מיכאל לוי: נסיך איטלקי כחול-לבן
יו"ר אל-על, מיכאל לוי, עוזב את התפקיד לאחר שמילא את משימתו העיקרית: להביא את חברת התעופה הלאומית לבורסה של ת"א; בראיון פרידה הוא מספר לאריה אגוזי על תחילת הדרך בחברה, על השווי הנמוך לפיו הופרטה, ולמה לא בטוח שאל-על תטוס בשבת
מיכאל לוי הוא אאוטסיידר אמיתי. כבר מהרגע הראשון שהגיע לבניין הנהלת אל-על בנמל התעופה בן-גוריון, בלט לוי בשונות שלו: המכונית המפוארת עם הלוחיות הדיפלומטיות, הגינונים האירופיים, התחושה שמדובר באיש אמיד ביותר, שאותה לא צריך ליצור דווקא על ידי סממנים חיצוניים.
בימים אלה לוי עוזב את אל-על, אחרי כהונה בת שלוש שנים כיור החברה. הוא עדיין במידה רבה אאוטסיידר, אבל את המשימה שלמענה הגיע לחברה הוא ביצע בהצלחה מלאה - בדרכו השקטה הוא הצליח להזיז את העגלה הכבדה שנקראת אל-על לעבר הבורסה בתל-אביב. אולי אין לו חברים חדשים רבים במוסכי המטוסים ובמשרדי החברה, אבל רוב העובדים והמנהלים רוכשים לו הערכה רבה.
לוי (50), מעשירי ישראל, הוא בן למשפחה מאצולת הממון האיטלקית, שעלה ארצה מטעמי ציונות בשנת 73', לאחר מלחמת יום כיפור. עסקי המשפחה מתנהלים באיטליה, שם גדל והתחנך, ובארץ הוא מחזיק את סמלת, יבואנית פיאט, לנצ'יה, אלפא-רומאו וקאיה. הוא אב לשלושה ומתגורר כיום בתל-אביב. בשנת 2001 נענה לפניה של אריאל שרון ואפרים סנה, שר התחבורה דאז, לקבל על עצמו את תפקיד יו"ר חברת התעופה הלאומית אל-על. הרבה גבות הורמו לנוכח ההחלטה. מה לנסיך האיטלקי הזה ולחברה בעייתית כמו אל-על? השאלות המשיכו להישאל גם אחרי שלוי התמקם במשרד היו"ר בקומה הרביעית של בניין ההנהלה.
לוי הפך מטרה לביקורת שקטה, בתוך החברה ומחוץ לה. המנכ"ל דאז, דוד חרמש, פרש מהחברה על רקע חילוקי דעות עם לוי, שהביאו למתח רב בכל דיון שהשניים לקחו בו חלק. לוי קלט את הביקורת, ואולי אפילו לקח אותה ללב, אבל העדיף לצלול לתוך העבודה. הפרטת חברת התעופה הלאומית היתה במשך שנים רבות באוויר, ורבים לא האמינו שהיא אפשרית.
הוא למד את החברה ויצר קשרי עבודה טובים עם המנכ"ל החדש, עמוס שפירא, שנחשב להיפך הגמור של לוי מבחינת טמפרמנט. למרות שהיה יו"ר פעיל מאוד, לוי טוען שדאג שלא להתערב בניהול השוטף של אל-על, אלא קבע רק את הכיוון והטון. לדבריו, ניסה להביא לחברה את אווירת הניהול השוררת בעסקיו הפרטיים, אליהם הוא עתיד לשוב עכשיו, לאחר שיעזוב את אל-על. עם זאת, אילו היו פונים אליו, אין ספק שהיה מסכים לשמש בתפקיד עד שינוי הבעלות על החברה.
אל-על של פעם: "לא היה כיוון ברור"
"כיום זו חברה אחרת לגמרי מזו שפגשתי לפני שלוש שנים, הוא אומר. לא אשכח את המשימה הראשונה שלי בחברה - לאשר את הדוחות הכספיים של 2000, שדיווחו על הפסד של 109 מיליון דולר. למרות שההפסד הזה לא נוצר בתקופה שלי, זה היה לא קל. 2000 ברובה היתה שנה נורמלית, וזה גרם לי להבין שלחברה יש בעיות אמיתיות וקשות.
"לחברה לא היה אז כיוון ברור ומטרות מוגדרות. לא היתה עבודת מטה מסודרת - ואני לא מעונין לפרט. תהליך קבלת ההחלטות והביצוע שלהן לא היה מספיק מהיר עבור חברת תעופה (זו, ככל הנראה, היתה הסיבה למחלוקות עם חרמש, שהביאה לעזיבתו, אא).
"את זה שיניתי בעזרת יישום מדויק של המלצות חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי. את ההחלטה להסתייע בחברת ייעוץ בינלאומית קיבלו בחברה חצי שנה לפני שהגעתי אליה, אבל פשוט לא עשו עם זה כלום. אנחנו החלטנו לשכור את שירותיה מיידית. הם בדקו את החברה לאורך ולרוחב, ובסיוע ההמלצות שלהם הכנו אסטרטגיה עסקית ברורה, המבוססת על החסרונות והיתרונות של החברה. התוצאות מדברות בעד עצמן".
מה עשית כיור כדי לשנות את מגמת ההפסד?
"היה לי ברור שחייבים לעשות שני דברים, ומהר - להיות יותר אגרסיביים בשיווק ולקצץ עלויות. היום אני יכול לדווח שקיצצנו עלויות בסדר גודל של עשרות מיליוני דולרים בשנה, אבל בעיקר אני גאה על ההישגים שלנו בשיווק. כשהגעתי לחברה היה לאל-על נתח שוק של כ-37%. אני עוזב אותה עם נתח שוק של יותר מ-42%. זה הישג עצום של כל ההנהלה. אמרו לי פעם שאני מנהל את אל-על כאילו אני הבעלים. קיבלתי את זה כמחמאה גדולה מאוד".
מהו גרעין האסטרטגיה שהביאה את אל-על לרווח של 6.3 מיליון דולר ב-2003?
"בחברת תעופה הכי חשוב זה לוח הטיסות, והקונספט שלנו בנושא הזה השתנה מקצה לקצה. קבענו שורה של יעדים חשובים, שאליהם טסים הרבה, בעיקר אנשי עסקים, והתאמנו את השעות לצרכיהם. לוח הטיסות ליעדים האלה הוא כמעט דבר קדוש .אל-על טסה כיום ל-42 יעדים, ובלוח הטיסות לחלק מהם אכן נעשה שינוי דרמטי. אם בעבר, למשל, טסה החברה לציריך שבשוויץ שלוש פעמים בשבוע בלבד, כיום היא מפעילה בקו הזה שתי טיסות ביום. לוח טיסות הוא הדוגמא הטובה ביותר לבעיית הביצה והתרנגולת, אומר לוי. אם אין מספיק טיסות - אין נוסעים. אם אין נוסעים - אין מספיק טיסות. את זה שינינו, וזה עובד: הגדלת התדירות הגדילה את מספר הנוסעים".
האם רווחי 2003 הם תופעה חד-פעמית, או שאל-על תמשיך להיות רווחית גם ב-2004?
"אנחנו כיום חברה בורסאית, לכן אני לא יכול לחשוף פרטים על התוצאות שלנו עד כה. אבל המגמה שבה נמצאת החברה היא מגמת שיפור, וזה עדיין בתקופה בה אין תיירות לישראל ומחירי הדלק הסילוני שוברים שיאים. אני בהחלט חושב שאל-על יכולה להמשיך ולהרויח, למרות התנאים הקשים שאינם בשליטתה".
"כמי שהוביל את הפרטת אל-על, האם היא לא נמכרה במחיר זול מדי? הרי השווי שלה בהנפקה נקבע על 55 מיליון דולר בלבד".
לוי נדרך. "זו לא אחריות שלי, אלא של בעלת המניות, הממשלה. היו לי שיחות עם עם שר האוצר, בנימין נתניהו, והוא הבהיר לי כי ההחלטה להפריט היא עקרונית והמחיר לא מהווה את השיקול העיקרי. כשהוא אמר לי את זה הבנתי שאכן תהיה הפרטה. אני בהחלט מבין את הגישה שלו. ייתכן שבעל בית פרטי היה נוהג אחרת, אבל זו היתה החלטה אסטרטגית".
אתה הובלת את תהליך ההפרטה ומכיר את החברה לפרטי-פרטים. היית קונה מניות שלה?
"רכשתי את המניות שהוקצו לי במסגרת תוכנית ההפרטה ואני לא מצטער על כך. הציעו לי להיות שותף בבעלות החדשה על החברה, אבל חשבתי שזה לא יהיה נכון בגלל התפקיד שלי עכשיו, למרות שזו יכולה להיות השקעה טובה".
לקראת שינוי הבעלות בחברה, מתרבות השאלות לגבי עתיד ההנהלה הנוכחית. האם לדעתך הנהלה זו תוכל להמשיך בתפקידה?
"ההנהלה הנוכחית עושה עבודה מצויינת. כל מי שיהיה הבעלים של החברה ירצה שההנהלה הזו תמשיך".
אם קבוצת כנפיים-ארקיע אכן תהיה בעלת המניות העיקרית באל-על, תיווצר בעיה של בעלות צולבת. מה עמדתך בעניין?
"אני לא רוצה להביע דעה, אבל מבחינת התחרות אין כאן בעיה. אל-על היא חברה עם מחזור של כ-2.1 מיליארד דולר בשנה, ולארקיע יש מחזור קטן בהרבה ומספר מועט יחסית של קווים בינלאומיים. ברור לי שהנטיה כיום בעולם התעופה היא לאחד כוחות, ולכן חייבים למזג - לאו דוקא את ארקיע עם אל-על".
שר התחבורה, אביגדור ליברמן, אמר בכמה הזדמנויות כי יש יותר מדי חברות תעופה ישראליות. האם הוא צודק?
"בישראל יש מקום רק לחברת תעופה ישראלית סדירה אחת. גם עבור אל-על השוק קטן מדי. חברות גדולות ממנה בהרבה מתאחדות כדי להגיע למסה של נוסעים שתאפשר רווח. שוק טיסות השכר הוא סיפור אחר לגמרי".
עד כה, הממשלה מנעה מאל-על לבחון ברצינות מטוסי נוסעים שלא יוצרו על ידי בואינג האמריקנית. האם בשנה הבאה, כחברה פרטית, אל-על תוכל לשקול רכישת מטוסי איירבאס צרפתיים?
"בחברה פרטית הנושא הזה משתנה מהותית".
ליברמן הכריז מייד אחרי הנפקת אל-על כי מבחינתו החברה יכולה לטוס בשבת, אבל זה לא קרה עד היום. האם אחרי שהבעלות תהיה פרטית, אל-על תטוס בשבת?
"צריך יהיה לבדוק את זה. ההחלטה היא עיסקית - מה יהיו העלויות הנוספות ומה תהיה ההשפעה על ציבור הנוסעים החרדי".
אל-על אינה שותפה באף אחת מהבריתות התעופתיות הגדולות שהוקמו בשנים האחרונות. האם זה פוגע בה?
"אין בעניין הזה מסקנה חד-משמעית, אם כי יש יתרון בכך שנהיה חלק מברית כזו של חברות תעופה. חתמנו על הרבה הסכמי שיתוף קודים עם חברות תעופה זרות, ונוסעי אל-על יכולים לטוס בטיסות שלהן עם הכרטיסים שלנו גם בשבת. כעיקרון - לא הוצע לנו להשתתף באף אחת מהבריתות התעופתיות".
אם יש נושא אחד שמוציא את לוי משלוותו, זהו "הניצול", כפי שהוא מכנה זאת, של חברות התעופה הזררות את התקנה התעופתית המכונה "החופש השישי". החופש השישי קובע כי זכותה של חברת תעופה להטיס נוסעים ליעד מסוים דרך נמל הבית שלה. החברות הזרות מנצלות את האפשרות הזו כדי להטיס ישראלים ליעדים שמעבר לנמלי הבית שלהן. משרד התחבורה מנסה להגביל את הזכות הזו, והנושא נמצא כרגע על שולם בג"ץ.
"יש לנו הסכמי תעופה עם כל המדינות, אבל החברות של חלק מהן מפרות את ההסכמים האלה", אומר לוי בכעס. "זה לא מתקבל על הדעת. אני בעד תחרות, אבל במסגרת ההסכמים החתומים. ההסכמים מדברים על התנועה בין נמל התעופה בן-גוריון ונמל הבית של כל חברה. ההפרות של ההסכמים ענקיות. כמה מהחברות הזרות מציעות מחירי היצף בשוק הישראלי, וזה חייב להיפסק, אחרת אל-על תיהרס". לדבריו, בכמה מחברות התעופה הזרות יותר מ-70% מהנוסעים שיוצאים מישראל טסים דרך אירופה ליעדים אחרים - בעיקר לצפון-אמריקה.
אתה טס הרבה בעולם כאיש עסקים. איך השירות שמעניקה אל-על לנוסעיה בהשוואה לחברות אחרות?
"כיום אל-על היא אחת מחברות התעופה הטובות ביותר בעולם. את זה אומרים לי גם הנוסעים הביקורתיים ביותר, ותאמין לי שיש לנו הרבה נוסעים ביקורתיים. גם כשהם מתלוננים על משהו בטיסת אל-על, הם משווים אותנו לחברות התעופה הכי טובות בעולם. אנחנו בליגה הראשונה".
10 דברים שלא ידעתם על מיכאל לוי:
1. הוא מחזיק בשני כלבי רועה גרמני, ששמם הארגו ובניה.
2. כל יום הוא חוזר הביתה לארוחת צהריים משפחתית.
3. הוא נשאר כיתה פעמיים, ולמרות זאת כיום יש לו תואר ד"ר במדע המדינה מאוניברסיטת מילנו.
4. בצעירותו ראה 17 פעם בקולנוע את הסרט "הבוגר" עם דסטין הופמן.
5. הוא אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל האיטלקית "אינטר", בה שיחק אביו בצעירותו.
6. הוא התקין על גג ביתו צלחת לוויין מיוחדת כדי לראות את משחקי הקבוצה בשידור חי.
7. לטענתו, הוא מכין את הקפוצ'ינו הכי טוב במזרח התיכון, ולכן הוא לא מרשה לאף-אחד - במשרד או בבית - לגעת במכונה.
8. מיכאל הוא שמו העברי. באיטליה קראו לו פאולו.
9. יש לו פרארי 575 מארנלו (היחידה בארץ) וגם אלפא-רומיאו ספורט.
10. לטענתו, מעולם לא טס באף חברת תעופה אחרת, פרט לאל-על, מטעמים של ציונות.
