במלתעות הכבלים : טרטור נוסח אמריקה

הכתובית שעלתה על מסך הטלוויזיה היתה לא סימפטית: 'בעוד כמה דקות יחודשו השידורים בערוץ זה', נכתב באותיות לבנות על מסך שחור. העברתי לערוץ הבא, אותו דבר. כאן, באמריקה, חבילה פשוטה של חברת הכבלים מכילה לפחות 300 ערוצים. אפשר לומר שלפחות במחציתם התנוססה אותה כתובית.

השידור לא חוזר

מאחר שהלקוח באמריקה תמיד צודק, והשירות הוא הטוב ביותר בעולם, החלטתי להישמע לכתובית וציפיתי לחידוש השידורים. כשזה לא קרה כעבור 24 שעות, התקשרתי לחברת הכבלים. המוקדנית שענתה לי לאחר 15 דקות הקשיבה לקובלנתי בחוסר עניין, ואמרה לי שצריך סבלנות ובטח זה תיכף יסתדר.

כעבור יממה צלצלתי שוב. הפעם ענה לי טכנאי. הוא ביקש לדעת אם יש שלג על המסך שלי או רק כתובית. אמרתי לו שבחוץ יורד שלג, אבל המסך שלי שחור. הוא אמר שתיכף ישלח אותי לתיבת הכבלים והתמונה תחזור לרצד. אבל המסך נשאר שחור. הוא אמר שצריך לחכות לבוקר.

אז בבוקר צלצלתי שוב. אמרו לי שיבוא טכנאי. הוא באמת בא. איך שראיתי אותו היתה לי תחושה שזו עבודתו הראשונה כמתקן טלוויזיה. התברר שצדקתי, אבל הוא הבטיח לנסות. הוא סובב את החוטים והחיבוריםם אסף את כליו ואמר שתוך 30 דקות השידורים יחזרו. למחרת הייתי שוב על הקו הבטיחו לשלוח טכנאי נוסף, וקבעו תור לעוד שבוע. המתנתי בסבלנות.

ביום שנקבע חיכיתי בבית, אבל הוא לא הופיע כעבור שעתיים צלצלו ממוקד החברה ואמרו שבגלל מזג האוויר הסוער אין ביכולתם לשלוח טכנאי.

משלחת טכנאי קו

משום מה המחשבה להרים טלפון לחברת הכבלים המתחרה לא עלתה בשלב זה בדעתי. המשכתי לחייג. המוקדנית הבטיחה שהטכנאי יגיע מחר. הוא אכן הגיע, בנחרצות הוא קבע כי האיתות המגיע מהמרתף של הבניין לדירה הוא חלש ויש לטפל בשרת המרכזי. ליתר ביטחון החליף את קופסת הכבלים, ובאותה הזדמנות התכסה המסך בכתוביות לבנות בעוד איזה 10 ערוצים.

למחרת זה שהתעניין בשלג הבטיח לשלוח את טכנאי הקווים ולא טכנאי דירות. הטכנאי שהגיע היה מופתע שהעלו אותו בדרגה הוא מעולם לא היה טכנאי קווים. הוא בסך-הכל מתקן קופסאות של כבלים. השתדלתי לשמור על קור-רוח וצלצלתי בנוכחותו למוקד חברת הכבלים. המוקדנית אמרה שאין להם רקורד של פניותיי, ולכן לא ברור למה אני רוצה טכנאי קו.

כעבור שבוע הגיע סוף-סוף טכנאי קו, אבל התברר שההתמחות שלו היא טיפול בכבל העובר מהרחוב לבניין ואין לו מושג מה עושים בכבל שעובר מהדירה למרתף. זאת כבר מחלקה אחרת ועליי להזמין טכנאי אחר. 

שאלתי אותו איך זה שחברה גדולה כל-כך ובעלת שם מרשה לעצמה להתנהג כך ללקוחות. הוא הסביר לי שהבעיה ידועה ושכל העניין הזה של הלקוח תמיד צודק זה משהו שהיה שבשנות ה- 50 אבל מאז המצב השתנה.

מאז הגיעו לדירתי עוד חמישה טכנאים, שכל אחד מהם היה שייך למחלקה הלא נכונה. איש מהם לא ידע לומר לי מה בדיוק לא תקין. התקשרתי למפקח, אבל הוא היה עסוק, ואמר שיחזיר לי צלצול בעוד כמה דקות. הוא, כמובן, לא חזר אליי. למחרת צלצלתי אליו שוב. איימתי שבכוונתי להחליף את חברת הכבלים. עשה רושם שדבריי נוגעים ללבו. הוא החליט לשמור על כבוד החברה והבטיח להגיע בעצמו. ואכן, עוד באותו יום הוא התייצב בדירתי ללא ארגז כלים. הוא הבהיר שהוא בא רק לוודא שאין קליטה.

הוא וידא. הוא ביקש שאמתין עוד 24 שעות, ושהוא באופן אישי ידאג שהתקלה תסודר. קבענו שלמחרת בשמונה בבוקר יבוא טכנאי. אם הוא היה בא הייתי מופתעת. הוא לא בא, הוא גם לא צילצל.

אחרי חודשיים של מסך שחור חייגתי למתחרים. תוך 24 שעות הטלוויזיה חזרה לפעול. כשצלצלתי לחברת הכבלים וביקשתי שינתקו אותי, הם השיבו בפליאה: מה באמת לא היית מרוצה מהשירות? פעם זה לא יכול היה לקרות באמריקה. על הסיבות שהביאו לכך אפשר לכתוב ספר לא רק מדור לעיתון.