רעבים בקלישר

"שינועים במרחב"

אוהלי בד בהדפס שיש, מפגש עם בלוקים, הריסות של חדר שינה מלוקק, "מתקן כורים גרעיניים" שנבנה על סמך מודל אינטרנטי אקראי וקונסטרוקציה נסתרת של קיר הזוכה להופעת בכורה מול קהל, הם רק חלק קטן מן האובייקטים המרכיבים את "שינועים במרחב" – תערוכה קבוצתית חדשה המוצגת בימים אלה במוזיאון פתח-תקווה לאמנות עכשווית.

בתערוכה מציגים שמונה אמנים יצירות בעלות איכויות אסתטיות מהלכות קסם בשלל מדיומים (מיצבים, וידיאו, ציור ופיסול). חומרי הגלם הבלתי צפויים, כמו גם טכניקות העבודה המרשימות, הם שם המשחק. על התנועה בין היצירות, העשויות

רבדים רבדים, משתלטת כבר בשלב מוקדם החוויה האסתטית יוצאת הדופן, ורק לאחריה מתפנה מקום לדיון הפנימי ולפרשנות שנוטה להישאר אינדיווידואלית מאוד.

עם זאת, על אף שההקשרים המתעוררים מול היצירות מאוד פרוצים ואמביוולנטיים, מזוהים בהם ממדים תרבותיים, חברתיים, פוליטיים וגיאוגרפיים, המקלים על התמצאותו של הצופה במרחבים החדשים, ומציעים לו קריאת כיוון.

חוויית הצפייה בעבודות מאוד מאתגרת, ומלווה בתהליך פענוח מורכב שלעתים אינו מגיע לכדי פתרון.

אחת הדוגמאות לחירות הפרשנית הבלתי מוגבלת, היא המיצב "מחנה" (גדעון גכטמן), בו ניצב מאחורי שורת ברושים מפלסטיק מחנה אוהלים. צבא? שואה? זיכרון מחנאי או אולי בית עלמין של אוהלים? הפיתרונים לכם.

היצירה "קומפלקס" של חיימי פניכל, מדגימה היטב שפע של קריאות ליצירה. פניכל בנה מודלים מפורטים ומרשימים מבלוקים של איטונג, האבן שאמורה לכונן את הבניין העתידי. אלא שלמודלים ההרוסים הללו משותפת דווקא התפוררות, התפוררות של פנטזיה (הציונית, האישית, החברתית וגם הפוליטית), והם מציגים מזווית חדשה את טלטלת הבית הישראלי לדורותיו. לעתים נדמה כי ניתן ממש לשמוע עשרות סיפורים ישראליים ורגעים אנושיים הבוקעים מתוך שלושת המודלים האפרוריים.

המרחב האינטימי ביותר בתערוכה הוא המיצב של ליהי חן, המקפיא את הרגע שבו מתמוטט גוש קרח ענקי אל מיטה הזוגית בחדר מיטות בורגני לתפארת שכמו נדגם מתוך סרט בכיכובה של הבלונדינית עם היהלומים על האוזניים. כוס הוויסקי המיותמת על הטואלט ומאוורר התקרה שנטמע בגוש הקרח שממש כמוהו נטמע במיטה, מייצרים סוג של מצבה לזוגיות שקפאה לה. כואב ומהפנט. נדמה כי האמירה החברתית הנוקבת הזו המסיימת את הסיור אינה מרפה, ומחזקת את המסקנה כי "שינועים במרחב" היא ללא ספק תערוכה שמייצרת הרהור פנימי שמחזיר אותנו אל זירות ההתרחשות גם שעות וימים אחר כך.

משתתפים: גדעון גכטמן, אורית אדר-בכר, גל קינן, רעות פרסטר, גבריאלה שוץ, ליהי חן, חיימי פניכל ורומי אחיטוב.

אוצרת התערוכה: אורלי הופמן, אוצרת מדיה (רומי אחיטוב Pixel Present): גלית אילת

מוזיאון פתח תקווה לאמנות, ארלוזורוב 30 פתח תקווה - ימים ושעות ביקור: שני, רביעי : 10:00-14:00; שלישי וחמישי: 16:00-20:00; שישי: 10:00-14:00; שבת: 10:00-14:00.

מתים מ"רעב" בקלישר

אמנות מינימליסטית וצבעוניות מונוכרומטית של שחור, לבן ומה שביניהם, מגיבה בגלריה "קלישר" בתל אביב למושג "רעב", בשלוש קומות ובהן עשרות ציורים, צילומים, פסלים ועבודות וידיאו. "רעב" הוא גם שמה של התערוכה שתוצג שם ממחר.

"מפת העולם היא מפת רעב" מצהירה נעמי אביב האוצרת, ומי שאצרה בשנה שעברה את התערוכה "איך מסבירים תמונות לארנבת מתה" ואת הביתן הישראלי בביאנלה הבינלאומית לאמנות, סאן פאולו. "הבחירה בנושא התנכ"י הזה", היא מסבירה, "נולדה בעקבות מעקב של הנתונים הבאים: מדי שנה מתים תשעה מיליון מרעב או מתוצאות של רעב כמו אי נטילת תרופות. 24,000 בני אדם ליום זה מסות של אנשים שמגולמות במספרים האלה. זה בלתי נתפש".

האמנים ש"ליקטה", מציינת אביב, פועלים בחברת השפע האינסופי אך, עם זאת היא מדגישה מדובר באמנים

מינימליסטיים, ("אנורקטיים" להגדרתה). חלק מן האמנים בחרו להתייחס אל הרעב במובן המטאפורי – רעב כמטאפורה לאמנות וחלקם מגיבים אליו כפשוטו.

לדבריה, קיימים כאן שני צדדים של אמנות שמתמודדת עם חולשות: מן הצד האחד הרעב התמידי של האמן לייצר אמנות יש מאין, ומן הצד האחר השאלה אם אפשר לייצר את הרעב באמצעות האמנות.

את התערוכה מלווה קטלוג שנפתח כ"מפת עיר", ומאפשר התמצאות במרחב וגם מידע על האמנים ופירוט על היצירות השונות. לצד יצירות האמנות מוצגים גם שני מיצגי וידאו ואנתולוגיה של 15 סרטי וידאו קצרים שנעשו במסגרת פרויקט מיוחד מטעם הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. בין היצירות סדרת דגלים של גרשוני שבה הוא שואל: "אתה רעב?" או מציע פתרון: "לך לאפריקה"; פסל חול עשוי שלד ברזל ויריעת חול – מעין "סוכה במדבר" על חוט הסערה (גד זוקין); ציורי שלדים (יוסף קריספל ונועה יערי); מבט מקרוב על קונכיית פסטה בודדה עצומת ממדים הרוטטת על גבי מסך כמו מונשמת ומתפקדת כפה שנע על ריק כפיו של דג (שרון בלבן) וגם סיפור אישי של גנאי היוצא לסדרת סיורים בתל-אביב "האפריקאית".

גם שלושת הספרים - "רעב" של קנוט המסון, "פוליטיקה" של אהרון שבתאי ו"רק לחם" של מוחמד שוכרי, המהווים דוגמא לכתיבה מתוך רעב על רעב, מוצגים בתערוכה כתשובה לאמנות שיוצאת מתוך רעב.

"רעב" היא תערוכה מקיפה, עמוסה ומעמיסה מצבים של חסר, גרמיות, דעיכה, הפחתה, רזון, חיוורון, חולשה, עצמות, דלדול, צנימות, ריק ומוות - אך עם זאת נשארת מאוד שלמה ומהודקת. לא לרעבים בלבד.

"רעב", קלישר 5 תל אביב. פתיחה: יום שישי 8 באפריל, בשעה 13:00, נעילה: 4 במאי 2005; שעות פתיחה: ב' - ה' 16:00 - 19:00 ו' 11:00 - 15:00.