לחיות ולמות סטנדאפיסט

טלוויזיה

"הטלוויזיה, מבחינתי, היא חלון ראווה לכישורים שלי. היא נותנת לי את האפשרות להיות סטנדאפיסט. אנשים רואים אותי בטלוויזיה ובאים לראות את ההופעה. ככה זה. החיבור שלי עם דנה מודן ב'דאבל דייט' נוצר אחרי שהופעתי פעמיים בתוכנית הקודמת שלה, 'יחסים מסוכנים'. היא טילפנה אלי ואמרה שאת התוכנית הבאה נעשה ביחד. וכשאני עובד עם מקצוענית כמו דנה, אני יודע שהכל יהיה בסדר".

ההתחלה

"הייתי ילד שחייב להצחיק, ובדיעבד נראה לי שהצקתי לכולם. הצחקתי גם כדי לא לקבל מכות, היה פושטק אחד שהציק לי ודרך הצחוק יצאתי מתסבוכות איתו. כשהייתי בן 16, ראיתי מודעה של הקאמל קומדי קלאב של וילוז'ני, ואמרתי שהמקום הזה צריך להיות הבית שלי. 11 שנה אחרי הוא באמת הבית שלי. באותו ערב הגעתי לערב חובבים. אז מקצוע הסטנד-אפ לא היה קיים, בטח לא כמו היום, כשכל מי שמספר בדיחה מייד נהיה סטנדאפיסט".

ההופעה הראשונה

"אחרי ההופעה הראשונה נגעתי בשמיים. הצחקתי, מחאו לי כפיים היה נהדר. שבוע אחר כך שוב הפצצה, הייתי בהיי. להופעה השלישית הזמנתי את כל השכבה מבית הספר, אבל התרסקתי, יצאתי אידיוט ולא הפסיקו לצחוק עלי במשך שנתיים. בדיעבד זה היה הדבר הכי חשוב שקרה לי בקריירה, כי כבר בכיתה י"א נפלה עלי חובת ההוכחה".

האילתורים

"יש לי בבית מאגר עצום של חומרים, אבל בהופעות אני ממציא את רוב הקטעים במקום. לדעתי, יש בזה משהו יותר אמיתי ומצחיק. אני טיפוס אמיץ ובעל ביטחון במה שאני יודע לעשות. אולי יש אנשים שיגידו 'מה הוא חושב את עצמו', אבל אין דרך אחרת לומר זאת - אף אחד לא יכול לעשות את מה שאני עושה".

מה שלומך...

"לפני שמונה שנים התחיל הבאז הזה סביב ה'מה שלומך' ב'פרפר לילה' עם טל ברמן. כל כך הרבה משפטי מפתח היו מאז, ובכל זאת אנשים זוכרים את זה. עכשיו זה נראה לאנשים טבעי לחקות אותי כשהם מדברים איתי. זה התחיל במסדרונות של הקאמל קומדי קלאב ואחר כך בטלוויזיה, עם החיקוי של אדיר מילר. אני לא טיפוס שיפמפם רפליקות. לי יש רומן עם השפה, זו אחת האהבות הגדולות שלי".

מה מצחיק אותך

"צריך להחליט שיהיה מצב מצחיק, ואז הוא הופך להיות מצחיק. לני ברוס, שהמציא את הסטנד-אפ המודרני, היה בתחילת דרכו מצחיקן מהסוג הישן, עם אף אדום ופאות. יום אחד הוא אמר, 'למה אני צריך את זה? אני איש מצחיק ויכול להצחיק בכל מצב', אז הוא העיף את האף והפאה, עלה על הבמה והתחיל לדבר. מבחינתי הכל מצחיק. אני לא מצליח לראות את הדברים אחרת. זה פשוט אני".

מערכות יחסים

"כבר כמה שנים שאני לא נמצא במערכת יחסים זוגית משמעותית. כרגע אין לי זמן לזה. הקהל הוא החבר הכי טוב שלי, הוא תמיד שם ויודע שאני שם בשבילו. על הבמה אני יכול להגיע לרמות של ציניות מטורפת ובארבע מילים להרוג בן אדם. אבל במסגרת ההחלטות שעשיתי בחיים, החלטתי לא להשתמש בכוח הזה מחוץ לבמה, במיוחד לא בזוגיות. ואולי זה משאיר אותי די תמים".

פליטות פה

"הייתי בהלם מהרעש שנוצר סביב התקרית לכאורה עם הבחור הערבי לפני כמה שנים. יש לי בבית קלטת מצולמת מההופעה, ואפשר לראות שלא היה שם כלום. מישהי מהקהל, שהיא הפאשיסטית האמיתית, האשימה אותי בגזענות בגלל משהו שאמרתי עליו, אבל הבחור קיבל יחס כמו כולם, לא בגלל שהוא ערבי ולא נעים. אני צוחק על כולם בלי אפליה. אומנם הכריזו עלי חרם, עשו הפגנות מול האולם, אבל הקהל היה איתי לאורך כל הדרך. הם יודעים שאני לא מתכוון להעליב אלא לשמח. אני לא צוחק עליהם אלא עושה צחוק מהמילים. כמובן, עם השנים למדתי לזהות מי ישתף איתי פעולה ומי לא".

קרקס הסטנד-אפ

"זה התחיל בתור קטע, יציאה, והפך להיות אמיתי. היום אני מנהל קרקס שמופיעים בו קרקסניסטים וסטנדאפיסטים ביחד. זה ערב הזוי, שמתחיל ואף אחד לא יודע איך הוא ייגמר. במהלכו הזה אני עושה קסמים, שר, מתופף ורוקד. זה לא שאני זמר או מתופף, אלא סטנדאפיסט שעושה את כל הדברים הללו. אני לא יודע איך התגלגלתי לזה. אני רק יודע שאם זה לא היה מצחיק, לא הייתי נכנס לזה".

האקדמיה לצחוק

"בימי שישי בערב אני מופיע, לכן לא יצא לי לראות את התוכנית, אבל אני מאחל לכולם הצלחה. מה העצות שלי לסטנדאפיסט המתחיל? קודם כל, אתה חייב להיות אתה. אם לא תהיה אתה, אין סיבה שתעלה על הבמה. חשוב להיות ער לכל מה שקורה באולם שאתה מופיע בו. גם אם נכנס זבוב, אתה חייב לדעת מזה. חוץ מזה, התמדה, התמדה והתמדה. כל התורה יושבת על שלושת הדברים הללו".

מה הלאה?

"אם יהיה לי מזל, אמות סטנדאפיסט. למצוא את עצמי בגיל 52 על במה? נכון, מצד אחד זה נראה פתטי, אבל אם זה אמיתי וקדוש, אז זה בסדר. אם אתה מתמיד, אז יש בזה כבוד".