שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מה מזהם את האלמוגים
    קרוב ל- 7,000 שתילי אלמוגים משגשגים בימים אלה, וצומחים בקצב מהיר ביותר במשתלת אלמוגים ניסיונית הממוקמת 6 מטרים בלבד ממערכת כלובים המאוכלסים דגי דניס. אותן חוות דגים "מואשמות" על ידי גורמים רבים כמזהם מספר אחד באילת, התורם העיקרי להרס שונית האלמוגים באילת המצויה כ 8 ק"מ דרומה לכלובים, הייתכן?

     

    שוניות האלמוגים נחשבות על ידי חוקרים רבים למערכת האקולוגית המורכבת ביותר - "יער הגשם של הים". עושר המינים, היחסים ההדדיים בין המינים השונים והמרכיבים הביולוגיים הרבים כל כך, יוצרים את האקוסיסטמה הימית המורכבת ביותר. כפי שהעצים ביערות הגשם מהווים את אבני הבסיס של המערכת האקולוגית, בשונית האלמוגים אבני הבסיס הם אלמוגי האבן. בהעלמם - תעלם השונית הטרופית.

     

    האלמוגים שייכים לבעלי החיים חסרי חוליות מעל-מערכת הנבוביים ובנויים מיחידות שכל אחת מהן קרויה פּוֹליפּ. הפוליפ דומה למעין גביע ובנוי מגוף חלול עם פה מרכזי שסביבו נמצאות זרועות ציד. רוב האלמוגים גדלים בצורה של מושבה, גוף המאגד בתוכו עד אלפי פוליפים זהים גנטית המקושרים על ידי רקמה. כל פוליפ הוא יחידת חיים עצמאית, בעלת יכולת תזונה, נשימה ורבייה.

     

    תהליך הטריפה

     

    האלמוגים הם טורפי פלנקטון זעיר אותו הם משתקים בעזרת תאי צריבה המרוכזים בעיקר בזרועות הציד אשר מעבירות את הטרף לאחר שיתוקו לפתח הגוף היחידי - הפה. בחלל הגוף מתעכל הטרף ונספג אל תאי הרקמה (גסטרודרמיס) המרפדים את חלל הגוף. מיני אלמוגים רבים הכוללים את אלמוגי האבן בוני השונית נסמכים על טיפוס תזונה נוסף - תזונה אוטוטרופית.

     

    אצות שיתופיות חד תאיות – הקרויות זוֹאוֹקסַנטֶלות שוכנות בתוך תאי האלמוג. אצות אלו נהנות משפע של תוצרים מטבוליים מהאלמוג, הכוללים תרכובות

    חנקן ופחמן דו-חמצני ו"בתמורה" הן יוצרות בתהליך הפוטוסינתזה סוכרים שרובם מועברים לצריכת האלמוג. צריכת הפחמן הדו חמצני ליצירת הסוכרים בתהליך ההטמעה של האצות השיתופיות משנה את דרגת החומציות (ערך ההגבה, pH) בסביבה הקרובה לרקמת האלמוג לכיוון של בסיסיות, שינוי העוזר משמעותית להשקעת השלד הגירני על ידי האלמוג. קצב השקעת השלד באלמוגי אבן המכילים זואוקסנטלות מהיר על-פי-רוב מאלמוגים שאינם מכילים אצות שיתופיות.

     

    270 מינים באילת

     

    במפרץ אילת קיימים כ- 270 מיני אלמוגים – ביניהן אלמוגים רכים ואלמוגי אבן. חלקם (בעיקר האלמוגים האבן השיחניים) גדלים בקצב של מספר סנטימטרים בשנה וחלקם (בעיקר הגושיים) בקצב של מספר מילימטרים בשנה. כך אנו מוצאים בכפיפה אחת אלמוגים בני מאות שנים ויותר לצד "ינוקות" בני עשרות שנים.

     

    מקובל להניח כי שונית האלמוגים משגשגת רק בימים עניים בחומרי הזנה (נוטריאנטים). מי ים המכילים כמות זעומה של חומרי הזנה מאפשרים ומעודדים את הסימביוזה בין בעלי החיים (האלמוגים) לאצות החד תאיות שבתוך תאיהם ועוזרים לבניית אותו "בית חרושת" מקומי המספק את כל הצרכים האנרגטיים של האלמוג. עוני בנוטריאנטים אינו מאפשר התפתחות אצות חד תאיות בגוף המים, ודבר זה עוזר לאור לחדור למעמקיי הים ולספק אנרגית אור לאצות השיתופיות שברקמת האלמוג.

     

    גורמים להיווצרות שונית

     

    עוני בנוטריאנטים במי הים מפחית גם את האפשרות של גדילת אצות בשרניות בשונית, אצות שעלולות להתחרות באלמוגים ולפגוע בהם. קיימים גורמים אחרים החיוניים להיווצרות שונית: טמפרטורת מים שלא יורדת מ-18 מעלות צלסיוס ולא עולה על 30, מצע קשיח להתיישבות וגדילת אלמוגים, מיעוט של משקעים מרחפים, שעלולים לכסות ולסתום את הפוליפים. גם לגורמים גלובליים השפעה משמעותית על השונית.

     

    גורמים אלה, כגון: התחממות כדור הארץ, רמת ה CO2 באוויר (אפקט החממה), הגברת הקרינה האולטרה-סגולה (החור שבאוזון) הם בעלי השפעה מצטברת, ואילו סערות ורעידות אדמה עלולות להשפיע ולהרוס שוניות אלמוגים מפותחות בנות אלפי שנים תוך ימים ספורים. אולם ההשפעה הישירה העיקרית בעידן המודרני על שונית האלמוגים, ולצערנו השפעה לרעה, היא תוצאת פעילות האדם.

     

    האדם המזהם

     

    פעילות האדם כוללת זיהומים שונים (נפט, פוספטים וכו'), בניית מתקנים על שפת הים, תיירות מגוונת (צוללנים, סירות וכו') ועוד. פעילות זו גורמת לפגיעה מתמשכת ולהרס שוניות האלמוגים בעולם. בתחומי מדינת ישראל נמצאת אחת מהשוניות הצפוניות ביותר בעולם, שונית האלמוגים באילת. התנאים הייחודיים של מפרץ אילת – ים בצל מדבר, אפשרו את היוצרות אחת השוניות המגוונות ביותר בעולם.

     

    סיפור הידרדרותה של שונית אילת מתחיל באמצע שנות ה 60 , וקשור בעיקר בהתפתחות המהירה של העיר אילת. למרות שמספר אירועים טבעיים, כמו אירוע שפל חריג ונדיר בצהרי היום אשר הרג את מרבית אלמוגי שולחן השונית (שנת 1970), או פריחות של אצות (בשנים 1961-1963, 1983 ,1992-1993 ועוד) פגעו משמעותיות בשונית, מספר רב של חוקרים מאמינים שמאירועים טבעיים השונית אמורה להתאושש.

     

    נזקי הנפט

     

    מחקרים שנערכו בארץ בשנות ה-70 הצביעו על כך שאירועי זליגות נפט מנמל הנפט הנמצא בלב השונית לא רק שפגעו בשונית אלא גם לא אפשרו את התאוששותה. הנפט אשר הובל מסיני זרם בין השנים 1967 ל- 1973. לאחר מלחמת יום כיפור התמעטה מאד תנועת המיכליות. במקביל בשנים אלו החלה העיר אילת לתפוס את מקומה כעיירת קיט עולמית.

     

    הים הכחול והשמש משכו לאילת תיירים מכל העולם. כתוצאה מכך התיירות באילת שגשגה - אך השונית לא התאוששה. יותר מכך פעילות השחיינים והצוללנים הבלתי פוסקת השפיעה פיזית על האלמוגים, גרמה לשבירה של ענפי אלמוגים, לרמיסת אלמוגים ולהעלאת תרחיף חול וסדימנט אשר גרם לפגיעה ברקמת האלמוגים עד למותם.

     

    נזקי הביוב

     

    בנוסף, הביוב אשר זרם ישירות לים (למרות המערכת המשוכללת שהוקמה באמצע שנות ה- 90 הביוב ממשיך לזרום לים כמעט כל חג בו מספר המבלים גדול מיכולת המערכת להכיל) הכניס כמות רבה של חומרים נוספים למי הים כדטרגנטים, חומרי הדברה וחומרים רעילים אחרים.

     

    בתחילת שנות ה- 90 התפתחה החקלאות הימית באילת והוקמו חוות לגידול דגי דניס בצפון המפרץ בצמוד לגבול עם ירדן. בשנת 1999 התפרסם דו"ח על ידי מספר מדענים בראשות פרופ' אמציה גנין, שמצד אחד הצביע על מצבה העגום של השונית ומצד שני הפנה אצבע מאשימה לעבר החקלאות הימית כגורם העיקרי להידרדרות השונית.

     

    להוציא את החלקאות הימית מהים

     

    הטענה הזו, שעל פניה הייתה הגיונית (למרות שלא היה – ועדיין אין – כל בסיס מדעי התומך בה) נתמכה על-ידי קבוצות של אוהבי סביבה, ביניהן עמותת צלול ועמותות אחרות. כתוצאה מפעולתן נעשתה טענה זו מאוד פופולארית בציבור. הדרישה להוציא את החקלאות הימית מהים נראתה כפתרון נכון. כמעט כולנו, כל הביולוגיים הימיים, היינו משוכנעים רק על פי ההיגיון והרגש שחוות הדגים הם הגורם מספר אחד להרס השונית.

     

    בצלילה באותם ימים באתר חוות הדגים, נוכחנו להפתעתנו הרבה שסביב לכלובים גדלות מושבות ענק של אלמוגים. הדבר נראה היה בלתי סביר לחלוטין: מצד אחד הקרקע הטינית של שפך נחל הערבה אינה מאפשרת גידול אלמוגים, ומצד שני שפע הנוטריאנטים. כל זה אמור להרוג כל מושבת אלמוג ה"מעיזה" להתיישב על עצמים מלאכותיים בשטח. למרות זאת על השרשרות, העוגנים והמצופים סביב לכלובי הדגים צמחו מינים רבים של אלמוגים קשים ורכים בצמוד לעושר רב של חסרי חוליות רבים אחרים ושל דגים.

     

    כלובי הדגים בים

     

    בתקופה זו התנהל מסע ציבורי של הגופים הירוקים להוצאת כלובי הדגים מהים, בטענה שהנוטריאנטים המופרשים על ידי הדגים בצפון המפרץ מגיעים עד השונית והורגים את אלמוגים. במעבדתו של פרופ' בוקי רינקביץ, שמנחה אותי בעבודת הדוקטור, הוחלט על הקמת קבוצת מחקר בראשותה של ד"ר לוציאה בונג'ורני ובהשתתפותי.

     

    החלטנו להעמיד ניסוי שיבדוק את הטענה שהפרשת החומרים האורגאניים מכלובי הדגים פוגעת פגיעה קשה באלמוגים. לאחר השגת האישורים המתאימים אספה ד"ר בונג'ורני 10 מושבות של אלמוג שיחני נפוץ מהמין שיטית כחושה (Acropora erustoma), צבעה את שלד האלמוג באליזרין (צבע לא מזיק המושקע בשלד על ידי האלמוג החי ומסמן את תקופת הסימון), חתכה 40 ענפונים מכל מושבה (סה"כ 400 ענפונים).

     

    תהליך הבדיקה

     

    היא חילקה אותם שווה בשווה – לשתי קבוצות שוות בגודלן ובמספרן והציבה את הענפונים בשני אתרים במתקנים שהוצבו בעומק של 6 מטר: 200 ענפונים הוכנסו למתקן שהוצב בין טורי כלובי הדגים, ו-200 ענפונים זהים בגודלם למתקן שהוצב בדרום השמורה מול המעבדה הימית באילת, אתר שהיווה אזור ביקורת.

     

    הענפונים הועמדו ניצבים בעמודת המים, בעומק 6 מטרים ולא על הקרקע החולית (שהייתה כ 10 מ' מתחתם) מכיוון שהניסוי עמד לבדוק את השפעת הנוטריאנטים ולא את השפעת הסדימנט החולי על האלמוגים. המספר הגבוה של הענפונים אשר נלקחו לניסוי, נקבע בעקבות הנחתנו שרוב הענפונים שיוכנסו לאזור חוות הדגים דינם מוות תוך תקופת זמן קצרה, כך שמספר גבוה של ענפונים בתחילת הניסוי נדרש כדי שיישאר מספר מספיק של אלמוגים בסופו (הניסוי תוכנן לשנה אחת) לצורך איסוף נתונים שיאפשרו לערוך אנליזות סטטיסטיות.

     

    תוצאות הפוכות

     

    כל חודש נערכו צלילות עבודה לשני אתרי הניסוי והענפונים נבדקו וצולמו. תוצאות הניסוי כלל לא תאמו את הציפיות שלנו והציגו תוצאות הפוכות ממה שנראה סביר. כל ארבע מאות (100% !) הענפונים שרדו בשני האתרים! לאחר שבעה חודשים נאלצנו לסיים את התצפיות מוקדם מהצפוי כיוון שבמפתיע האלמוגים באזור חוות הדגים גדלו כל כך מהר עד שהחלו לגעת ענף בענף.

     

    במצב זה היה חשש שקצב הגידול יופרע. התצפיות החודשיות רמזו על הבאות, וכאשר ניגשנו לניתוח המקיף של 400 המושבות שהתפתחו הדהימו אותנו התוצאות. מדידות של תוספת הגובה, תוספת משקל המושבה והנפח האקולוגי (על פי פס צבע האליזרין המושקע בשלד האלמוג), הראו כי הענפונים באזור חוות הדגים לא רק שלא סבלו מעודף הנוטריאנטים המצוי באזור, אלא צמחו פי שלושה ויותר מאשר הענפונים באתר הביקורת. בדיקת אחוז השומן ברקמת הענפונים (מדד לבריאות – יש שומן פירושו: אין עקה) לא הראתה על כל הבדל משמעותי בין שני האתרים.

     

    שיטת השברונים

     

    תוצאות הניסוי דרבנו אותנו להצבת ניסוי נוסף במין אלמוג אחר. כדי לא לפגוע במושבות אלמוגים קיימות, השתמשנו בניסוי זה בשיטת השברונים בה נחתכים מהאלמוג פיסות זעירות בגודל של כ 0.25 סמ"ר (כמשבצת אחת בדף משבצות) ומודבקים על מצע. מכל ענף של מושבת אלמוג אפשר איפוא ליצר מספר מאות של שברונים. מניסויי מעבדה קודמים נוכחנו ביעילות השיטה וברמת שרידות השברונים - בסביבות 90%.

     

    כשלושה שבועות ממועד ההדבקה מתחיל כל שברון לגדל רקמה אופקית על המצע, רקמה שניתן לחשב את גודלה. בניסוי זה נדגמו ענפים משש מושבות של האלמוג שיחן שכיח (Stylophora pistillata), מין אלמוג מהנפוצים באילת, ושנערכו עליו עשרות מחקרים. כ- 50 שברונים מכל מושבה הודבקו על משטחי פלסטיק אשר הוצבו בשני האתרים בצמוד לניסוי הקודם. גם בניסוי זה התוצאות היו דומות לתוצאות הניסוי הראשון: שרידות זהה (כ- 85%) בשני האתרים, וקצב צימוח אנכי מהיר יותר באזור חוות הדגים מאשר באתר הבקרה.

     

    אישוש נוסף לטענה

     

    המסקנה מתוצאות שני הניסויים שתוארו זכתה לאישוש מניסוי נוסף, שעסק במרכיב אחר בביולוגיה של האלמוגים, בפוטנציאל הרבייה של מושבות האלמוג שיחן שכיח הגדלות באורח טבעי בשני האזורים. מתברר שאלמוגים ממינים שונים מתיישבים באופן טבעי על מצעים מלאכותיים באזור חוות הדגים.

     

    לצורך המחקר הזה דגמנו בשתי עונות רבייה דגימות רקמה מ- 14 מושבות של שיחן שכיח מכל אחד מאזורי המחקר, וערכנו ספירות כמותיות של מספר תאי הביצה המתפתחים ברקמת האלמוג. התברר כי בעוד שבעונת רבייה אחת לא היה הבדל במספר תאי המין ברקמת האלמוגים שנדגמו בשני האתרים, בשנה השנייה היה הבדל משמעותי לטובת מושבות האלמוגים הגדלות במקום ה"מזוהם" לכאורה.

     

    תגובות שרשרת

     

    תוצאות המחקר המפתיעות "הציתו" תגובות שרשרת מצד חוקרים וארגונים החוששים מהשפעות מזיקות של חוות הדגים על שונית האלמוגים. אנו מניחים כי העושר הנוטריאנטי לא פגע באלמוגים, אלא נוצל על ידי האלמוגים לצמיחה מוגברת והשקעה ברבייה. העובדה שמושבות האלמוגים מתיישבות ומשגשגות בצורה טבעית על המצופים והחבלים שבאזור חוות הדגים מצביעה על כך שההשפעה החיובית היא לאורך זמן.

     

    החשש שמא יכוסו האלמוגים באצות נגוז – שתוך כדי תצפיות באתר נתגלה שהדגים החולפים במקום ניזונים מהאצות ומנקים את האתר. תוצאות המחקר עודדו את פיתוחם של כיווני מחקר חדשים; אחד מהם הוא בדיקת האפשרות שאזור כלובי הדגים ישמש כאתר משתלה מועדף למחקר העוסק בשיקום פעיל של שונית.

     

    לקיחת אחריות

     

    לאחרונה נעשית יותר ויותר מקובלת התפישה לפיה על האדם לקחת אחריות ולעזור בצורה פעילה לשיקומן של מערכות המדרדרות של שוניות אלמוגים בכול מקום בו המערכת האקולוגית הטבעית אינה יכולה לעמוד בקצב ההרס ולשקם את עצמה. שיקום אקטיבי בשמורת האלמוגים הוא נדבך נוסף לתהליך הרגיל של אחזקת שמורות טבע ועוסק בפעילות ממוקדת אקטיבית בשונית.

     

    יש שיטות שונות לשיקום אקטיבי של השונית. השיטה הנהוגה היום בממשק שוניות אילת מתבססת על איסוף אקראי של חלקי מושבות אלמוגים שבורות המועברות ומודבקות מחדש בשונית. שיטה זו אינה מבוססת על תוכנית עבודה מסודרת, אינה בנויה על עקרונות מדעיים של שיקום המוצעים בספרות המדעית, מאפשרת טיפול רק במספר קטן יחסית של מושבות וצורכת עבודה רבה. בנוסף – בשיטה זו משתמשים באלמוגים קיימים, פגועים, שבחלקם הניכר נמצאים במצב עקה הגורם, למרות מאמצי השיקום, למוות של רבים משברי האלמוגים המודבקים.

     

    גינון השונית

     

    לאור מצבם העגום של שוניות האלמוגים בארץ ובעולם הצענו בעבר רעיון אחר לשיקום השונית, שיטה הקרויה שיטת "גינון השונית". השיטה מבוססת על גידול מושבות אלמוגים חדשות ממקטעים ושברונים של מושבות אלמוגים. המושבות החדשות גדלות תחילה במערכת של משתלות תת מימיות הממוקמות במקומות מועדפים ושמורים (מקום מפלט מסערות החורף ופעילות האדם) והנקיים מזיהומים.

     

    לאחר גדילתן והתבססותן מועברות המושבות החדשות למקומות המיועדים לשתילה, לרוב באזורי שוניות חרבים. שיטת "גינון השונית" מקבילה איפוא לפעולת הייעור בבתי גידול יבשתיים. ייעור אזורים חרבים נעשה במקומות שונים בעולם וגם בארץ, כמו נטיעות הנעשות על ידי הקרן הקיימת לישראל.

     

    אפשרויות השיטה

     

    אחד המרכיבים ביישום השיטה כולל גידול מושבות אלמוגים ממקטעים זעירים ביותר (שברוני אלמוגים) הנלקחים ממושבת אם. שיבוט שברונים זעירים ממושבת אלמוגים מוריד למינימום את העקה המוטלת על המושבה התורמת, תוך כדי בנייה של מאגר מקטעים גדול ביותר. בשיטה זו אפשר גם להשתמש באסטרטגיה של קטימת מספר קטן של שברונים מכל מושבת אלמוג, וזאת ממספר גדול של מושבות, וכך להגדיל את השונות הגנטית.

     

    ממחקרים קודמים שלנו ושל אחרים מתברר כי בתנאי שדה, רוב המקטעים ימותו אם לא יינתנו להם תנאי משתלה מתאימים. כוח אדם מיומן צריך לטפל בגידול המקטעים והטיפול בהם דורש איפוא השקעה כספית ניכרת. הצענו לשלב שלושה רעיונות לשיקום השונית: הרעיון האחד עוסק בשימוש במספר רב של שברונים לשיקום השונית וממספר רב של מיני אלמוגים שונים. הרעיון השני עוסק בבחינת התנאים המתאימים להקמה של משתלות תת מימיות באזור צפון מפרץ אילת. הרעיון השלישי עוסק בעידוד הצמיחה של שברונים, שמטרתו לצמצם את הזמן בו מצויים השברונים במשתלות.

     

    תוצאות לא מעודדות באילת

     

    בעבודות קודמות נערכו ניסויים ראשוניים בהם נבחנה האפשרות להקים את משתלת האלמוגים ליד השמורה באילת. התוצאות לא היו מעודדות. מספר רב של ענפונים מתו, הגדילה הייתה איטית וסערות החורף עשו שמות באלמוגים. לאור ממצאינו על אודות ההתפתחות המואצת של אלמוגים באזור חוות הדגים בצפון המפרץ הועלה הרעיון להקים את המשתלה דווקא בצמוד לחוות הדגים.

     

    עבודת המחקר הנוכחית הנעשית בהנחיית פרופ' ברוך רינקביץ מהמכון לחקר ימים ואגמים בחיפה וד"ר יאפ ואן ריין, מהפקולטה לחקלאות ברחובות, עוסקת בנושא זה ובוחנת שיטות ליצירת מספר רב של שתילים, בודקת את האפשרות של שימוש בכוח אדם לא מיומן לבניית המשתלה (עלות כספית נמוכה) ומנסה לאפיין את התנאים הגורמים לעידוד הגדילה של שברוני האלמוגים, על מנת לקצר את זמני הגדילה במשתלה.

     

    האתר הנבחר

     

    כמיקום המשתלה נבחר, כאמור, אתר חוות הדגים של חברת "ערדג" הנמצא בחוף הצפוני של אילת בשפך נחל הערבה. אתר זה מוגן מפני תנועת צוללנים ומועשר בחומר אורגני הנפלט מכלובי הדגים. חומר הגלם להקמת המשתלה הם מושבות אלמוגים שנלקחו מאזור הנמל הצבאי באילת. לצורך הניסוי השתמשנו במושבות אלמוגים שיחניים מהמינים שיטית (Acropora sp.), שיחית (Pocillopora damicornis) ושיחן שכיח (Stylophora pistillata).

     

    בעזרתם של מתנדבים לא מקצועיים בתחום האלמוגים, הוכנו כ- 7000 מקטעים ושברונים בגדלים שונים (1 – 5 ס"מ) על ידי חיתוך ענפי מושבות האם. השברונים הודבקו בעזרת דבק מהיר על "נעצי" פלסטיק, שננעצו על רשת פלסטיק. בכול מסגרת מרושתת ננעצו בין 80-110 נעצים. המסגרות הורדו למים והוצבו על רשת אופקית בין כבלי עוגני כלובי הדגים בעומק של 6 מטר ובמרחק של כ 6 מטר מכלוב הדגים הקרוב ביותר. אחת לחודש נערך מעקב בצלילה אחר מצב האלמוגים. במהלך הניסוי הושארו המתקנים עם האלמוגים ללא ניקוי ידני. את עיקר עבודת הניקוי ערכו דגי סיכן ודגים אחרים.

     

    התוצאות

     

    בסך הכל הודבקו כ- 6,800 ענפונים משלושת סוגי המושבות שבמבחן לאחר כ- 5 חודשי גדילה במשתלה נותרו 64% - 72% מהענפונים שהודבקו, ורק 11% מהענפונים מתו – שאר הענפונים שלא התפתחו היו אלו שנפלו מהמצע; בהצבות הנוספות נלמד הלקח ומספר המקטעונים שנפלו פחת משמעותית.  המשתלה הוכיחה את עצמה מעל למצופה, לא רק שאחוז הענפונים החיים הוא גבוה (69%) אלא גם גדילתם המהירה הזכירה את הגדילה המהירה של הענפונים בניסויים הקודמים.

     

    לאחר 144 יום במשתלה המקטעים והשברונים הוסיפו כ- 10 מ"מ לגובהם וכ- 15 מ"מ לרוחבם והכפילו את הנפח האקולוגי שלהם (הנפח הסגור בין ענפי המושבה) עד פי 17 מהנפח האקולוגי ההתחלתי. התפתחות זו יצרה מושבות קטנות המזכירות במבנן המרחבי את הצורה האופיינית למין האלמוג הנבדק.

     

    אלפי מושבות חדשות

     

    בניסוי ראשוני זה לבדו, כעבור פחות מחמישה חודשים לאחר הכנסתם למשתלה היה בידינו מספר אלפים של מושבות אלמוגים חדשות המיועדות לשתילה. עקב התנגדות הרשות לטבע וגנים לבחינת נושא השתלת מושבות אלו בשמורה לא ניתן לבחון בשלב זה את התאמת השתילים לשיקום שונית טבעית.

     

    בעבודה זו נבחנו לראשונה, בין השאר, שני נושאים בהקמתה של משתלת אלמוגים: האפשרות ליצור מספר רב של שתילים ממינים שונים של אלמוגים בזמן קצר וללא פגיעה במושבות האם; עידוד צמיחתם של האלמוגים דבר המאפשר זמן גדילה קצר במשתלה.

    למיטב הבנתנו, תוצאות העבודה מעודדות ביותר.

     

    זמן גדילה קצר

     

    לא רק שחוות הדגים ואלמוגים יכולים "לשתף" פעולה בהקמת משתלות, אלא שבעוד שבאזורים אחרים הזמן המשוער הנדרש לגדילה במשתלה הוא שנתיים-שלוש, הרי שבמשתלה מהסוג שנבדק זמן הגדילה במשתלה קצר (פחות מחצי שנה) ואחוז ההצלחה גבוה, ואלה נותנים פתרון ליצירת עשרות אלפי שתילי אלמוגים למטרות שיקום השונית.

     

    בשלב זה נמשך הניסוי, והוא כולל הכנת שתילי אלמוגים ממינים נוספים של אלמוגים, ושיפור השיטות. אחת הבעיות שנתקלנו בהן במשתלה הייתה ריבוי שושנות ים צורבות בינות לשתילים; אמנם לא נצפתה פגיעה באלמוגים על ידי שושנות הים, אך למען טיפול יעיל יותר ותחזוקה טובה יותר החלטנו על הצבת השתילים במרווחים גדולים יותר, גם כדי לאפשר מעבר קל יותר לדגים השונים העושים ניקוי אקולוגי יעיל.

     

    הופעת דגי שונית במשתלה

     

    נקודה נוספת שלא צפינו אותה היא הופעתם של דגי שונית במשתלה. אזור חוות הדגים אינו שונית טבעית ואינו מושך התיישבותם של דגי שונית מהפלנקטון. להפתעתנו הרבה החלו להופיע באזור המשתלה בינות לאלמוגים דגיגים קטנים של דגי שונית מהסוגים פרפרונים, אלמוגיות ושוניתיים. דגיגים אלה התפתחו מפגיות (לארוות) משוטטות שמצאו את המשתלה כאזור מתאים להתפתחותן.

     

    המצב כיום הוא שהמשתלה הצליחה מעל למצופה, ומקטעי האלמוגים שהוכנסו בה גדלים ומתפתחים למושבות נאות להשתלה. בשלב זה מתבקש לבדוק את החִיות וגדילת השתילים לאחר הוצאתם מן המשתלה הסמוכה לכלובים לאזורי השונית ולבחון האם ניתן ליישם את השיטה לצורך שיקום אקטיבי של השונית הפגועה באילת. נראה לנו מוצדק שרשות הטבע והגנים תבחן את תוצאות הניסויים שלנו ואת האפשרות לנצל זאת לצורך שיקומה של שונית האלמוגים ולבנייה של שוניות מלאכותיות.

      

    שי שפיר מסיים עבודת דוקטורט בחקר אלמוגים בפקולטה לחקלאות - האוניברסיטה העברית ובמכון לחקר ימים ואגמים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס / שמורת גרייט ברייר ריף
    7,000 שתילים משגשגים
    צילום: רויטרס / שמורת גרייט ברייר ריף
    יער הגשם של הים
    צילום: לע"מ
    סמוך לכלובי דגים, הייתכן?
    צילום: גרינפיס
    מומלצים