בועז טביב מתקשה להחליט

אלבום משונה החדש של בועז טביב. "אהבה מהחלומות" הוא העשירי שלו, וטביב מתקשה להחליט מה הוא רוצה להיות ולאן הוא רוצה לקחת את הפוטנציאל שלו.

על יכולתו כזמר אין עוררין. יש לו קול עמוק ומרתק, מספיק מגוון כדי להתמודד עם ז'אנרים מוזיקליים שונים, במיוחד עם הניואנסים הרבים של השירה ביוונית, פת הלחם שלו. אלא שטביב פוסח על כל הסעיפים – בשירה, בשפה ובשירים. פעם הוא שר מהאף, פעם מהגרון, פעם מהריאות, כאן הוא נשמע אירוווזיון, כאן סן-רמו, פה לאס וגאס ושם – מועדון לילה סתם. העיבודים (אבי לידג'י ורובי בן שמעון) מתרחקים מאגן הים התיכון ולוקחים אותו למחוזות שונים (מאולמות שמחה דרך דיסקוטקים ועד מאורות ג'ז). ואולם הסינתטיות המתוכנתת שלהם מבלבלת ומעכבת.

ביוונית (תשעה וחצי מ-14 השירים) טביב נשמע מצוין, במיוחד בחטיבה האגאית של 'זבטיקו אגו, 'זבטיקו פילה' (מי בדואט?) ו'אוכי אוכי'. בעברית (להוציא את 'שנינו') הוא משכנע פחות. ההבדלים ניכרים בהשוואה שבין 'פילה' ביוונית ל'מיזה', גירסתו העברית, ובשני גירסאות 'מאוהב בממתינה' (ה'אמא' של 'אני לא זמין'). לכשעצמו, מעשה לא חכם לכלול גירסאות כפולות. עדות להיסוס ולחוסר מיקוד.

יש באלבום ביצועים מוצלחים ללהיטים יווניים עדכניים, כמו 'נשיקה', 'חלום מתוק', 'פפסה ליפון' (שפיני חדד תירגם ל'ילדה רעה') ודואט יפהפה של 'אפטי אגפי' (עם מאיה סול). אולם הוא מעליב בקרדיטציה. בשירים המתורגמים (יוסי גיספן המיומן; המילים, אגב, לא מצורפות), שמות היוצרים היוונים נזכרים. דווקא השירים ביוונית יתומים, המקור שלהם 'יווני' בעלמא.