לב של גבר

"לפעמים אני מאושר" מכריז עמיר לב בשם אלבומו החדש והרביעי במספר, שיוצא בימים אלה באיחור קל מהמועד המתוכנן, תוך שהוא מחמיץ במקצת את עונת החורף ששיריו של לב כאילו נתפרו עבורה.

עשרת השירים באלבום מרחפים סביב הכותרת שנבחרה לו, וממלאים אותה בתוכן. לב, זמר שהוא בעצם צייר, משתמש בקולו העמוק והצרוד כבמכחול - ומשרטט עבורנו תמונות מחייו. סיפורים קטנים ואנקדוטות מעולם בוגר, רגיש, קשוח, אמיץ - מתלבט. המסע של לב עובר בפריז ואיטליה, בעמק, בהר ובים, בקולנוע ובטלוויזיה. הוא לוקח את המאזין איתו, מכניס אותו לתמונת חייו של גבר מתבגר (42), וחושף את צפונות ליבו.

מבחינה מוזיקלית, האלבום אינו אחיד ברמתו ונע בין לחנים כובשים ("פריז", "ותינוק", "אוקטובר"), לכמה בינוניים יותר ("הורס", "חביתות ואורז"), שמונעים מהאלבום מלהפוך ליצירת מופת של ממש. ברגעים החלשים של האלבום החד-גוניות שלו עלולה להפיל מעט שעמום על המאזין. ברגעים הטובים לעומת זאת, הוא גורם לך לרצות להטיח צ'פחה עזה על גבו של לב, להזמין אותו לבירה וסיגריה, להגיד לו ש"הכל יהיה בסדר, אח שלי" - ולהאמין בזה.

לב הוא יוצר עצמאי, שכותב, מלחין ומפיק את כל השירים לבדו. התוצאה היא אחידות סגנונית, שמאפשרת לחובבי ז'אנר הטרובדורים המיוסרים להתענג על כל שניה - אבל מצד שני, הבחירה שלא להיעזר כמעט בתמיכה חיצונית תוקעת את לב בתוך הנישה הזו, ולא מאפשרת לו להיחלץ ממנה. ללב יש קול מרשים ועמוק - אבל מוגבל למדי, לא כזה שמאפשר לו להתפרע יותר מדי. בצירוף הנטייה שלו לעיבודים יבשושיים, התוצאה היא שחלק מהשירים מפוספסים במקצת.

האלבום הראשון הכושל והחצי-גנוז שלו "עמיר לב וחברים", שיצא באחרונה מחדש, בו ניסה את כוחו כרוקר סטנדרטי, הוכיח את מגבלותיו של לב - ושמוטב לו להישאר בתוך המגרש הביתי שלו. אבל הניסיון הכושל הזה לא מחייב את לב להתנער לחלוטין מכל מה שמריח ממעט יותר אגרסיות, וההופעות החיות שלו (שתועדו גם באלבום מוצלח לפני שנים אחדות), שבהן שיריו זוכים להיות מלווים בגיטרות עוקצניות יותר, מוכיחות שהשקט המהורהר לא תמיד מיטיב איתו. 

אבל למרות הביקורת הזו - האלבום החדש מצטרף לשני אלבומי הסולו המצויינים "עמיר לב" (עם הלהיט אריה ורותי) ו"פעם בחיים" (עם הלהיט "כחול וירוק"), שיצא לפני שש שנים, במסלול של קריירה מוזיקלית מרשימה. מי שכבר התאהב בלב, לא ירשה לעצמו להחמיץ את האלבום החדש - לאחרים, זו הזדמנות נוספת להכיר את אחד היוצרים היותר מרגשים שלנו.