מחיר החשמל - חלק מהרווח יישאר בחברה ולא יועבר לצרכנים. זו הסיבה שחברת חשמל, עסק נטול רווחים, להוטה לבנות את צנרת הגז במהירות.
את פריצקי זה לא מעניין. הוא הורה לחברה להפסיק את כל ההכנות שעשתה לצורך הקמת התשתית היבשתית. החברה ארזה את כל החומר שהכינה על הצנרת היבשתית בארגזים גדולים, והעבירה אותם למשרד התשתיות. זה טרם שילם כ-2 מיליון שקל לתה"ל וברן-הנדסה, עבור תכנון התשתית.
דחיה של שנה באספקת גז טבעי עולה כ-100 מיליון דולר. במקרה הטוב, גם אם נתיבי גז תתחיל לעבוד מייד ובמהירות, 100 מיליון הדולר הראשונים כבר נגוזו.