הצ'וליטאס מציגות: היאבקות נשים בסגנון ה-WWF
להקת המתאבקות הבוליביאניות אינן חוששות להיאבק בזירה מול יריבים גברים. ה'צ'וליטאס' כבר קיבלו מעמד של גיבורות מקומיות בעיר הפועלים אל אלטו
לא תמיד ניתן להבדיל בין בנות שבט איימארה האינדיאניות מבוליביה לבין בני זוגן. תווי הפנים הנוקשות שלהן וחוסנן הפיזי של בנות השבט מקשות מאוד על האבחנה הג'נדרית. זה עשוי להביך אותן כשהן יוצאות לטיול ברחוב בליווי גבר, או כשהן לוקחות אותו לבילוי לילי בפאב.
עם זאת, כשהן עולות על זירת האבקות בעיר אל-אלטו מי שמובכים בדרך כלל הם יריביהם הזכרים. רבים מהם הפסידו ללהקת המתאבקות המקומית ה'צ'וליטאס' במסגרת פסטיבל ה'טיטאנים של הזירה', שנערך בכל סוף שבוע.
חוליה, כרמן רוזה, אסמרלדה, ג'ניפר דוס-קאראס, פטרונינה וחברותיהן הפכו לגאווה הגדולה של עיירת הפועלים אל-אלטו, הסמוכה לעיר הבירה של בוליביה לה פאז.
עם תלבושות גרנדיוזיות והרבה רעש הן נותנות לצופים הרבים שמתכנסים מדי סוף שבוע באולם הספורט העירוני, הצגה בנוסך ליגת ה-WWF. פסטיבל ה'טיטאנים של הזירה' מציג הכל מכל וכל - קרבות בין גבר לאישה, בין אישה לאישה וקרבות של זוגות, אחידים או מעורבים.
הגיבורות המקומיות הפכו לאחרונה לסמל בכל בוליביה וכינויין - 'צ'וליטאס' - הפך לשגור בין אזרחי המדינה. הפועלים קשיי היום של אל אלטו התנערו מכסות המאצ'ו האופיינית להם ואימצו את הבנות לליבם. הדבר קצת יותר מסובך מבחינת המתאבקים עצמם. הם נדרשים לשמור על התדמית הגברית הקשיחה שלהם ובו זמנית להפסיד למתאבקות. בסופו של דבר הרי מדובר בקרבות מבויימים, לכן אין להתפלא על כך שחלקם בוחרים לעלות לזירה עטויי מסיכה.
