תעשה לי חשבון: על חנויות שלא מנפיקות קבלה
פיצוחיות, מרכולים פרטיים וירקנים רבים לא טורחים לספק לקונים קבלה המפרטת את שם המוצר ומחירו, דבר שפוגע ביכולת לבדוק את החשבון ולהשוות מחירים. וגם: כמה זמן צריך לשמור חשבון ששולם
לא תמיד היה מחיר המוצר מודבק על האריזה. רק לפני כ-7 שנים נאלצנו לחפש אותו על המדף וניסינו לנחש לאיזה מוצר הוא שייך. מאז, נעשו כמה צעדים משמעותיים בתחום הצרכני בישראל, ובהם חוק סימון מחירים, המחייב כל חנות ורשת שיווק לציין במדבקה את מחירו של כל מוצר ומוצר.
כנגד המהלך הזה, שכבר הפך לשגרה, בולטת התופעה של בתי עסק רבים שעדיין לא מנפיקים לצרכן סרט קופה עם פירוט הרכישה. תופעה זו קיימת במכולות רבות, במעדניות, בדוכני השווקים ובאינספור חנויות ירקות ופיצוציות.
ברוב החנויות האלה הצרכן לא מקבל פתקית עם פירוט המצרכים שקנה, ולכן הוא לא יכול לדעת מה משקל העגבניות ומה מחיר הקילוגרם, כמה שקל החומוס שלקח הביתה, כמה עלו לו הגרעינים השחורים ואיפה לעזאזל ברשימה נמצאת שישיית המים. הוא מקבל רשימה חיוורת של מספרים, ללא כל אפשרות לבדוק מה, מי וכמה.
אפשר להבין את התופעה כאשר מדובר במכולות הקטנות של פעם. אלה ממילא נלחמות על חייהן ובאות לקראת הלקוחות הנאמנים שלהן בדרכים אחרות, כמו האפשרות לרשום חוב שמצטבר בפנקס הקטן. גם בדוכנים בשווקים אפשר לדלג על צורך זה, שכן הצרכן עובר מדוכן לדוכן ורוכש בהם מוצר אחד או שניים. אבל למה שחנויות ירקות לא יתעדכנו? בחנויות ירקות רבות המחיר אפילו אינו מצוין על המדף שבה מונח המוצר - כך שהקופה הרושמת הופכת במקרים כאלה למקור האינפורמציה היחיד של הצרכן.
התופעה בולטת במיוחד בענף הפיצוציות. לפי סקירה שערכה חברת דן אנד ברנדסטיט עבור ידיעות אחרונות, פועלים היום ברחבי הארץ כ-2,300 פיצוציות וקיוסקים, המגלגלים 4.5 מיליארד שקל בשנה. פיצוציות אלה הפכו כבר מזמן למכולות קטנות, שאינן מוכרות רק גרעינים. מסתבר שכ-50% ממכירות בפיצוציות הן של סיגריות, וכ-25% הן של משקאות קלים ובירה. איך ייתכן שפיצוצייה, שיכולה להגיע להכנסות של 400 אלף שקל בחודש, לא תשקיע בתוכנה עדכנית שתפרט ללקוח את קניותיו?
רשות ההסתדרות לצרכנות נדרשה לעניין זה בפנייה שנעשתה לא מכבר לשר התמ"ת. "בבתי-עסק רבים ובעיקר במרכולים פרטיים לא זוכים הצרכנים לקבל פתקית עם פירוט המוצרים שרכשו, שלא לדבר על פירוט של פריטים שנקנו מתפזורת ונמכרים לפי משקל. מדובר בפגיעה הן בכיסו של הצרכן והן בתחרות, שהיא הבסיס לצרכנות הוגנת ובריאה", כתבה חני מונין, סמנכ"ל הרשות.
הרשות ביקשה משר התמת לבדוק מה ניתן לעשות כדי לפתור את הבעיה, אך עד כה לא זכתה לתשובה.
חבל להשקיע בקופה יקרה
"על פי החוק, אין חובה על בתי עסק להכניס תוכנה מתוחכמת לקופה הרושמת שלהם. עם זאת, סעיף 5 (ד) להוראות מס הכנסה מחייב למסור לכל צרכן עותק משובר הקבלה עם סכום התקבול ומהותו. הוראה זו אינה חלה על עוסקים אשר מחזורם הכספי נמוך מסף מסוים, ולכן אינה מכסה את כל העוסקים במשק", אומר עו"ד ירון לוינסון מרשות ההסתדרות לצרכנות. לדבריו, הרשות מתכוונת ליזום חקיקה אשר תחייב את כל העסקים הקמעונאיים למסור לכל צרכן קבלה מפורטת עם מידע רלוונטי ומקסימלי.
ארגוני הסוחרים מתכוונים להתנגד לחוק כזה. "בעל עסק קטן טרוד בבעיות רבות כמו התחשבנות עם ספקים, מעקב אחרי חובות, בלאי, חוק הפיקדון ועוד. בנוסף, הוא עובד במתח רווחים נמוך, ולכן אי אפשר לדרוש ממנו להכניס תוכנות משוכללות ויקרות", אומר עזרא עטיה, יו"ר איגוד המסחר בירושלים. עטיה מדגיש כי כל צרכן המבקש פירוט על רכישותיו, זכאי לקבל אותו בעל פה מבעל העסק.
קולות דומים נשמעים גם מהשטח: "מה פתאום שאשקיע עשרות אלפי שקלים בקופה מתוחכמת, שואל-אומר בעל חנות תבלינים בדרום תל-אביב. העסק הולך מצוין גם ככה".
מבדיקה שערכנו בין יצרני התוכנות השונות מתברר כי עסק קטן יכול לרכוש תוכנה משוכללת במחיר התחלתי של כ-6,000 שקל, מחיר שאינו בשמים כאשר מדובר בקופה פעילה, הרושמת מכירות רבות.
בשוק קיימות מספר תוכנות מודולריות, המסוגלות לא רק לחשב את המשקל ואת המחיר הסופי, אלא גם לתת מאזן חודשי או שנתי ובכך לשחרר את בעל העסק מהתלות ברואה החשבון. לדוגמה: תוכנות כמו חשבשבת, מנהל וקוד בינה נותנות מענה לניהול המלאי עם תיאור כל פריט ופריט, סוגו ומשקלו.
כך או כך, פירוט בכל קנייה יכול אולי לסכן את הסוחר בבריחת צרכנים, שיבינו לפתע כמה הם משלמים ועבור מה - אך הוא יכול גם למשוך אליו לקוחות מרוצים, שיודעים בדיוק מה הם קונים.
יוסי שוסטק, מנכ"ל איגוד לשכות המסחר, דווקא תומך במהלך: "לדעתנו חשוב שכל צרכן יקבל סרט קופה מפורט כדי שיוכל להבין מה הוא קנה. אם יחוקק חוק כזה, אנחנו נתמוך בו".
פיצוציה. אין חשבונית עם פירוט
צילום: ג'רמי פלדמן
מומלצים
