החיים בחלל

שתי תערוכות מומלצות שהופכות את החלל למשהו שעוד לא ראיתם: "החפרפרת" המיוחלת של הילה לולו לין במוזיאון תל-אביב ו"תיקון המידות" של אורית אדר-בכר בגלריה גורדון

יעל עומר פורסם: 20.01.05, 11:06

הילה לולו לין: מילים לבחירה

סוף-סוף, לאחר שבועיים של ציפייה מתמשכת, נפתחת במוזיאון תל אביב "החפרפרת" של הילה לולו לין, תערוכה המשלבת מיצב ומיצג. האולם במפלס התחתון של המוזיאון נחלק לשלושה חללים מרכזיים בשלושה צבעים – שחור, אדום ולבן, אשר בהם מתגבש מסע ארוך הדורש קשב של האדם לעצמו ושל האדם למקום. שלוש תחנות העצירה המזמנות את החוויה החושית המצטברת הזו, נשענות על מגוון של מדיומים שאימצה לעצמה לולו לין, ובהם פיסול, וידאו, צילום, סאונד ומיצב.

במבואה מקבלים את פנינו קבוצה של אנשים סקרנים ומעט חסרי סבלנות, אבל גם קירות / ארונות דמויי כוורת בהם נחות להן מאות כיכרות לחם חלולות וממוספרות בצורה ידנית על תוויות. מעבר המבקרים אל החלק הראשון – השחור, איטי מאוד, והעלטה השוררת בו מעלה עוד יותר את מפלס הסקרנות של הממתינים בדריכות באגף הכיכרות. נתיב הכניסה המרוצף זפת שחורה שכמו בוראת ימה דביקה ולחה שלא תיבש לעולם, סלול "איים" עשויים בולי עץ. "הולכת רק על העצים", ציוותה סבתא חייכנית שקידמה את פניי בחשכה, ואני כמובן צייתתי.

התחנה הראשונה של "החלל השחור" היא מעין ביתן בשם "פוטו וידאו", ובו מוקרן סרט וידאו שנצפים בו כמה עשרות מבקרים הבוחרים באחת מן המילים הבאות - "אהבתי", "גנבתי", "סלחתי", "שיקרתי", "נפלתי", "גמרתי", "ברחתי", "הבנתי".

המיצב יארח מדי שבועיים גם מיצג שבו יוזמנו הצופים לקחת חלק פעיל ב"פוטו וידאו" ולהקליט את עצמם באמצעות תוכנה אינטראקטיבית. הסרטונים שיצטברו ייהפכו בסופו של דבר לסרט שרשרת של המבקרים הדוברים. ניתוח סטטיסטי על הסרט מוקרן באחד האגפים האחרים על גבי מסך המחובר אל הביתן המדובר, ומעדכן אותנו און-ליין על אודות המלים שנבחרו וגם מונה את מספר האנשים שבחרו בהן.

המילים שבחרה לולו לין הן לדבריה "מילים בסיסיות. אך הבחירה שלנו את המילה האחת מתוכן היא בחירה משמעותית המשקפת את מצב המבקר בתוך הפרוייקט והמוליכה אותו במהלך המסע מקצה האולם (או אולי העולם) אל קצהו, מן השחור אל הלבן". עוד בחלל השחור ברכה עם קליפות ביצים, וסרט וידיאו ובו כתובת אש בדמות לב בוער.

המסלולים עליהם אנו מורשים להלך בין התחנות - צרים, ולכן מבקשים מהמבקרים לציית לכללים ולהתרכז. ההמתנה, הוויתור וגם ההחמצה שנובעת מנקודה במבוך בה מתקבלת החלטה אם לפנות לחלל האדום או הלבן, הם חלק בלתי נפרד מן החוויה.

"החלל האדום" הוא מעין מסדרון על מסלול אספלטי, המזכיר מסלול טיסה שראשיתו וסופו בקירות שעליהם מתועדת בסרטי וידאו נסיעה בכביש, נסיעה המייצרת תחושת אינסוף. משני צדי המסלול פרושים מעין "שדות אדומים" ורוחשים, העשויים כיריעות רחבות וצפופות מנוצות אדומות המוארות מלמטה.

אל "החלל הלבן" המסכם את התערוכה יורדים ממרפסת המהווה נקודת תצפית. בחלל הזה מצויים בר הניצב על קערות זכוכית שקופות ובו ניתן לשתות מים קפואים, שכבות-שכבות של וילונות עשויי לטקס שקוף המייצרים מבוך וארונות מתכת גבוהים וצרים שמאחסנים בתוכם מלח לבן. אם פותחים את דלתותיהם, ניתן להקשיב לעיבודיה של קרני פוסטל לטקסטים של הילה וגם לסיפורים בשלוש שפות.

אל המיקרוקוסמוס המוקפד הזה תצטרף גם האמנית בעצמה. את הילה הפרפורמרית תוכלו לפגוש כבר הערב (ה') במיצג הראשון ובדרך-כלל אחת לשבועיים (יש לעקוב אחר הפרסומים). הכניסה בתשלום.

מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27 תל אביב, ב', ד' 10:00 – 16:00, ג', ה' 10:00 – 22:00, ו' – 10:00 – 14:00, שבת 10:00 – 16:00. ביום א' סגור.

אורית אדר-בכר: גדולים כקטנים

אורית אדר

אורית אדר-בכר מציגה החל מהערב בגלריה גורדון תערוכה חדשה שבבסיסה עיסוק בחללים. אדר-בכר מציגה מיניאטורות אדריכליות ענקיות במדיום פיסולי-מיצבי. סדרת המיניאטורות היא מעין המשך לעבודות הגדולות שהציגה בעבר.

הצופה יפגוש בתערוכה חללים ריקים ונעדרי סיפור – מבנים מופשטים ונטולי הכוונה. האווירה המלווה את חוויית הצפייה היא של חללים בונקריים בדיוניים ונטושים – חוויה שמתעצמת גם נוכח הציפוי האפרפר והמוכר של בטון בצורתו הגולמית. למרות זאת, הפורמט המיניאטורי של העבודות מאפשר לנו לתפוש את המרחב כולו, וכך לכאורה לקבל את התמונה כולה.

לדברי אדר-בכר, חקר היחסים שבין הגדול לקטן תוך שמירה על המידות ועל הפרופורציות הוא המסקרן אותה בתהליך היצירה. התנועה על פני הספקטרום שבין הענק למיניאטורה, היא מסבירה, תלויה בתנאי התצוגה, ובחללים שאליהם היא מגיבה.