קרן טננבוים: "אבא לא המפלצת שעושים ממנו"
קרן ואורי טננבוים מבולבלים והמומים מהגילויים אודות אביהם, אלחנן. "זה כואב לגלות שכל הדברים האלה הם אבא שלי, הסמים והעיסקה שהוא עשה עם החוקרים... לא ככה רצינו את זה. היה רק דבר אחד שרצינו פחות מזה, להשאיר אותו בשבי. פעלנו בתום לב". מתוך ראיון ל"ידיעות אחרונות"
"אנחנו מרגישים שבתוך האווירה הטעונה שנוצרה, הדיס-אינפורמציה והשאלות הקשות שמלוות את הפרשה הזאת, נוצרה בציבור תחושה כאילו גם אנחנו פעלנו שלא בתום לב. כאילו ידענו דברים, או הסתרנו עובדות, וכאילו הפעלנו את דעת הקהל באופן מניפולטיבי. חשוב לנו להבהיר שפעלנו בתום לב מוחלט", אומרת קרן, בתו של אלחנן טננבוים, בראיון משותף - יחד עם אחיה אורי - הבוקר (ו') ליעל גבירץ ב"ידיעות אחרונות".
בראיון אומרת קרן: "לא ידענו את הדברים שהתבררו בימים האחרונים. הם הדהימו גם אותנו, הכאיבו לנו מאוד ועוררו אצלנו כאוס מאוד גדול".
"בשכנוע פנימי ובאהבה"
"קשים מנשוא", עונה אורי, כשנשאל איך עברו עליו הימים והגילויים האחרונים. "אני מוצף בהמון רגשות קשים, שהדומיננטי שבהם הוא כאב, שאני אפילו לא מסוגל להתחיל לבטא במילים. הכאב הזה, על כל הדברים האלה שלא ידעתי והתגלו לי בימים האחרונים, הוביל אותי לעשות חשבון נפש מאוד עמוק ומורכב עם עצמי".
"כשאני מתבונן לאחור, על שלוש השנים שבהן נאבקנו כדי לשחרר את אבא מהשבי, אני יכול להגיד לעצמי שאת כל מה שעשיתי, עשיתי מתוך להט ובאמונה, בשכנוע פנימי מוחלט ובאהבה, כדי להציל את חייו. כשאני מסתכל קדימה, למרות הימים הקשים מנשוא האלה, אני אומר לעצמי שאם אני צריך לבחור בין אבא מת, לסיטואציה הנוכחית, ללא היסוס הייתי בוחר באבא החי הזה, למרות שמעשיו הקשים והכאב שהם מעוררים בי".
עם מה הכי קשה לכם להתמודד כילדיו?
קרן: "זה כואב לגלות שכל הדברים האלה הם אבא שלי, הסמים והעיסקה שהוא עשה עם החוקרים. אני זוכרת שכשעלתה בתקשורת האפשרות לקשר בין הנסיעה שלו לעיסקת סמים, זה נראה לנו מרושע ודמיוני לחלוטין. האמנו בכל הלב, שלא חשוב עד כמה אבא שלנו הסתבך כספית – הרי ידענו קצת על קשייו הכלכליים – את הגבול הזה הוא לא יחצה".
"היינו משוכנעים שאנחנו מכירים אותו מספיק כדי לדעת בביטחון שאת הסף הזה הוא לא יעבור. לכן זה היה כל כך כואב לגלות, שהוא היה מוכן לעבור אותו, שזה לא האבא שהיכרתי. ומצד שני, אבא שלי חזר מהשבי, וזה עדיין אבא שלי, והוא חי. למרות שברון הלב שלי, אני בתו. ואני עדיין אוהבת אותו. גם עכשיו".
איך את מתמודדת עם המצב המורכב הזה?
"נוצר אצלי שבר פנימי גדול מאוד – פער שאאלץ ללמוד לחיות איתו. אני גדלתי עם אבא שלי כמודל של הזדהות. אבא זה מישהו שילדים אמורים להזדהות איתו, אבל אני לא יכולה להזדהות עם הדרך שהוא בחר או להגן עליה. אני לא מסוגלת ולא רוצה לגבות את מה שהוא עשה. ועם כל זה, הוא עדיין אבא שלי, ואני לא יכולה לומר לעצמי שהייתי מוכנה שהוא יירקב בשבי החיזבאללה".
אתם מבינים את הכעס כלפיו בציבור?
קרן: "אנחנו מאוד מבינים את זה. גם אנחנו כועסים עליו. הן על המסלול שהביא לחטיפה שלו, והן על האופן שבו הוא התנהל מאז שחזר. כואבת לנו גם 'התרומה' השלילית של זה למחול השדים שהתפתח סביב עיסקת השבויים. כואב לנו על הרושם שנוצר כאילו הכל היה הונאה וקונספירציה, וזה הגיע לשיא שלשום, עם הסיפור האבסורדי כאילו שרון פעל לשחרר את אבא שלי בגלל היכרות שהיתה לו עם סבא שלי".
בתוך הכעסים על הדברים שהתבררו לך השבוע היתה גם איזו הקלה?
"היתה לי הקלה מסויימת כשהתברר לכולם שהוא לא בגד במדינה. זה לא מוריד מנטל הדברים האחרים, אבל יש דרגות של חומרה, והקל עלי שעכשיו יודעים בביטחון שאת הגבול הזה הוא לא חצה".
הגילויים האלה גורמים לך להרהר שאולי גם כל מערכת היחסים ביניכם היתה סוג של מצג שווא?
"ברור שזה מערער ומעלה אצלי תהיות. אני לא חושבת שאורי או אני הספקנו כבר לעשות את כל העיבוד הרגשי הזה, אבל אני חושבת שזה מקור תחושת הסכנה שאני מרגישה בימים האחרונים, שהרבה מאוד התערער. הוא עשה המון שגיאות, אבל הוא היה בהרבה מאוד מובנים אבא טוב. היו בקשר שלי איתו תקופות טובות יותר ופחות טובות, אבל יש כמה יסודות בקשר שבין אבא לבת, שאני רוצה להאמין שבכל זאת לא התערערו".
"כל מה שהיה בשבי וכל מה שקורה איתו עכשיו, זה לגבי חור שחור גדול מאוד", מודה קרן. "גם כי אסרו עלינו לדבר איתו על הנושאים האלה וגם כי זה לא נגיש לי. אין לי מושג מה באמת עובר בתודעה שלו".
קרן מודה שהם פינטזו לעצמם בצורה שונה לגמרי את חזרתו לארץ. "הפנטזיה שלנו היתה שהכל יהיה שמח, שהקשר והחיבור הרגשי בינינו יהיו נהדרים, שנחווה איזה פיצוי על כל הצרות והסיוט המתמשך שעבר על כולנו בשנות השבי שלו, ששובו יחזק את המשפחה שלנו ושיתחיל איזה דף חדש וטוב מקודמו".
על הסמים ועיסקת החקירה לא יכולתם לשמוע ממנו. זה התגלה לכם, כמו לכולם, מהתקשורת. מה אתם מרגישים כשאתם באים לבקר אותו?
קרן: "אנחנו באים, עם הבטן המתהפכת. קודם כל אנחנו באים כילדים של שבוי שחזר. מתוך רצון להיות איתו ולראות אותו אחרי יותר משלוש שנים של פרידה. אבל אני מודה שיש גם את המקום של ה'לא רוצה', שבו לא קל לי לבוא. הכל חוזר לאותו מקום – שאחרי הכל הוא אבא שלנו, וכילדיו אנחנו רוצים לעזור לשקם אותו ואת המשפחה שלנו, לאסוף את הדברים ולנסות לבנות משהו חדש".
איך משפיעה העובדה שמאז שהוא חזר כל המפגשים שלכם איתו מתקיימים במתקן החקירות ולא בבית, בזמנים קצובים ועם נושאי שיחה מוגבלים מאוד?
קרן: "בניטרול הזה יש לדעתי יתרון וחיסרון. זה אמנם מונע מאיתנו לדבר על הדברים החשובים והכואבים באמת, ולקשקש על שטויות ומבחנים. אבל מצד שני, עד כמה שזה יישמע אבסורדי, יש גם משהו נוח במתכונת הזאת שהוא שם ואנחנו מגיעים לביקורים קצובים וקבועים. זה מקל עלינו להתמודד ולהיערך למפגש הבלתי אמצעי. היה לנו מאוד קשה אם היו אומרים לנו עכשיו: 'הנה, אתם יכולים לדבר על הכל. זה הרי מה שיקרה בקרוב, וזה יהיה מאוד קשה. אני עוד לא יודעת איך לעשות את זה".
חלק מהדברים שהתגלו לכם הוא עניין הנשים הנוספות בחייו והילד שנולד לו. איך קיבלתם את זה?
קרן: "אם זה נכון, גם זה כמובן תורם את שלו לכאב ולתחושה המצטברת שלנו שלא הכרנו אותו כפי שהאמנו. אבל אנחנו מעדיפים לא לעסוק בזה עכשיו, כדי לא לגרום עוד סבל לאנשים נוספים".
צה"ל יכול להחליט שהוא מוריד אותו בדרגה, מאל"מ לטוראי. מה יכולים לעשות ילדים שמתברר להם שאלוף ילדותם מתגלה פתאום כאדם אחר?
קרן: "אבא נשאר אבא, אבל מה עושים באמת? אני מודה שאני עדיין מאוד בהדחקה בעניין הזה. אני עדיין בשלב הכאוס הרגשי, והמחשבה על מה יקרה ביום שבו הוא ישתחרר ממתקן החקירה ויחזור הביתה מאוד מלחיצה אותי. אני בורחת מזה בינתיים".
"היינו המומים כששמענו שמציגים את ההיכרות ביניהם כאיזו חשיפה, סוד אפל וקונספירציה שהוסתרה. זה היה תמיד גלוי בסביבה שלנו, סיפור שגדלנו עליו והיה חלק מהפולקלור המשפחתי. מעולם לא חשבנו על זה בהקשר של השחרור של אבא", אומרת קרן.
אז מדוע סבא שלכם ביקש שלא תמסרו ממנו ד"ש לשרון בפגישות שלכם איתו, כפי שהצעתם לעשות?
"שאלנו אותו בבדיחות הדעת. לא ייחסנו לזה שום חשיבות, בכלל לא חשבנו שיכולה להיות להיכרות ביניהם איזו משמעות. אין לי מושג אפילו למה סבא הזהיר אותנו לא לעשות את זה בשום אופן. אולי הוא לא רצה שזה התפרש כבקשה לפרוטקציה".
ואין אפשרות שאתם או אמכם הזכרתם את זה, אפילו בחטף, בפגישות עם ראש הממשלה?
"זה אבסורד. בניגוד למה שנכתב, לא היתה אף פגישה אצל ראש הממשלה שלא נכחו בה ארבע המשפחות ואנשים נוספים שטיפלו בנושא השבויים. הפגישות האלה היו מובנות ולא היה בהן שום מקום ל'סמול טוק'. השם של סבא שלי לא עלה שם מעולם, לא באזכור ואל ברמז. הפעם היחידה שבה דיברנו עם ראש הממשלה בטלפון ארכה שניות. הוא התקשר ואמר: 'המטוס עושה את דרכו לארץ' והשיחה הסתיימה".
איזה שבוע היה הקשה ביותר עבורכם, זה שבו נודע לכם שאבא שלכם נפל בשבי, או זה שבו נודע לכם במה הוא היה מעורב?
קרן: "שניהם היו שבועות נוראים שהעלו רגשות קשים, אם כי בצורה שונה. בשבוע הזה אנחנו עדיין בתהליך והעוצמות עוד עולות מרגע לרגע. התגובה הטבעית היא בכי, אבל כשהכל מצטבר למשהו כל כך גדול ואבסורדי כמו בשבוע הזה, המפלט האחרון הוא רק להיכנס מתחת למיטה. או לצחוק, מחוסר יכולת לעשות שום דבר אחר".
מה הרגשתם כששמעתם שעורכי הדין הודיעו שיפסיקו לייצג אותו אם יתגלה ששיקר להם שוב ונכשל גם במבחן הפוליגרף?
אורי: "עורכי הדין, אלי זהר ורועי בלכר, עבדו בהתנדבות וליוו אותנו לאורך הדרך, כך שאנחנו יכולים רק להודות להם. יחד עם זה, אנחנו בהחלט יכולים להבין את התגובה שלהם".
בוודאי לא קל לכם לשמוע שמכנים את אבא שלכם חלאה וביטויים דומים.
קרן: "כואב לנו לשמוע את זה, כי הוא לא האיש שמציירים בתקשורת. הוא איש מורכב, אדם שעשה טעויות גדולות מאוד, אבל הוא לא המפלצת שעושים ממנו".
אתם מצפים לשיחרור שלו בקרוב?
קרן: "אני לא מחכה לזה כמו שדימיינתי שאחכה, וזה מה שנורא עצוב בעיני. כואב לי שאני לא יכולה לשמוח שמחה אמיתית לקראת ההתחלה החדשה שלו בחייו, אחרי השבי. לא ככה רצינו את זה. היה רק דבר אחד שרצינו פחות מזה, להשאיר אותו בשבי".
