כמה פיקסלים זה מספיק פיקסלים?
יצרני המצלמות הדיגיטליות נמצאים בעיצומה של תחרות המגה פיקסלים, והקונים שאינם מבינים בצילום דיגיטלי נוהרים לחנויות. האם זה באמת מה שחשוב במצלמה דיגיטלית?
האם זה נכון? בוודאי שלא. כל צלם מקצועי וחובב מנוסה יכול להצביע על מצלמות איכות של שניים, שלושה וארבעה מגה פיקסל, שמשאירות את הצעצועים החדשים הרחק מאחור ככל שמדובר בתוצאה הסופית.
לדאבוננו חלק מהמצלמות האלה כבר לא זמינות, משום שהיצרנים נאלצים להתחרות במספר הפיקסלים ולשלם עבור תכונות מיותרות במטבע יקר - אופטיקה משובחת.
מצלמת שני מגה פיקסל
בתערוכת CES האחרונה ראיתי עשרות מצלמות שדוחפות את המגמה לצעד הבא, שישה, שמונה ו-10 מגה פיקסל, אבל מה שהרשים אותי יותר היה זוג תמונות, שהראה לי ידידי הוותיק ג'ורג' מרגולין. באחת ראו צילום ראש של ג'ון דבורק, מצולם בהקרבה של זום 10x, ובשניה הוא נראה יחד איתי בזווית רחבה יותר.
את שתי התמונות צילם ג'ורג' ממושבי הקהל כאשר אני וג'ון ישבנו על הבמה באחד הפנלים שנערכו במסגרת הכנס. התמונות הודפסו בהזרקת דיו על דף נייר פוטוגרפי בגודל A3 - והתוצאה מהממת.
בתמונות של ג'ורג' אפשר לספור את השערות על ראשינו, להבחין בסיבי הבד של הז'קט שלבש ג'ון ולקרוא את השם Machrone על התג שאני ענדתי. כל זה בתנאים של צילום עיתונות חטוף, בתאורה עלובה וממרחק של כשמונה מטר.
בהחלט מרשים. ועוד יותר מרשימה העובדה, שהצילומים נעשו במצלמת שני מגה פיקסל שכבר יצאה מיצור (משום שהקונים אפילו לא זורקים מבט למצלמה שאין לה לפחות שלושה מגה פיקסל ותמורת 500 דולר הם לא יסתפקו בפחות מחמישה מגה - ולא חשוב כמה שתסבירו להם כמה רופף הקשר בין מספר הפיקסלים לאיכות המצלמה).
מייצב תמונה אופטי
הם הרי יודעים שפיקסלים למצלמה הם כמו הרצים למחשב, מה שיותר מגות יותר טוב. ג'ורג' צילם אותנו בעמידה, כשהוא מחזיק את המצלמה בידיים יציבות, ללא חצובה וללא מבזק. את התמונות הוא הדפיס תמורת שלושה דולר כל אחת.
איך הוא עשה את הפלא הזה? עם מצלמת C-2100 Ultra Zoom של אולימפוס. מה הסוד של המצלמה הזאת, שאפילו לא מתחזה ל-SLR מקצועית ואי אפשר להצמיד לה עדשות מיוחדות? מייצב תמונה אופטי, כמו שיש במצלמות וידאו איכותיות. מייצב התמונה מגיב לתזוזות הקלות של המצלמה ביד ומתקן אותן על ידי הזזה של המערכת האופטית בכיוון הפוך.
יש מצלמות אחרות שמייצבות את התמונה על ידי הזזת החיישן, אבל העיקרון דומה. כאשר מצלמים במצב טלפוטו, הרעידות הטבעיות מוגברות בתמונה ביחס ישר למכפלת הזום. קשה מאוד לצלם בזום 10x ובמהירות תריס שגרתית בלי לגרום לטישטוש קל, ששום הכפלה של מגה פיקסלים לא יכולה לשפר. רק ייצוב אופטי - שאנשי השיווק טוענים כי הוא לא מוכר.
בדיקת עומק שדה
אופטיקה טובה זה מה שעושה מצלמה טובה, אנלוגית או דיגיטלית. וגם קצת הבנה בצילום לא יכולה להזיק. למשל, תמונה טובה מתחילה בקומפוזיציה טובה. השתמשו בזום כדי להכניס לשדה הצילום בדיוק את מה שאתם רוצים שיופיע בהדפסה. לא יותר מזה.
חלקים מיותרים סביב שדה הצילום רק מבזבזים את האבחנה הגבוהה שקניתם ביוקר. שימו לב לעומק השדה, כלומר לטווח המרחקים בו העצמים מתקבלים בחדות. בדרך כלל תרצו עומק שדה גדול, אבל בצילומים מסוימים דווקא עומק מינימלי מבליט את העיקר ומטשטש את הטפל.
במצלמות SLR בדיקת עומק השדה היא פשוטה, אבל מי שמצויד במצלמת SLR דיגיטלית לא צריך ללמוד את זה ממני. במצלמות "כוון ולחץ", במיוחד כאשר משתמשים בצג ה-LCD ולא בעינית האופטית, לא רואים את עומק השדה וצריך לנחש אותו.
העומק גדול יותר ככל שמפתח העדשה מצומצם יותר (מספר /f גדול) ואת המפתח אפשר להקטין (בתנאי תאורה נתונים) על ידי הארכת החשיפה או הגדלת הרגישות.
אור חושפני ואכזרי
הארכת החשיפה, נאמר ל-1/30 של שניה, דורשת ייצוב המצלמה בעזרת חצובה (או השענה על בסיס יציב אם אין חצובה בשטח) - ובוודאי שאי אפשר לצלם כאשר המצלמה מוחזקת בשתי ידיים מושטות לפנים (כפי שמצלמים אלה שרואים את שדה הצילום על ה-LCD במקום להצמיד את הידיים והמצלמה לפרצוף).
הגדלת הרגישות (בחירת ערך ISO אקוויוולנטי גבוה) כרוכה בהגדלת הרעש האלקטרוני והתוצאה דומה לגרעיניות הגבוהה של פילם רגיש.
השתדלו לא להשתמש בפלאש, ודאי שלא בתאורה ישירה לתוך עיני המצולמים. אור ישיר הוא חושפני ואכזרי כמעט על כל פרצוף, מדגיש קמטים ופגמי עור, יוצר ניגודיות מוגזמת, מוחק ניואנסים של גווני עור טבעיים וגורם לברק לא מחמיא מעור שמנוני או קרחות נוצצות.
הטווח של המבזק במצלמות "כוון ולחץ" קצר יחסית ולכן יש הבדלים גדולים בעוצמת התאורה על פני טווחים קצרים, כאשר מי שבחזית מואר בחשיפת יתר ומי שברקע נשאר בחשכה. היזהרו בעיוותים הנוצרים כתוצאה ממצבים קיצוניים של הזום.
צילום מטווח קצרצר גורם ברוב המצלמות לעיוות "חבית", כפי שקורה בעדשות "עין הדג", רק פחות קיצוני. צילום פורטרט ממרחק גדול בהקרבה קיצונית יוצר תמונות לא סימפטיות, שטוחות מאוד, משום שהזום "דוחס" את ממד העומק. בדרך כלל צריך לתמרן בתחום האמצעי של העדשה.
סדר עדיפויות נכון
והכי חשוב, תמונה טובה אינה רק תרגיל טכני שהצליח. תמונה טובה היא יצירת אומנות זעירה, בה נתפס האובייקט עם ממד עומק אנושי. התמונה צריכה לגלות למתבונן משהו אמיתי מאוד על המצולם, על המהות האנושית שלו, על הסיטואציה בו הוא נמצא ברגע הצילום ועל המשמעות שהצלם נותן לקומפוזיציה הזאת.
את זה אי אפשר לקנות בחנות אבל אפשר ללמוד - אם רק רוצים להשקיע את המאמץ והזמן. צילום דיגיטלי, בניגוד לצילום על פילם, מאפשר לכם להתאמן ולהתנסות בצילום אומנותי בזול יחסית. לא צריך להדפיס את התמונות כדי להתרשם מהתוצאה ואפשר לשחק בחדר חושך דיגיטלי על מחשב במקום להסתגר בחדר אמבטיה עם כימיקלים ונורת חשמל אדומה.
אבל הלקח העיקרי שרציתי להדגיש בטור הזה הוא סדר העדיפויות הנכון לבחירת מצלמה דיגיטלית. אל תקנו מגה פיקסלים, קנו אופטיקה משובחת. את Olympus C-2100 כבר אי אפשר להשיג, אבל מינולטה יצאה לאחרונה עם יורשת ראויה - DiMage A1, שמחירה בארה"ב כ-1,200 דולר, והיא כוללת מייצב תמונה שעובד טוב גם במצבי זום קיצוניים.
