מי רוצה לחיות לנצח?

"מקצוע הרפואה מתנהל תחת ההנחה שכל דבר שיכול להביס מחלות ולהאריך חיים הוא דבר טוב", כתב פעם הסופר פרנסיס פוקויאמה ("קץ ההיסטוריה"), המשמש כחבר במועצה הנשיאותית לביו-אתיקה בארה"ב.

הרבה מאוד אנשים מאמינים שבעתיד הקרוב תחצה תוחלת החיים האנושית את קו 120 השנים. די לזכור כי בהיסטוריה הקרובה נרשמה הארכה משמעותית של חיי האדם: תוחלת החיים הממוצעת בארה"ב של 1901 היתה 47 שנה בלבד, וב-2001 היא כבר עמדה על 77.2 שנה. העלייה נבעה מהתפתחות הטיפול הרפואי, כמו גם מהתגברות המודעות לזיהומים – במאות קודמות היו מטפלים בענייני ביוב ושפכים רק בקיץ, כשהעניינים ממש הסריחו, ואילו בחורף נפוצו המחלות הזיהומיות באין מפריע.

קיבלנו 30 שנה נוספות במשך מאה אחת בלבד - זה המון זמן. האם אפשר לקבל הארכה נוספת, להגיע לתוחלת חיים של מאות שנים, בגוף חזק ומתחדש? הלא האדם זקוק לשליטה, או לפחות לאשליה של שליטה, ואין חזקה יותר מהשליטה בחיים ובמוות. אף מחקר מדעי לא מציג במפורש במטרותיו את המילה "אלמוות", אבל מדובר במעין "מנוע" סמוי לעבודתם של חוקרים רבים השוקדים על טכנולוגיות חדשות.

עד 240 - ברכה או קללה?

הנה מספר דוגמאות: רפואה רגנרטיבית, כלומר השימוש בתאי גזע ובחומרי גדילה שנלקחו מגוף החולה עצמו כדי לשקם איברים ורקמות; מניפולציות גנטיות בתאים חיים; וגם ניסיון לשלוט על תהליך ההתקצרות של "זנבות" הכרומוזומים (טלומרים), תהליך הקשור בהזדקנות. ארגונים כמו "העמותה להארכת החיים" מקדמים טכנולוגיות מתונות יותר - טיפולי אנטי-אייג'ינג, פילינג עמוק, נטילת ויטמינים ונוגדי חימצון. והיה אפילו מי שחקר ומצא כי הפחתת צריכת הקלוריות מביאה לעליית תוחלת החיים.

אלה המצדדים בהארכת החיים אידיאולוגית (ולא רק פרקטית) התארגנו תחת השם "טרנס-אנושיים", (transhumanists), והם טוענים כי לבני אדם צריכה להיות האופציה לשפר את יכולותיהם השכליות, הגופניות, הרגשיות והרוחניות מעבר לגבולות המוכרים היום. כל מה שחווה המין האנושי עד עתה הוא רק "תקופת ילדות", הם אומרים, ולפנינו פתוחה דרך רחבה של השתפרות, צמיחה ושכלול יכולות. האוטופיה הטרנס-אנושית תומכת בהשתלת חלקי חילוף מלאכותיים לרוב בגוף האנושי, ואף אינה נרתעת מקיומם של "סייבורגים" ואנשים ביוניים.

אבל האם באמת יהיה טוב לחיות עד 240? לא כולם חושבים כך. קחו לדוגמה את תלמ"ה, השלוחה הישראלית של תנועה עולמית שמטרתה לשכנע בני אדם כי די להם להתרבות, וכי כדור הארץ הדווי זקוק למנוחה מן הגורם האנושי. כמה שפחות ילדים, כן ייטב, הם אומרים, וקל לנחש כי הם מתנגדים גם לטיפולי הארכת חיים. "בכל פעם שאחד מאיתנו מחליט שלא להוסיף עוד אחד למיליונים הקיימים הרובצים על פני הכדור ההרוס הזה, קרן אור נוספת חודרת מבעד לאפילה", נכתב באתר התנועה.

שיהיה עד 300

גם את פוקויאמה, שנזכר בתחילת הקטע הזה, הטרנס-אנושיים מדאיגים מאוד. לטענתו, הארכת החיים אינה רק תוספת שנים לגיל של אדם זה או אחר. הארכת חיים משמעותית של ציבורים שלמים תדרוש שינוי דרסטי בחיי החברה, הכלכלה והמשפחה. באיזה גיל נכנסים לבית אבות, אם גיל התמותה הממוצע הוא 300? ומתי צריך להתחיל לחסוך לפנסיה בתנאים כאלה? האם הקשישים רבי האון הללו זכאים בכלל לקצבת זקנה?

השאלות הן גם סוציולוגיות: האם נישואין עדיין אמורים "להספיק" לכל החיים, או שאפשר לעבור באופן רשמי לשיטה של מספר נישואין מונוגמיים על פני זמן? אם בני משפחה מבלים זה עם זה משך מאות שנים, האם זה ייצור קרבה משפחתית גדולה יותר - או להפך, מיאוס טוטאלי? ובכלל, מה יהיה על השעמום?

חשש נוסף הוא מהיווצרות מעמד של קשישים שישלטו בעולם. כשאף אחד לא נוטה למות במשך עשרות שנים, אף אחד גם לא עוזב את משרתו, לא מוריש דבר לצאצאיו, ולא מאפשר לדור הבא לתפוס עמדות מפתח. התוצאה בקרב בני הדור הבא תהיה, מן הסתם, ייאוש ותסכול, והעולם המערבי יילך לקראת סטגנציה וקיפאון.

החשש: מחלות חדשות ומטרידות 

השיקולים הרפואיים מטרידים לא פחות, שכן אין לנו מושג עד כמה הארכת החיים תסייע גם לאיכות החיים. לפני 100 שנה, גורמי המוות העיקריים היו דלקת ריאות ושחפת, זיהומים, מחלות לב ושבץ. גורמי המוות של האדם בן זמננו הם עדיין מחלות לב ושבץ, אבל בתוספת המצערת של סרטן, סכרת ואלצהיימר. מי לידנו יתקע שהארכת תוחלת החיים לא תלווה במחלות חדשות, איומות מאלה שמוכרות לנו כעת? תארו לעצמכם מחלות חדשות ובלתי מוכרות, הפעילות בגוף במשך 50 או 100 שנה נוספות - ועכשיו נסו לחשב כמה יעלה למערכת הבריאות לטפל בהן.

ועם זאת, פוקויאמה ומצדדיו נוטים לשכוח כי במצב הקיים, שבו לכל כך הרבה מחלות אין תרופה, העלאת תוחלת חייו של חולה סרטן או לב, אפילו בשנה אחת, היא הישג רפואי. השאיפה לחיות לנצח היא עדיין בגדר חלום בלבד, אבל למחקר בתחום יש גם צדדים עכשוויים יותר, פחות בדיוניים, והשאיפה להבין את הביולוגיה של ההזדקנות קשורה גם בהישגים רפואיים חשובים.

למשל, חקר ההזדקנות עשוי לסייע בגילוי טיפולים טובים יותר לדלקת פרקים, אוסטאופורוזיס וטרשת עורקים. שלא לדבר על מחלת הזדקנות מובהקת, גם אם נדירה מאוד – פרוגריה (Progeria), הפרעה גנטית נדירה מאוד הגורמת להזדקנות מואצת אצל ילדים. ילדי הפרוגריה, החיים בגוף של ישישים קירחים ורזים, מצליחים לחיות 13 שנים בממוצע בלבד. לפני כשנה התגלה הגן LMNA, שמוטציה בו קשורה בפרוגריה. תרופה נגד הזדקנות עשויה לסייע לילדים הללו, באותה מידה שהיא עשויה להוביל אותנו עוד צעד לקראת חברה קשישה ומקובעת.