ביקורת עניינית
את ועדת דברת מבקרים, בין השאר, על הרכב שלא היה לה ועל המלצות שלא יצאו ממנה
המלצות ועדת דברת אינן חסינות, כמובן, מביקורת, אבל למה מבקרים אותן על מה שאין בהן או מאחוריהן?
למה נטען (למשל, במאמרו של רון אהרוני בערוץ זה אתמול) כי הוועדה הורכבה מאנשי היי-טק וארגון, ולכן לא היתה יכולה שלא להיכשל? כעובדה, 11 מ-18 חברי מליאת הוועדה הם אנשי חינוך העוסקים בחינוך בדרכים שונות, מדי יום ביומו. כעובדה נוספת, בהמלצות הוועדה היו מעורבים יותר מ-120 חברי ועדות מקצועיות שונות, מרביתם מתחום החינוך. ועוד עובדה, ההמלצות הן תולדה של רעיונות שהציעו אנשי חינוך מהאקדמיה ומהשדה.
ומה פשר הטענה נגד הדרישה שהמורים יהיו גם בעלי תואר אקדמי? מדוע מציגים אותה כהעברה של עיקר הכשרת המורים לידי האוניברסיטאות? כוונת הוועדה היא שהמורים יהיו בעלי ידע דיסציפלינרי מבוסס בתחומי ההוראה שלהם, נוסף לידע פדגוגי ודידקטי שאותו יקבלו (במרבית המקרים) במכללות שיישארו על כנן.
אחת הבעיות של מערכת החינוך היום היא שמורים רבים, בעלי ידע פדגוגי טוב, מלמדים היטב ומשרישים שגיאות, בשל חוסר ידע מבוסס במקצועות שהם מלמדים. אם לחזור לרגע לדוגמה של רון אהרוני, היותו פרופסור למתמטיקה בוודאי תורמת להשבחה של עבודתו המעולה בהוראת חשבון לילדים.
אין ספק שמלאכת ההוראה והחינוך מתרחשת בעיקרה בין מורה לתלמיד, אבל ועדת דברת לא שכחה זאת. אדרבה, היא מדגישה מאוד את חיזוק הקשר הזה לפחות בשלוש מהמלצותיה המרכזיות: א. הקצאת שעות עבודה של כל מורה למתן סיוע פרטני לתלמידים מתקשים; ב. מינוי חונך לכל תלמיד שמתפקידיו ללוות ולשמוע את התלמיד על קשייו ועל הצלחותיו; ג. ללמד פחות מקצועות בו זמנית, כדי להקטין את מספר המורים שהתלמיד נפגש עימם ואת מספר התלמידים שכל מורה נפגש עימם ולחזק בכך את הקשר האמור.
ולבסוף, רבים טוענים נגד ועדת דברת כי הקטנת מספר התלמידים בכיתה והעלאת שכר המורים ישפרו את החינוך בארץ במחיר קטן בהרכבה מזה שהוועדה מציעה. לא נותר אלא לשאול: האם מישהו מבעלי הטענות הללו יודע כיצד אפשר להקטין את מספר התלמידים בכיתה במחיר קטן בהרבה?
אין ספק ששרת החינוך ושר האוצר היו שמחים לשמוע תשובה לשאלה זו.
הכותבת היא מרכזת ועדת דברת.
צילום: גבי מנשה
מומלצים
