כפר הנופש באשקלון: "כלאו אותנו באוטובוסים"
אוטובוסים שעשו דרכם מנווה דקלים לירושלים עצרו בכפר הנופש באשקלון כדי להוריד חלק מהמשפחות, אך ליתר הנוסעים לא הותר לצאת להתאוורר. המתיישבים הזועמים ניהלו עם העיתונאים דו-שיח דרך החלונות ואחד מהם תיאר את התחושה: "לו באמת הייתי יודע לאן אני נוסע הייתי עונה לך"
מלבד בתי המלון השונים ואתרי הקראווילות, הגיעו מתיישבים שפונו מגוש קטיף ביממה האחרונה גם אל כפר הנופש לחיילים באשקלון. המקום הוכשר כדי לקלוט את המפונים והיום הגיעו לשם כשבעים משפחות מנווה דקלים.
"יש במקום הזה משהו שמזכיר את הקהילה ואולי מעט את הישוב ממנו באו המתיישבים. יש כאן את כל הצוותים והגורמים שצריך כדי לטפל בהם", אומרת ליאור, מדוברות כפר הנופש. אך למרות הנימה המרגיעה, גם כאן ניתן היה במהלך היום לחזות במראות קשים עם הגעת האוטובוסים שהביאו את המפונים.
במהלך היום הגיעו למקום אוטובוסים שהיו אמורים להוריד בכפר הנופש משפחות ולהמשיך עם משפחות אחרות לירושלים. אחד האוטובוסים עוכב עוד בנווה דקלים במשך שעות ארוכות לאחר שצמיגיו נוקבו ותושבים רגמו אותו באבנים, צבע וביצים.
העובדה שבתוך האוטובוסים הפרידה דלת מיוחדת בין הנוסעים לנהג לא תרמה להרגעת הרוחות ועוד יותר מכך הכעיס את המפונים סירובם של השוטרים לאפשר לכולם לרדת להתאוורר במהלך העצירה בכפר הנופש באשקלון (המשפחות שהיו אמורות להמשיך לירושלים לא הורשו לרדת מהאוטובוסים). העיתונאים שביקשו לשוחח עם הנוסעים עשו זאת באמצעות צעקות דרך החלונות, וגם בקשות נציגי מנהלת ההתנתקות לסייע לתקשורת בין הצדדים נתקלו בסירוב מצד המשטרה והצבא.
"כלאו אותנו באוטובוס הזה", סיפר אחד התושבים. "אנחנו רק יודעים שאנחנו צריכים להגיע לירושלים. הנה, תראו אותי עם תפילין. הוציאו אותי באמצע התפילה ולקחו אותי". דוד הופמן, שפונה מגוש קטיף, הוציא את ראשו דרך חלון האוטובוס וניסה לדבר עם העיתונאים. "12 שנה גרנו שם והיום באו חיילים בשליחות הממשלה הפושעת הזו. טלטלו אותנו והוציאו אותנו בכוח", אמר. "אני לא יודע לאן אני הולך מפה".
יצחק חזן, כמו תושבים רבים אחרים, קרע קריעה בבגדו והלך עם שלט על החזה עליו נכתב: "פליטי גוש קטיף". גם הוא משוכנע שיחזור אל הגוש ביום מן הימים. "אנחנו כנראה נוסעים לירושלים", אמר. "לו הייתי באמת יודע לאן, הייתי עונה לך אבל אני עצמי לא יודע מה קורה. העלו אותנו לאוטובוסים ועכשיו אנחנו פה. הייתי רוצה להישאר פה (בכפר הנופש - ש.ח) עם חבריי אבל אמרו לנו שאנו הולכים לירושלים".
חיים אליהו-אברג'ל שהגיע מבולבל וכואב אמר: "אני דווקא רציתי להתפנות מרצון אבל לא נתנו לנו לארוז. תשע שנים גרתי שם ואיבדתי הכל עכשיו. אני ממש על קו השפיות ואין לי ספק שאזדקק לטיפול פסיכולוגי בעתיד, אחרי כל מה שעברתי".
אלה שכבר הגיעו לכפר הנופש ישבו במשך שעות רבות עייפים ובעיקר מבולבלים מהימים האחרונים שעברו ומכך שלפתע תם המאבק. לא מעט גורמים חינוכיים נמצאים במקום ומנסים לסייע להם. כפר הנופש, שנמצא סמוך לחוף הים, נראה פסטורלי, טובל בנוי ירוק עם הרבה מדשאות, בריכה, מכון כושר וחדרי גדולים ברמה של סוויטות. הימים הקרובים יגידו את התנאים הללו יסייעו להקל על כאב התושבים
