אחותו של מורי ארקין: אני לא מרגישה שהפסדתי
32 שנה היא נשארה מאחורי הקלעים כשאחיה, מורי ארקין, ניהל בהצלחה את חברת אגיס דרך סדרת הטרגדיות שפקדו את המשפחה; בשבוע שעבר, כשמכר ארקין את אגיס ב-820 מיליון שקל, נזכרו כולם במניות שמכרה לו לפני שנתיים וחצי, בכשליש ממחירן היום; בראיון בלעדי מספרת דניאלה ינאי לראשונה על הנסיבות האישיות הקשות שהיו הרקע למכירה, ומדגישה: מורי הוא אחי הצעיר והיקר מכל, ומעולם לא פעל לרעתי
כבר בתחילת השיחה ברור כי דניאלה ינאי היא המעריצה הנלהבת ביותר של אחיה הצעיר, מורי ארקין. עוד מגיל צעיר הוא היה גאון, היא אומרת, הוא אוטו-דידקט, שלמד הכל בעצמו. כבר כילד בבית-הספר הוא היה כותב מסות בענייני גמרא ותנך, דברים גאוניים.
בשבוע שעבר זכה ארקין, בעלי חברת התרופות אגיס, למחיאות כפיים לא רק מאחותו: החברה שאותה הוביל במשך 32 שנה נמכרה בסכום עתק של 820 מיליון דולר לפריגו האמריקנית, והוא שלשל לכיסו לא פחות מ-800 מיליון שקל במזומן. ינאי לא זכתה ליהנות כמוהו מפירות המכירה: לפני שנתיים וחצי היא מכרה ביוזמתה לאחיה את כל אחזקותיה בחברה, כ-12%, בסכום של כ-30 מיליון דולר. אילו היתה ממשיכה להחזיק את המניות עד השבוע שעבר, הן היו שוות כ-100 מיליון דולר. הדיווחים על עסקת המכירה לא פסחו על הפספוס של ינאי, ועוררו אצלה סערת רגשות.
דניאלה ינאי (צילום: אביגיל עוזי)
לא בקלות מוכנה ינאי להתמסר לראיון. היא מעולם לא חשה צורך לשתף את התקשורת בתחושותיה, ותמונתה מעולם לא הופיעה בשום עיתון, מגזין או אתר אינטרנט - למרות ששמה הוזכר לא אחת במדורי הכלכלה, בעיקר בשנתיים האחרונות. המוטיבציה היחידה שלה להיחשף כעת נוגעת לרצונה העז להבהיר, כי מכירת מניותיה לאחיה איננה טעות, וכי אף אחד לא שכנע אותה לעשות עסקה גרועה - בייחוד לא ארקין, "אחי הצעיר והיקר לי מכל".
רוקחת דור שלישי
דניאלה ינאי (61), גרושה ואם לשתי בנות, היא בתו הבכורה של זיאמה ארקין, מייסד חברת אגיס, והיא דור שלישי למשפחת רוקחים. סבה, אביו של זיאמה, היה רוקח עוד ברוסיה. הוא עלה לארץ עם משפחתו ב-1932 ופתח שני בתי-מרקחת בתל-אביב.
אביה היה בן 16 כשהגיעו ארצה. הוא החל לעבוד כעוזר לרוקח, ובגיל 18 החליט לנסוע ללוזאן בשווייץ כדי ללמוד רפואה. הוא כמעט סיים את הלימודים, אבל אז האיטלקים הפציצו את תל-אביב והוא החליט לחזור לארץ. הוא מעולם לא סיים, והוכשר לבסוף להיות רוקח. גם ינאי עצמה היא רוקחת במקצועה, ולאורך השנים מילאה תפקידים שונים באגיס.
זיאמה ארקין - אדם מוכשר ומלא קסם, לדברי בתו - נישא לרות, ודניאלה (דני בפי המשפחה) נולדה. מאוחר יותר נפרד מרות וכשדניאלה היתה בת 8 נישא ללובה, שגידלה את דניאלה וכונתה בפיה אמא. ב-1952 נולד האח מורי (משה), ו-5 שנים אחריו נולד האח השלישי גידי.
"כשאבא חזר מלוזאן", מספרת ינאי, "הוא החל לעבוד כרוקח בחברת אביק, שהיתה ממוקמת על גג בניין ברחוב מונטפיורי בתל-אביב. הוא עזר בהקמתה. מאוחר יותר עבד ב'חברת השילומים', שמטרתה היתה לארגן את קבלת הפיצויים מגרמניה למדינת ישראל. היו שם מחלקות שונות, ואבא התבקש לעמוד בראש אגף הרוקחות (חלק מהסכם השילומים נגע לייבוא תרופות מגרמניה לארץ - ש.ש). תפקידו היה לנסוע לגרמניה ולייבא לישראל תרופות מחברות גרמניות כמו באייר, שרינג, סימקס ואחרות. כאשר תם ההסכם עם גרמניה נסגרה חברת השילומים".
לאחר שהחברה נסגרה עבר זיאמה ארקין לנהל את חברת התרופות פלנטקס בנתניה, אבל גם היא נסגרה. אחר-כך קיבל הצעה לנהל את חברת תרו בחיפה, אבל אז באו אליו מחברות התרופות הגרמניות שרינג, באייר, אג'נס וסימקס, שהכירו אותו מימיו בחברת השילומים, והתחננו שיהיה יבואן התרופות שלהן בארץ. ב-1961 הוא פתח משרד קטן בבניין אל-על בתל-אביב. החברה נקראה אגיס, כי יש לזה מובן בלטינית (המשפט Age quod agis בלטינית משמעותו: מה שאתה עושה, עשה טוב, שים לב למה שאתה עושה - ש.ש).
אגיס התקדמה לאיטה. מהחדר הדל בבניין אל-על היא עברה לדירה שכורה ברחוב גרוזנברג בתל-אביב, ואת מרבית הייבוא שעשתה מכרה לקופת-חולים.
משפחת ארקין היתה אז כמעט חסרת כל. הסבא, אביו של זיאמה, ירד מנכסיו, וזיאמה ומשפחתו התגוררו אז עם אחותו מירה ובעלה.
"לא היה לנו אז הון משפחתי", מספרת ינאי. "וזה גם לא היה הדבר החשוב. היה צריך כסף בשביל להתפרנס. כסף היה משהו שמחוץ לתחום. אבי היה כזה, וגם מורי הוא כזה היום. אבא עבד כי הוא היה חרוץ. הוא בכלל לא רצה להיות בעל חברה. הוא רצה להיות כירורג. כסף היה צריך רק בשביל להתפרנס בכבוד, ותו לא. עד היום יש לנו, לי ולמורי, מכר שמטפל בכל הנכסים האישיים שלנו באמצעות ייפוי כוח".
ההצלחות והטרגדיות המשפחתיות
בשנת 72' נפטר זיאמה בגיל 56, לאחר מחלה. מות האב השאיר את חברת אגיס בבעלות אשתו, לובה, ושלושת הילדים - דניאלה, מורי וגידי. ינאי היתה אז בת 29, ומורי היה בן 19 וחצי, במהלך השירות הצבאי שלו. ינאי מספרת: "מורי ידע לדבר רוסית ברמה הרבה יותר גבוהה משפת היומיום שדיברו בבית. הוא דקלם משפטים ברוסית עוד לפני שהוא התחיל ללכת. בעקבות הידע שלו הוא שירת בחיל המודיעין בסיני, שם האזינו לרוסים שהיו במצרים. כשאבא חלה והרופא אמר שנותרו לו עוד 3 חודשים, העבירו את מורי לגלילות".
המשפחה גרה אז ברחוב לאן ברמת-גן, ואני כבר הייתי נשואה עם שתי בנות. אבא נפטר בערב יום כיפור, ולכן היינו צריכים לדחות את השבעה.
לא היה מי שינהל את החברה, ומורי החליט לנסוע לגרמניה, בלגיה ושווייץ כדי לדבר עם חברות התרופות. ינאי: "קנינו לו את החליפה הראשונה שהיתה לו בחיים, וגם נעליים וגרביים מתאימים ועניבה. הוא נסע לגרמניה וביקש מהחברות: 'תנו לי הזדמנות לפני שאתם מעבירים את החברה למישהו אחר.
"אני לא יודעת מהיכן הוא ידע שהוא יצליח, כי תמיד היו לו נטיות הומניסטיות - הוא נטה למקרא וארכיאולוגיה. בתיכון, למרות שהיו לו 'ידיים שמאליות', הוא היה מתנדב לכל חפירה ארכיאולוגית שהיתה ברחבי הארץ. הוא הודיע בבית שאחרי הצבא הוא ילך ללמוד ארכיאולוגיה ומקרא, והוא גם למד את זה שנה, אבל אחר-כך הבין שזה לא בשבילו ועבר לפסיכולוגיה. אבא היה אומלל כי לבנים שלו היו נטיות הומניות והם לא נמשכו לתחומי העיסוק שלו. מורי גם פרסם מאמרים בעלון של בית-הספר התיכון. את רובם אני שומרת עד היום. אם לא היה נכפה עליו אז להתחיל לנהל את אגיס, הוא ודאי היה היום מרצה בכיר לפילוסופיה, למקרא או לארכיאולוגיה, ואולי לאומנות או מוזיקה, הכול מלבד עסקים".
אבל היא, לדבריה, האמינה בו ועודדה אותו, והוא קיבל מחברות התרופות את ההזדמנות לנהל את החברה. "הוא המשיך בשירותו הצבאי, אבל קיבל חופשות מהצבא. הוא לא ידע להיות בוס, אבל עשה זאת מתוך אילוץ", אומרת ינאי. "בכירים בחברה עזרו לו, אבל את ההחלטות הוא קיבל. הוא אחד שלא יודע לקבל עזרה ועושה הכל לבד. אני האמנתי שהוא ישמור על החברה ויוביל אותה ליותר ממה שהיא היתה אז, ואני לא מתחרטת לשנייה אחת".
ארקין המשיך את השירות הצבאי עד סופו, ותוך כדי כך ניהל את אגיס. גם ינאי סייעה. "היינו באים בערב ומדביקים מדבקות על התרופות", מספרת ינאי. "קיבלנו גם עזרה מחברי קופת-חולים, שהעריכו מאוד את אבא והיו חברים שלו".
תוך כדי ניהול החברה למד ארקין לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, שם הכיר את אשתו דוריס, שלמדה גם היא בחוג. הוא החל ללמוד גם לתואר שני בפסיכולוגיה, אולם החליט לבסוף לעבור לפילוסופיה של המדעים.
גם את התואר השני, כמו את הראשון, סיים בהצטיינות. במקביל פעל לקדם את אגיס.
השנים הראשונות לא היו פשוטות וההצלחה לא הגיעה במהרה. ב-1983 רכשה אגיס את חברת לון, שעסקה בתחום הקוסמטיקה והטואלטיקה, וארקין הפך חלק מהמפעל בירוחם למפעל לייצור תרופות. "הרכישה נעשתה בעזרת הלוואות, שניתנו מתוך אמונה של הבנקים באחי. מורי עבד מאוד קשה, ימים ולילות", מספרת ינאי.
ב-1986 עברה על המשפחה טרגדיה נוספת: גידי, האח הצעיר, נפטר מדום לב כשהוא בן 29 בלבד. ינאי: "גידי נפטר בפורים. זה היה מאוד מאוד קשה. גידי עוד לא החליט מה הוא רוצה לעשות בחיים, ואני עזרתי לו והייתי לצידו. הוא היה מאוד מוכשר. היתה לו נטייה לחיים טובים, דבר שאצל מורי לא קיים. מותו היה קשה מאוד למשפחה. מורי הסתגר ולא דיבר על זה. אמא, לובה, כבר היתה חולה גם היא אז. זה היה לה מאוד קשה, ושנתיים אחר-כך גם היא נפטרה. נשארנו רק מורי ואני".
ב-1988 גילתה ינאי שגם היא חולה, ובעקבות המחלה הפסיקה את פעילותה בחברה. היא נשארה רק כחברה בדירקטוריון, אך פעמים רבות לא הגיעה לישיבות בעקבות המחלה. לאחר מכן ביקשה להשתחרר גם מתפקיד זה. היא נסעה לניתוח במונטריאול. הניתוח נכשל, והיא המשיכה בטיפולים.
בינתיים אגיס המשיכה לגדול ולהתרחב. ב-1992 היא הונפקה לראשונה בבורסה בתל-אביב. אחרי ההנפקה הראשונה באו הנפקות נוספות, ותוך שנתיים גייסה החברה כרבע מיליארד שקל. ב-1994 היא רכשה את החברה האמריקנית קליי-פארק, יצרנית תרופות גנריות, בכ-56 מיליון דולר. ביוני 1996 התמזגה אגיס, שהוחזקה על-ידי חברת נכסי ארקין, עם החברה-האחות קרליין. בינואר 97' רכשה את נקה הישראלית מידי משפחת חזן ב-4.3 מיליון דולר.
ביוני אותה שנה החל להגיע הכסף הגדול. בנק ההשקעות מריל לינץ' רכש 19.2% ממניות אגיס תמורת 200 מיליון שקל, כלומר לפי שווי חברה של כ-1.1 מיליארד שקל. "בעקבות אותה עסקה נכנס לרשותי סכום גדול של כסף, ואיתו החזרתי הלוואות שלקחתי בעבר כדי לרכוש בתים לבנותי", מספרת ינאי.
אני שלמה עם כל צעד
לפני שנתיים וחצי הופיעו בעיתונים פרסומים כי מורי ארקין רכש את חלקה של אחותו, דניאלה ינאי, באגיס. ינאי החזיקה אז בכ-28.7% ממניות חברת נכסי ארקין, שהחזיקה ב-42% ממניות אגיס, כך שבשרשור החזיקה ינאי כ-12% ממניות אגיס. ארקין החזיק אז ביתרת מניות נכסי ארקין, ודרכן החזיק בכ-30% ממניות אגיס. עוד 2.7% ממנות אגיס החזיק באופן ישיר.
על-פי הפרסומים, שאותם לא מוכנה ינאי לאשר באופן פורמלי, היא קיבלה עבור המניות שמכרה כ-30 מיליון דולר, כלומר: ארקין רכש אותן ממנה לפי שווי חברה של כ-1.1 מיליארד שקל. כאמור, אילו חיכתה עד היום, מניותיה היו שוות כ-100 מיליון דולר.
אבל ינאי אומרת כי היא שלמה לחלוטין עם הצעד שעשתה, ומסבירה כי הרקע להחלטה היה מחלתה והחשש לעתיד בנותיה ונכדותיה: "הייתי צריכה לעבור שוב ניתוח, ורציתי להיות בטוחה שיהיה כסף בבנק ולא מניות. רציתי את החלק שלי אצלי בבנק, ללא קשר לערך המניות אז. בפברואר 2002 מורי הסכים לקנות את חלקי, ובאפריל 2002 כבר נסעתי לניתוח בארה"ב. המחיר הוסכם בדין ודברים בין מורי לבין המכר שלנו שמטפל בנכסינו. מצבה של אגיס היה די בשפל, אבל אף אחד לא ידע מה יהיה בעתיד.
"היו פניות אלי גם מגופים אחרים שרצו לרכוש את המניות, והיה לי ברור שמורי חייב להסכים לכל מהלך כזה, אבל ברור שקודם כל הצעתי לו לרכוש אותן. גם לו זה לא היה פשוט וגם הוא היה צריך ללוות כסף כדי לקנות את החלק שלי, כי עיקר הרכוש שלו היו המניות, פרט לכסף שקיבלנו כאשר מכרנו את המניות למריל לינץ'. קיבלתי ממנו קצת יותר ממה שפורסם, כי היו לי גם אופציות, אבל מה שלי היה חשוב זה שיהיה לי מספיק להבטיח את הבנות שלי ואת הנכדות שלי".
במאי 2002 ניגשה ינאי לניתוח, מלווה באחיה ובבנותיה, ולאחר מכן גם ברבים מחבריה מילדות שבאו לבקר אותה. הליך ההתאוששות לא היה פשוט ולדבריה הוא עדיין בעיצומו, אם כי הדבר אינו ניכר על ינאי, אשה מלאת חיים, רהוטה ומשעשעת.
"חזרתי מהניתוח עם מספר פגיעות בעצב הראייה, היא מספרת. זה מצב של חוסר שליטה, ואני לא מוכנה להיות במצב כזה. החזקתי מעמד בתחושה שאני מוכרחה להיות בשליטה מוחלטת על מה שקורה לי. בהתחלה גם שכחתי את העברית ודיברתי רק אנגלית, עד שגם זה השתחרר. התאוששתי די מהר".
"אני לא מרגישה שהפסדתי", היא אומרת על מכירת המניות. "למרות שמבחינת מזומנים ברור שקיבלתי פחות ממה שהייתי מקבלת היום. אחי מרגיש עם זה לא נוח, אבל לי זה לא מפריע. כאשר קראתי באחרונה בעיתונים מספר פעמים כאילו התנהגתי בטיפשות, או נוצלתי, זה יצר אצלי סערת רגשות. אמרתי למורי שאני מרגישה שלמה עם זה ולא מרגישה מנוצלת. אחי פעל כל הזמן לטובת החברה ולא פעל אף פעם לרעתי. הוא שמר לאורך השנים על הזכויות שלי, בעסקה עם מריל לינץ' וברכישות שהחברה עשתה. זאת האישיות שלו, מעבר להיותו בעל הון גדול היום. אני שלמה עם כל צעד. היה לי חשוב שיהיה לי כסף ביד שאוכל לעשות איתו ככל העולה על רוחי, כאשר המטרה היא המשפחה. אם חלילה לא הייתי חוזרת מהניתוח, היתה עלולה להתפתח מלחמת ירושה כמו שאנו רואים בכל מיני משפחות אחרות.ידעתי על העסקה הנוכחית, וגם על העסקה הקודמת שלא הבשילה (לפני כחצי שנה דובר על כך שאגיס תימכר לחברת התרופות אייווקס, אבל העסקה לא יצאה אל הפועל - ש.ש). מורי לא עשה דבר מבלי לספר לי. הוא לא סיפר לי בשביל להתייעץ איתי. הוא המומחה, ולי אין ניסיון או השכלה בעניין הזה. אבל הוא דיבר איתי על זה ואני הרגעתי אותו. יש בינינו יחסי אח ואחות. אני האחות הגדולה, עם נסיון החיים שלי, והוא האח הצעיר, שמצליח גם פיננסית וגם בחייו האישיים".
ומעבר לרצון לנקות את אחיה הצעיר מכל אפשרות של כוונה רעה, ינאי לא יכולה להפסיק ולדבר סתם בשבחו. חוץ מהגאונות מילדות, הרוסית הרהוטה, הנטיות ההומניסטיות וההצטיינות בלימודי הפסיכולוגיה והפילוסופיה, מתברר שארקין ממשיך לעסוק במגוון של תחומי דעת שאינם קשורים לעסקיו. ינאי: "הוא פרסם בכתב עת בחו"ל מאמר מקצועי על פסל של מיכלאנג'לו לאחר שלמד את הנושא באנגליה ובאיטליה. הוא גם מלחין שירים והוציא על חשבונו דיסק עם לחנים שלו. דיסק מדהים".
מומלצים
