הומוסינמה

בחורה יפה הולכת ברחוב. כולם מסובבים אחריה את הראש, רק בחור אחד נשאר אדיש לפלא האנושי שהולך מולו. אבוי, כמה נורא. אבל התשובה מתבררת כמעט מייד: הבחור הומו. יש אפילו נשיקה, כדי שנהיה בטוחים.

אפשר להיות גאים (חה חה) בחברה הישראלית ולפרגן לה על הפתיחות והסובלנות לקהילה ההומוסקסואלית. חמש שנים קודם לא היה סיכוי לראות את המחזה הזה על גבי המסך הקטן. אבל בארץ, כמו בארץ, מה שחדשני ושונה סוחף כמעט מייד את כולם והופך לדבר הבא, עד שנשחק ונמאס.

"זה כמו שבלול", מעניק יובל כספין הסבר פילוסופי משהו. "כמו כל תהליך שקשור לאופנה ולתקשורת, ההתחלה היא בגרעין קטן של אנשים שהם פורצי הדרך וקובעי הטרנדים, ומסביבם צומחים עוד אנשים שניזונים מהמרכז ומחקים אותם - עד שהמקוריות נעלמת והמרכז שוב משתנה".

ואיך זה הגיע לטלוויזיה?

"כל התהליך היה די איטי ולא קרה במכה אחת, בצורה שתזעזע. בהתחלה יכולת לראות בפרסומות גברים מסוקסים ומיוזעים שסוחבים בקבוקי מים. אי אפשר היה לטעות, זה היה ז'אנר הומוסקסואלי שפנה לקהל הרחב, ועם הזמן יכולת לראות כבר גברים מתנשקים בפרסומות".

וזה טוב לקהילת הגייז?

"זה נחמד שיש פתיחות. אבל גם לאנשים הכי פתוחים בעולם יכול לעלות על העצבים הגיי ליבריישן אם הוא יופיע בכל תוכנית ובכל פרסומת, בין אם זה קשור לנושא ובין אם לא. וזו הסכנה בכל דבר שהופך להיות טרנדי. השאיפה שלי שהנושא ההומואי ייכנס לחיים רק כשזה יהיה נכון ומתאים, ושיקבל את הפרופורציות המתאימות".

"האם יש אינפלציה של נשים חד הוריות עניות או של מזרחים?", שואל-אומר גלעד פדבה, מרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. "אין סיכוי ש'עודף גייז בטלוויזיה יעצבן', ואין שום רע אם יופיעו ייצוגים מכל מגזר, רק שיוצגו בצורה הוגנת. מדובר בעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, כשבין גיבורי הסדרות, המרואיינים בטלוויזיה וכוכבי הווידאו קליפים, הייצוג של ההומואים נמוך מזה".

קוויר נורמלי

במשך שנים נמנעו כמעט לחלוטין בתוכניות הטלוויזיה לעסוק בהומואים, מסיבות שונות ומשונות. רק לקראת סוף שנות ה-90 השתנתה המגמה והחלו לשלב דמויות קוויריות "נורמליות" בתוכניות ובסדרות. "זה דומה לתהליך שעברו הכושים", אומר כספין. "כשהגעתי לארצות הברית בתחילת שנות השמונים, התחיל גל של שילוב כושים בתוכניות טלוויזיה, אחרי שנים שהיו רק לבנים. פתאום כושים יכלו להיות יפים, עשירים ומצליחים, כמו דיאן קרול. נוצר מצב שבכל תוכנית הופיע אפרו אמריקאי, כדי ליצור הזדהות עם הקהל. כך קרה גם עם ההומואים, זה עוד קהל שיגיע לצפות בתוכנית. במשך הזמן כוכבים יצאו מהארון ולחלקם, אני חייב לציין, זה עשה נזק ודפק את הקריירה. למשל, הסידרה של אלן דג'נרס ירדה זמן לא רב אחרי שהיא יצאה מהארון, כי היא כבר לא יכלה להיות מסווגת כסידרה לכל המשפחה".

פדבה: "עד לשנות התשעים, הפעמים הבודדות שהומואים הוצגו על המסך היו בהקשרים סטריאוטיפיים של דמויות שחיות בשולי החברה או דמויות אלימות. גם בסדרות קומיות, כמו 'מישהו מטפל בך', הדמות של מיסטר המפריז ההומו היתה נלעגת, גבר נשי, ממש קריקטורה. רק במחצית השנייה של שנות התשעים חלה נורמליזציה של הדמות הקווירית".

מה חולל את השינוי בארץ?

"העונה הראשונה של 'פלורנטין' ב-1997, שהציבה שתי דמויות של הומואים צעירים, יפים ומעוררי הזדהות: איגי הססגוני, המזרחי, שלא הוצג כבדיחה כמו שהציגו עד אז הומואים נשיים, ותומר הצפונבון והרגיש. היתה בסידרה מערכת יחסים בין שני גברים ובגובה העיניים. 'פלורנטין' עשתה מהפכה בייצוג הקווירי על המסך הקטן בישראל והציגה סקס בין בנים על המסך. ואז הגיעה 'ג'וני', שהיא בהחלט סידרה פורצת גבולות. לכאורה היא פשטנית, אבל היא מצליחה להעביר מסרים רדיקליים חתרניים דרך הומור אנרכיסטי וציני, כדי לנגח את בעלי הדעות הקדומות. היא משתמשת בסטריאוטיפים עדתיים ומיניים, ועם זאת מדובר בקרנבל. גם אם חלק מהצופים לועגים לג'וני, הוא מראה להם מאיפה משתין הדג הוורוד".

"ג'וני", שמביאה את סיפורם של ג'וני ההומוסקסואל ואמו דוריס, שמתגוררים בבניין אחד ברמת גן, נכתבה בידי יונתן קוניאק ואיציק כהן, "זה סיפור על בחור אבוד, המוקף בנשים חצי מפלצתיות", אמר קוניאק בראיונות עם יציאת הסידרה. "הוא בוחר לחיות עם גברים, אבל בעצם הנשים מנהלות את חייו, וזה משהו שכנראה בא ממני ומאיציק. אני גיי בחיים וחי עם גבר, אבל איציק ואני מאוד אוהבים נשים וכתבנו על נשים". קוניאק סיפר כי הסידרה נכתבה דווקא על בחור גיי, משום שזה העולם הפרטי שלו שמוכר וקרוב אליו. אבל כמו שכתיבת הסידרה היתה מדליקה, מכירתה לוותה בקשיים רבים וחלק מהסירובים נבעו מהעובדה שבשורה התחתונה מדובר בהומו בפריים טיים. לבסוף מכרו קוניאק וכהן את הסידרה ל"טלעד" (שהיו אחראים גם לשידור "פלורנטין").

מוני ברוש, דובר "טלעד": "לא זיהינו שום בעיה בשיבוץ סידרה כמו 'ג'וני' בפריים טיים, בעינינו זו סידרה ככל סידרה אחרת. ולראיה, היא מגיעה בימים אלה לסיום העונה השנייה".

ועונה שלישית תהיה?

"עדיין לא הוחלט".

עוד דמות הומואית נראית לאחרונה על מסכי הטלוויזיה שלכם בפריים טיים. נצח (משה פרסטר), הקופירייטר ההומו ממשרד הפירסום בו עובדת "אסתי המכוערת". זוהי דמות שלא הופיעה בגירסת המקור, "אני בטי המכוערת". "מעבר לנוסחת הבסיס של מכוערת שהופכת ליפה, לא הלכנו בכלל עם המקור", אומר דני פארן מחברת "דרסט הפקות", מפיקת הסידרה. "התסריט הוא פיתוח עצמי שלנו".

ולמה בחרתם דווקא בדמות של ההומו?

"שאלתי את התסריטאי למה אין לנו דמות של ערבי", צוחק פארן. "התוכניות של היום צריכות לשקף את המירקם של החברה הפוסט מודרנית מצד אחד, ומצד שני לשמור על הפרופורציות. לא בכל תוכנית אפשר לכסות את כל הדמויות. אבל בלוקיישן של משרד פירסום אפשר להניח שיהיו אנשים יוצאי דופן מבחינת השמרנות החברתית".

הרבה אנשים, גייז וגם סטרייטים, ממש התמכרו לסדרות כמו "ג'וני" וקרובותיה. מערוץ 3 מספרים לנו על תגובות מאוד אוהדות ל"הכי גאים שיש" (ששודרה שם בעבר), שכבר הפכה לקאלט, וגם למערכת "פנאי פלוס" מגיעות לא מעט תגובות מצופים מכורים. "זו סידרה טובה, השחקנים מאוד אטרקטיביים, מושכים וסקסיים", אומר פדבה. "'הכי גאים שיש' היא כמו אופרת סבון מלאה קצב וגרובית. אומנם יש ביקורת על הדרך שבה מציגים את ההומואים כבליינים שטוחים שרק מחפשים כוסון ליום או שרירן ללילה, אבל מצד שני היא מעיזה להראות הומואים מאושרים, שחיים טוב ומנהלים מערכות יחסים".

גיבורי הסידרה הפכו כבר מזמן לכוכבים. במיוחד בולטים גייד הרולד, שמשחק את בראיין ומפזר בכל מקום הצהרות שהוא אינו הומוסקסואל, ורנדי האריסון, שמשחק את ג'סטין. "בעיני, הסידרה היתה חדשנית בנועזות שלה", אומר גדי ששון, עורך "הזמן הוורוד", עיתון קהילת הגייז בארץ. "היא הציגה לראווה את החלקים הגבריים בקהילה ואת דפוסי ההתנהגות שקיימים. היו אנשים שזה גרם להם תחושה של שיחרור והזדהות".

היו מי שיצאו מהארון, לדעתך, בעקבות הסידרה?

"אני מתאר לעצמי שכן, למרות שלא הכרתי אף אחד כזה באופן אישי. גם אחרי שדנה אינטרנשיונל, שאנשים מזדהים איתה והיא נתפסת כדמות חיובית, יצאה עם הסיפור שלה החוצה, היו אנשים שיצאו מהארון. ברגע שמוצגת דמות כמו של בראיין, שסובלת ומתגברת על הקשיים ומגיעה לנקודה חיובית בחיים, ולא מוצגת בשום שלב כדמות נלעגת, זה נותן תקווה ואת הפוש האחרון לצאת מהארון".

גם בעולם הפירסום יש לאחרונה ייצוג לדמויות הומואיות. אפשר להזכיר את הפרסומת ללוויין, שבה בחורה תופסת שני גברים במיטה, ל"עלית" ("הלו קפטן"), עוד פרסומת ללוויין עם הדייל ההומו, למסטיק SM INT (השוטר שמנשק נהג), ישנה רמיזה הומואית בפרסומת ל"טמפקס", וכמובן הנשיקה הנועזת בפרסומת ל"מתאים לי".

"עולם הטלוויזיה והפירסום משקפים את החברה מצד אחד ומעצבים אותה מצד שני. מאחר שהגייז קיבלו סוף סוף לגיטימציה בארץ, טבעי שעולם הפירסום, בהיותו חלק בלתי נפרד מהחברה, ייתן לקבוצה זו ביטוי", אומר ספי שקד, פירסומאי ב"יהושע TWBA", משרד הפירסום של "מתאים לי". "למרות זאת, הופתענו מאוד מהרעש שהפרסומת יצרה. אני חושב שאי אפשר להדגיש מספיק כמה לא רצינו ליצור פרובוקציה. כשעבדנו על הפרסומת לראשונה אפילו חשבנו שיהיה זה בחור עיוור שלא מסתכל על הבחורה, רק בסוף חשבנו שיהיה מגניב יותר שיהיו שם גייז".

אז מה, הומואים בפרסומות זה הטרנד החדש?

"אני לא חושב שמדובר בטרנד. אף אחד לא עושה פרסומת שמופיעים בה גייז כי זה מה שיעזור למוצר, ולא נראה לי שכמות הפרסומות שיופיעו בהם גייז תגדל. הומואים יופיעו בפרסומות רק אם זה יהיה רלבנטי למוצר".

"ההומואים עכשיו באופנה ואפשר לקרוא לזה טרנד", מסכם פדבה. "הפירסומאים לוקחים את האופנתי ומשתמשים בו, כשהמכירה היא המטרה המרכזית שהם רואים לנגד עיניהם".

"זה התחיל בבאז בעולם, והיום אין ספק שמדובר בארץ בטרנד - למרות שלדעתי זה זיוף והתחנחנות", מוסיפה תרצה גרנות, מנהלת בית הספר לפירסום ICC. "הפירסום תמיד הגיב לתרחיש הציבורי, והאוכלוסייה תופסת את ההומואיות כצבעונית, רעשנית ואופנתית יותר. הרי לא תראי אף סטרייט הולך ומניף את דגל הסטרייטיות שלו. העולם של ההומואים יותר קוסם, אפילו על סף האופל. וכל עוד הם חושבים שאנחנו רוצים לדעת עליהם, הטרנד הזה יימשך".

הקהילה מעבר לים

במרכז התוכנית "Boy meets boy" עומד גבר רווק ואטרקטיבי, ששוהה במשך שבוע עם עוד חמישה עשר גברברים מסוקסים בווילה אחת, ועליו, כמה חמוד, לבחור מביניהם את הגבר שלו (קח אותי, שרון?). כמובן שלא הכל יכול להיות חלק, ואחדים מהגברים המשתתפים בסידרה הם, לא עלינו, סטרייטים. על הרווק לנחש מי מהם מתחזה.