מלך הקריקטורות

רענן לוריא הוא, ללא ספק, העיתונאי הישראלי המצליח ביותר אי-פעם, למרות שבישראל הוא כמעט אינו מוכר. לוריא בן ה-72 צייר בימי חייו יותר מ-11 אלף קריקטורות, הוציא לאור עשרה ספרי קריקטורות ויצר כמאתיים ציורי שמן, 28 פסלים ונובלה אחת. הוא פירסם מאות ראיונות פוליטיים עם גדולי המנהיגים בעולם והיה מיודד עם רבים מהם, למשל דוד בן גוריון ונשיא ארצות-הברית, לינדון ג'ונסון. הוא המציא המצאות שנרשמו כפטנטים, והוא מיליונר "כבד", שאת רוב הונו עשה מעבודה עיתונאית.

את שנת 2003 הקדיש לוריא לכתיבת "מסיכת הקריקטוריסט", רומן שיצא אתמול לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות". הספר, שגם את עטיפתו עיצב, נכתב בעברית, ומתורגם בימים אלה לאנגלית. הוא יתפרסם בארצות-הברית רק בעוד כחמישה חודשים.

גיבור "מסיכת הקריקטוריסט" הוא קריקטוריסט, שמגוייס ל"מוסד" ובמקביל גם לסי.אי.איי, והופך לסוכן כפול. סיפורו המרתק של אותו מרגל משולב בקורות חייו האמיתיים של לוריא.

בגיל 14, בעודו תלמיד גימנסיה הרצליה בתל-אביב, התחזה לבן 16 והתגייס לאצ"ל. הוא נפצע במלחמת השיחרור מרימון, בשעת כיבוש יפו. מבית-החולים הוא שלח קריקטורה ראשונה ל"ידיעות אחרונות", והיא התפרסמה סמוך ליום הולדתו ה-16.

בן 16 (אבל רשום כבן 18) הוא נשלח לקורס הטיס מספר 1 של חיל האוויר. אחרי שנה וחצי בקורס, הודח, קיבל דרגות קצונה והועבר למודיעין חיל האוויר. עוד בקורס טיס החל לפרסם קריקטורות בביטאון חיל האוויר וב"במחנה". הוא השתחרר מצה"ל בגיל 18, השלים את לימודיו והתקבל לעבודה ככתב וקריקטוריסט ב"במחנה". ספר הקריקטורות הראשון שלו, "בין השמשות" שתיאר את הווי חיל האוויר וצה"ל, היה הצלחה גדולה. שמו של הספר נגזר מהסמל המסחרי של לוריא, אותה שמש מיוחדת המופיעה בכל קריקטורה שלו.

בין הישגיו העיתונאיים משנות החמישים – סיור על אוניית הדגל של הצי המצרי במסווה של כתב אוסטרי. בשנת 1954 קיבל את פרס העיתונות הראשון בתולדות מדינת ישראל.

ב-1956 התקבל לעבודה ב"ידיעות אחרונות" כקריקטוריסט של העיתון, והתמיד בעבודתו זו במשך 11 שנה. גדולי העיתונים בעולם שמחו לפרסם את הקריקטורות שלו, אחרי פירסומן ב"ידיעות". במלחמת ששת הימים שירת כמפקד פלוגה והתפרסם, כאשר סירב לבצע פקודה ולגרש את תושבי ענבתא מכפרם. הוא שיכנע את ראש הממשלה, לוי אשכול, לא להגלות את תושבי הכפר לירדן.

זמן קצר לאחר מכן הציע לו המגזין האמריקני "לייף" עבודה כקריקטוריסט של העיתון. לוריא עבר לארצות-הברית, והחל לפרסם קריקטורות במאות עיתונים ב"סינדיקציה". כשה"לייף" נסגר, עבר לוריא ל"ניוזוויק" ונעשה אחד הקריקטוריסטים הידועים בעולם.

פרט לקריקטורות, פירסם לוריא ראיונות עם מנהיגי העולם, שהתפרסמו במקביל במאות עיתונים והכניסו לו רבבות דולרים. נשיא מצרים אנואר סאדאת וסגן הנשיא חוסני מובארק התראיינו אצלו לפני שסאדאת ביקר בירושלים.

לפני כ-25 שנה החליט להחליף בכל שנה עיתון וגם כתובת. הוא עבד ב"די-וולט" הגרמני, ב"טיימס" הלונדוני ובעיתונים אחרים, כאשר מאות עיתונים נוספים מפרסמים את הקריקטורות והראיונות שלו. חברה מסחרית מצליחה בבעלות לוריא, "קריקטורות בע"מ", מטפלת בהפצת הקריקטורות לעיתונים ב-103 מדינות ברחבי העולם.

לצד עבודתו העיתונאית, הוא העביר מסרים, ביניהם חשאיים, בין מנהיגי העולם, והתקבל כמומחה לעיתונות ולמזרח התיכון באחד ממכוני המחקר המובילים של וושינגטון. בשנת 1999 הכריז האו"ם על פרס הקריקטורה הבינלאומית השנתית על שמו של רענן לוריא.

לוריא מתגורר יחד עם אשתו, תמר, בדירה בת שתי קומות, ה-59 וה-60, בבית דירות במנהטן. ספר השיאים של גינס הכתיר אותו בתואר הקריקטוריסט שעבודותיו מתפרסמות ביותר עיתונים מאשר כל קריקטוריסט אחר.

עם כל הקשרים הבינלאומיים, למה בחרת לפרסם את הרומן הראשון שלך דווקא בישראל, בעברית?

"אנגלית היא שפת-האם שלי", אומר לוריא, המבקר בימים אלה בישראל, לרגל הוצאת ספרו. "אמי היתה ילידת אוסטרליה, שהתחנכה בקיימברידג'. אבל נולדתי בארץ, ואני נושם עברית, חולם בעברית, מפנטז בעברית. עברית היא שפה הרבה יותר עשירה מאנגלית. באנגלית יש מילה אחת המתארת אריה. בעברית יש שמונה".

גיבור הספר שלך, אריק, הוא קריקטוריסט בעל קשרים עם מנהיגי העולם וגם סוכן כפול, של 'המוסד' והסי.אי.איי. הביוגרפיה שלו היא כמעט העתק של תולדות חייך. האם גם הפרטים על המוסד והסי.אי.איי הם ביוגרפיים?

"אריק נשען מאוד על הביוגרפיה האישית שלי. ג'ון גרישם קורא תיקי משטרה לפני שהוא מחליט על עלילה לספר חדש. אני מכיר היטב את תולדות חיי, ולכן התייחסתי אליהם. אבל זוהי נובלה. לא הייתי איש מוסד ולא עבדתי בסי.אי.איי, אבל אני מניח, שאם באמת הייתי עובד שם, הייתי אומר לך שלא עבדתי שם..."

אחרי עשרות שנים של חיים בארצות-הברית ובעוד מדינות בעולם, האם אתה מגדיר את עצמך כישראלי?

"יש לי דרכון ישראלי, ובבית שלי מדברים עד היום עברית. בכל בוקר אני מקבל בניו-יורק את 'ידיעות אחרונות' עד פתח הדלת. בימי שישי אני קורא עוד שני עיתונים ישראליים. אני מניח, שעד יום מותי אשאר ישראלי".