פיצה עם תוספות

לאחר שפתרנו את בעיית העוני בישראל והצלחנו תוך כדי לקצץ עוד 200 מיליון שקל מתקציב המדינה, וגם הבאנו שלום ופתרנו את זיהום האוויר בתל אביב, התכנסנו, שלושה גברים, להגג על המהות האמיתית של החיים. כמו למשל השאלה הקריטית איזה טעם יש לנשיקה של אגם רודברג. אגב, את כל מה שייאמר כאן יש לקחת בערבון מוגבל, מוגבל מאוד, שכן את השפעות החום והלחות קשה לנטרל.

הסיבה הרשמית לכינוס הזה היא עלייתה לאוויר של "אהבה מעבר לפינה", טלנובלה חדשה ברצועת השידור המשותפת לזכייני ערוץ 2 (א'-ה' 19.15, החל מיום א'). נכון שמצד אחד קצה נפשנו בז'אנר האיכותי, אבל מצד שני נשב לראות אותה בכל מקרה, כי זה כבר טבוע לנו בגנים כמו דודה עליזה והגפילטע פיש. הפעם העלילה מקורית, לא תיאטרון ולא יקב, אלא פיצה. 100 פרקים (ועוד היד נטויה) סביב פיצה. "מקום בלב" הוא שמה של הפיצרייה השכונתית הוותיקה והאיכותית, אותה מנהלים עמוס לביא ודפנה רכטר, ולהם שתי בנות, הלא הן אלונה (איה קורן) ושירלי (אגם). את השלווה מפירה חברת פיצות גדולה ומסחרית בשם "פיצה הארט" (אין טעות באיות), הפותחת סניף מול "מקום בלב" ומתחילה לשבש הליכים, בייחוד שבנו של בעל רשת הפיצריות, ליאור, הוא יהודה לוי.

חברי לפאנל הדיונים המעמיקים הם מעיין הרוש ונרי צדקה, המשתתפים גם הם בטלנובלה. מעיין, 25, למי שלא ראה את "המשאית", לא חדש על המסך הקטן. הוא כבר הספיק לצלם עוד עשרה פרקים של הסידרה ההיא, וגם להצטלם לסרט חדש שעדיין מחפש מממנים, ועוסק בהומוסקסואליות ובדת. נרי, גם 25, הוא אכן אחיה של סופי צדקה, אבל מהר מאוד תגיעו לעובדה שהוא עומד בזכות עצמו וכשרונו, ואף יתחיל ללמוד בשנה הבאה ב"בית צבי". בינתיים הוא עוד מחייך.

- למה חיכית עד עכשיו?

צדקה: "עד לאחרונה עשיתי תצוגות אופנה, ובהדרגה הבנתי כמה ריקני הוא עולם הדוגמנות. סופי, אחותי וחברתי הטובה, תמכה בהחלטתי לשנות כיוון. דרכה הכרתי את המפיקה של הסידרה".

- להורים "נפל" ילד שני?

"כן, הם ניסו לשכנע בטענות הרגילות, מקצוע לא יציב וכו'".

- יש סברה שמשחק הוא סוג של תרפיה עצמית.

הרוש: "אולי יש בזה משהו, אולי לא. אני יכול להעיד על עצמי שהיה לי קשה ללכת ללמוד לימודים 'רגילים'. אולי זה קשור לדרך השונה בה גדלתי (הוריו התגרשו כשהיה בן 11, ואביו נפטר כשהיה בן 16 - ח.ש)".

צדקה: "אני רואה בזה ניצול של התסביכים על מנת להביע את עצמי. כך יותר קל לי לצחוק ולבכות. אולי זה פיצוי על חוסר תשומת הלב. אני יודע זאת מניסיון אישי, הרי דשו כבר רבות בנושא השומרוני, ובאמת היה קשה לגדול כילד שונה משאר הילדים. ילדים, כידוע, הם עם אכזר, ולא אחת קראו לי בשמות. הייתי מנותק חברתית".

- לא נמאס מטקסטים של סבוניות?

הרוש: "וואי, כמה זה קשה. אתה מוצא את עצמך חוזר על אותו משפט איזה עשרים פעם בסיטואציות שונות. אבל האתגר הוא לתת לאותו משפט משמעות חדשה כל פעם, ממש לעניין את עצמי כדי שלא אירדם על הסט".

- היו לכם פשלות על הסט?

צדקה: "אני משחק את בועז, מדריך ג'ודו עם חגורה שחורה. הביאו לסט תלמידות ג'ודו, ואחת מהן הביאה לי בעיטה במפשעה, וזה כאב! הבמאי לא ראה ולא היה קאט...".

הרוש: "לי היתה סצינה בבית של שירלי (אגם). הייתי אמור להיכנס ולחפש אותה, ולפתע צילצול של סלולרי, והוא מצלצל ומצלצל על הסט. זה היה הסלולרי שלי...".

- תוך שלושה חודשים צילמתם 100 פרקים. היה זמן להכיר אנשים?

הרוש: "אושרי כהן ואני התחברנו טוב. אנחנו כל הזמן מתמודדים על אותם תפקידים, גם ב'המשאית' וגם ב'הכוכבים של שלומי'. בגללו ביקשו שאצבע את השיער. הוא מוכשר. אבל העבודה על סידרה כזאת היא באמת כמו סרט נע, רצים מטייק לטייק, אין אפילו שיחות חולין".

- איה קורן או מירי בוהדנה?

צדקה: "באיה יש משהו בתולי וכפרי".

הרוש: "איה היא כמו גבינה בולגרית. מירי היא כמו סחוג. היא חתולת מין מטורפת".

- ולנשק את אגם?

צדקה: "אני נדפקתי, אני מאלה שרק מאוהבים וחולמים על שירלי, והוא זה שזוכה".

הרוש: "היו לנו נשיקות לוהטות, כאלה שמשאירות טעם גם מחוץ לסט".

צדקה: "בכלל, יש המון סקס בסידרה".

- איך זה להצליח באמצע שנות העשרים ולא בשנות העשרה?

הרוש: "אני שמח שלא פיספסתי שנים יפות. היחס שלי עכשיו לכל העסק יותר בוגר. זה מקצוע, קריירה".

צדקה: "גם אצלי היו התלבטויות ארוכות. אני שלם עם ההחלטה להתחיל ללמוד בגיל 25 ולהתחיל לשחק רק עכשיו, למרות שבעצם זה לא גיל כל כך מבוגר".

- מה הציפיות שלכם לעתיד?

הרוש: "הייתי רוצה שאני והחבר'ה שלי, שכותבים את החומר שלנו, כולל מוסיקה, ועושים בין היתר סרטים, נפיק פיצ'ר קופתי פעם בשנה ונחיה מזה טוב. הרי היום שחקן לא יכול לבחור תפקידים, הוא צריך לעשות הכל כדי להתפרנס".

צדקה: "הייתי רוצה מאוד לשחק בסרט של אסי דיין. הוא אחד היוצרים הכי אמיתיים, לדעתי. בינתיים, מאוקטובר 'בית צבי'".

- מה הצגת במבחני הכניסה?

צדקה: "עשיתי את ז'אן מ'העלמה יוליה' וקטע מ'מה אכפת לציפור' של חנוך לוין. הכי מפתיע שלא שאלו אותי בבחינות על הקשר לסופי, אלא אם אני השומרוני קרוב משפחה של הבמאי גדי צדקה. כנראה שהם לא רואים טלנובלות".

- ואתם רואים?

הרוש: "אני רואה את 'משחק החיים' בגלל יעל שרוני, וקצת 'לגעת באושר'".

צדקה: "הייתי חייב, נו אחותי, אתה יודע...".