הימים עוברים, הילד עדיין לא מסתגל לגן. מה עושים?

חודש שלם של נסיונות הסתגלות לגן - מוצלחים יותר או פחות - מאחורינו. אבל עכשיו, יותר נכון - כשהחגים ייגמרו, ניאלץ להתחיל הכל מהתחלה. את סאגת ההיצמדות, הבכי, חוסר ההשלמה וחוסר האונים.

מה עושים? חוזרים למה שעשינו בתחילת השנה: מזכירים לעצמנו שאם אנחנו באמת רוצים לעזור לילד להסתגל במהירות למסגרת, עלינו להגיע למעמד הפרידה בטוחים בהחלטה שקיבלנו – עכשיו אנחנו משאירים את הילד בגן ויוצאים לדרכנו.

תחושת הביטחון שנפגין תעבור גם אל הילד, ותעזור לו לבטוח בצוות המטפל ולהאמין ביכולת שלו להסתגל אל הגן.

• היזכרו באירועים מעברו של הילד – כיצד התמודד עם משברים, מעברים או פרידות. למשל הפעם הראשונה שהוא נשאר עם סבתא, סבא או בייביסיטר, איך הגיב למעבר דירה, אם היה כזה, או למעבר חדר וכו'. נסו גם להיזכר מה עזר לילד להתמודד עם המקרים הללו.
• זכרו שכל ילד הוא שונה, ולכל אחד יש זמן ההסתגלות שלו. לכן אין מקום להילחץ אם הילד שלכם מסתגל לאט מהאחרים או מהר מהם. ילדים, בדיוק כמו מבוגרים, מסתגלים בקצב שונה ובצורה שונה למצבים חדשים.

• איבוד תיאבון או שינוי אחר בהרגלי התזונה.
• שינוי בהרגלי השינה - קושי להירדם, עייפות רבה וכיו"ב.
• שינוי במצב הרוח.
• חיפוש רב יותר של קירבת ההורים - התנהגות יותר תלותית.

אלה תגובות צפויות והן מתאימות לחוויה שהילד עובר, אבל חשוב שתגלו עירנות לשינויים, אם התרחשו כאלה, ותעקבו אחר המשך התנהגותו של הילד.

• צרו טקס הליכה לגן. נסו למצוא משהו במסלול ההליכה או הנהיגה שאפשר יהיה לחזור ולציין מדי יום - רמזור שבו פונים, חנות שרואים בדרך, גדר שהולכים עליה וכן הלאה.
• הגדירו לילד מתי אתם עומדים לעזוב ומתי אתם צפויים לחזור, כשאתם נעזרים בנקודות ציון הלקוחות מסדר היום שלו בגן. למשל, השתמשו בפרט אחד מתוך רשימת הפרטים שהגננת ציינה שיתרחש היום: "כשנסיים לבנות את המגדל מקוביות אני אלך..." והסבירו אחרי איזו פעילות אתם חוזרים: "...וכשתקום משנת הצהריים אני אחזור".
• צרו טקס פרידה קצר: חיבוק ארוך ונשיקה במצח, הילד סוגר את הדלת אחרי ההורה, מנפנף לשלום מהחלון וכו'. אם כבר אימצתם טקס פרידה כזה בעת ההשכבה לישון, למשל, או בפרידות אחרות, אתם יכולים להשתמש בו.

• מביאים אלבום תמונות. אפשר לשלוח את הילד לגן עם אלבום תמונות קטן שבו מצולמים ההורים, האחים והאחיות, חיות המחמד שלכם, סבא וסבתא וכו'. כך, באותם רגעים שבהם הילד ירגיש שהוא ממש מתגעגע, הוא יוכל לראות אתכם למרות שאתם לא לידו.
• חפץ מרגיע. אם לילד יש איזשהו אובייקט שהוא קשור אליו, כמו בובה מסוימת, חיתול, מוצץ, בקבוק אהוב או כל דבר אחר שעוזר לו להירגע, אפשרו לו להביא אותו לגן.
• אם עוד לא עשיתם זאת, ספקו את כל המידע. חשוב שתספרו לגננת את כל מה שחשוב שהיא תדע על הילד שלכם - מה מרגיע אותו ומה מרגיז, מה הוא אוהב לאכול ומה הוא שונא, האם קשה לו או קל לו להירדם, אם יש לו שפה משלו (כמו "צצי" למוצץ) וכיו"ב. ככל שתתנו יותר אינפורמציה, כך יוכל צוות הגן להכיר מהר יותר את ילדכם וליצור איתו קשר אישי משמעותי.

הכותבת היא יועצת חינוכית התפתחותית, מכון אור.