"עוד שנתיים אני יכולה להחליט שהספיק לי"

אם בברנז'ה מסתובב לו איזה ספר חוקים תחת הכותרת "כך תהיה בעניינים", סביר להניח שיעל גולדמן לא קראה אותו מעולם. קודם כל כי היא עסוקה בימים אלה בקריאת "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", ובעיקר כי היא לא ממש לוקחת חלק במשחק שנקרא "התעשייה". היא לא מספקת אייטמים למדורי הרכילות (לפחות לא מיוזמתה), ומעל לכל יש בה צניעות יוצאת דופן עד כדי נטייה להקטין את עצמה ואת פועלה ("אמרו שעשיתי 150 אלף דולר בקמפיין העולמי של ה.שטרן? I wish. אין סכומים כאלה. תוריד מזה אפס אחד"), ולמעט "תקלה" של מערכת יחסים עם מפורסם אחר (מיכאל הנגבי) היא נמנעת מלהשתכשך בביצה התל אביבית (להוציא את תוכנית השטיח האדום של פרסי אופיר, אותה תגיש בערוץ !E, ובמסגרתה - לא תהיה ברירה - תבצע בכל זאת השתכשכות ברנז'אית).

ככל שמתוודעים יותר ויותר לגולדמן, 27, מגלים שהבחורה היא הכי לא דוגמנית/מנחה/שחקנית באישיותה. היא לא משחקת את המשחק על פי הכללים, ואולי זו הסיבה שהוגדרה באחת מהביקורת כ"אנמית" ("נו אז? זאת דעה של אדם אחד"). היא לא ממהרת ליצור לעצמה תדמית מיוחדת, לא דחוף לה למרוח מעל דפי העיתון את הזוגיות שיש או אין לה, או את התובנות שיש לה על החיים, וכאלה דווקא יש לה לא מעט.

יעל גולדמן (צילום: יריב פיין)

אפילו את העובדה שנבחרה להוביל בפעם השנייה ברציפות את הקמפיין העולמי לציון חגיגות 60 שנה של חברת התכשיטים ה. שטרן לצד קייט מוס, היא מספרת דרך אגב. היא זהירה בדבריה, בררנית בבחירות שלה ובזמן שדוגמניות אחרות דופקות קופה בכל תצוגת קניון אפשרית, היא בוחרת לקחת את הזמן.

מבחינתה קיימת גם אפשרות שבעוד שנתיים היא תיעלם ממפת הסלבריטאיות, למרות שכמות ההצעות שזורמות אליה יכולה להשאיר אותה בשכונה עוד הרבה זמן.

את אחת הבודדות שהכרתי בתעשייה, שהיא הכי לא דוגמנית או שחקנית בנשמתה.

"גם אני מרגישה לפעמים שאני לא לגמרי קשורה לזה".

וזה טוב או רע?

"גם וגם. זה טוב כי אני מצליחה לשמור על עצמי, על האישיות שלי ועל העקרונות שלי, וזה רע כי אני חיה בדיסוננס תמידי עם עצמי".

אולי פשוט אין לך את הדרייב שיש לאחרים?

"יש לי ועוד איך, אבל אני בוחרת ללכת קודם כל עם האמת שלי. הבחירות שלי מונעות מהמקום הזה ולא מהדרייב של להיות מפורסמת, להיראות כוסית או לדפוק קופה. אני רוצה להתקדם דרך דברים שמאתגרים אותי".

לא מאתגר אותך לנצל את שנותייך הצעירות ואת היופי שלך ולדפוק קופה בתצוגות אופנה?

"אני לא יכולה לעשות את זה. זה לא אני. כשאני מצטלמת לקמפיין אני עושה את זה הכי באהבה ומכל הלב, וה. שטרן זה ללא ספק שיא הקריירה שתהיה לי באופנה, אבל מעבר לזה? המממ... זה לא באמת מעניין אותי. זה לא ממלא אותי. שמתי את הדוגמנות מאחוריי כשחזרתי מארבע שנים בניו יורק. אני באמת כבר לא שם. אני שמחה לעשות מדי פעם איזה פרויקט ואני לא מזלזלת בזה, זה כיף ומכניס, אבל... יו נואו...".

יש לך בכלל מרפקים בשביל לשרוד בתעשייה הזאת?

"יש לי שאיפות, לא מרפקים. בטח שלא אלימים. גיליתי שלא צריך מרפקים אלימים בשביל להיות פה, עובדה שאני עובדת גם בלי זה. כנראה שלהיות בן אדם טוב זה לא פחות חשוב".

מי שהתחילה כחוליה הביישנית בהרכב המרובע ("ככה אני בחיים. לוקח לי זמן לעכל משהו חדש ולהיכנס לעניינים"), הפכה עד מהרה ליקירת הגרופיז ולקול השפוי של התוכנית. לפני חצי שנה, בשיא ההצלחה של "אקזיט" וכמה חודשים אחרי המעבר של התוכנית לביתה החדש ב- HOT, נפרדה גולדמן מהתוכנית שהמציאה אותה. "'אקזיט' החזירה אותי לעולם של הקטנים, אחרי כמה שנים שהייתי בעולם של הגדולים. היה בזה משהו מאוד משחרר. פתאום יכולתי לחזור ולהיות מי שאני. זאת היתה חוויה מלמדת גם בהיבט הטלוויזיוני וגם באישי. התקופה הזאת היא אחת היפות של חיי, למרות שהיתה לפעמים אינפנטילית ומטומטמת".

מה את חושבת על מה שקורה שם היום?

"לצערי לא יוצא לי לראות את התוכנית היום, גם כי אין לי זמן וגם כי אני אולי מתרפקת על איזה געגוע למשהו שכבר לא קיים. היינו רביעייה של אנונימיים בועטים וזה גדל והפך למשהו אחר, למרות שגם היום 'אקזיט' זאת רצועה שעובדת ומצליחה, גם בלי המנחים המקוריים".

את אומרת "'אקזיט' עובדת ומצליחה", אבל בואי נזכור שגם בימי השיא בערוץ 10 היא הביאה בעיקר באזז ולא רייטינג. כיום יש תחושה שגם הבאזז נעלם יחד עם הרייטינג.

"הרייטינג תמיד נשאר על אותו מספר סביר לשעות הצפייה שלה בצהריים. צריך לזכור שמדובר בתוכנית צהריים לנוער שהיא קצת מצחיקה וקצת מופרעת, ופה נגמר הסיפור. לא מדובר בתוכנית פריים טיים בערוץ 2, והציפיות כלפיה צריכות להיות בהתאם".

מה חשבת על המעבר מערוץ 10 ל-HOT?

"התבאסתי. ולא שיש לי משהו נגד HOT, שהיום הוא הבית שלי, פשוט התבאסתי מהעובדה שעזבנו ערוץ מסחרי, ארצי וסוג של ממלכתי-חדשותי, שרק הוסיף לניגודיות של התוכנית ולעוצמה של הנוכחות שלנו שם. ערוץ 10 היו מדהימים אלינו, הם הרי יכלו לבעוט אותנו מכל המדרגות, אבל תמיד נתנו לנו את התחושה שהם מאחורינו. אני חושבת שחלק מהרעש שנוצר סביבנו נבע מהעובדה שאף פעם לא היתה תוכנית כזאת בערוץ מסחרי. ב-HOT אין את הרשות השנייה על הראש, התהליך הוא שונה וזה משנה את כללי המשחק".

אז למה בעצם פרשת?

"הבנתי את הקומבינה".

עברית, בבקשה.

"כשהופענו בקיץ שעבר ב'אקזיט סיטי', באו 20 אלף איש וזה היה מטורף. אני זוכרת שאמרתי לעצמי 'יעל, תיהני מזה כי זה חלום. זה הפיק ועוד שנייה תהיו אובר דה פיק'. באותו רגע החלטתי לעזוב. בשיא. כזו אני. גם במסיבה אני אבוא אחרונה ואלך ראשונה. אני יודעת ליהנות, אבל גם יודעת מתי לעזוב. ידעתי שאם אתן עוד חודש חודשיים, איחנק. ברגע אחד פתאום הבנתי שגדלתי".

זאת החלטה אמיצה.

"יכול להיות שזה אמיץ, אבל זה יותר קשור לאמת הפנימית שלי - למרות שהמהלך היה מאוד קשה עבורי".

חוסר הפחד של גולדמן הוביל אותה לאחרונה לתפקיד ההגשה של מגזין "AXN מאניה", המשודר בערוץ האקשן AXN בכבלים ("אין לי בעיה עם זה שמדובר בערוץ נישה. זאת תוכנית כיפית לעשייה ומבחינתי זו עוד מדרגה לטפס עליה"). במסגרת התוכנית, שמסקרת את הענפים החמים בספורט האתגרי, חוותה גולדמן חוויות ספורט קיצוניות, החל מצניחה חופשית, רכיבה על אופנוע, נסיעה בטרקטורון ועד מעבר בין שני מגדלי עזריאלי על חבל דק. "זכיתי בתוכנית להתנסויות שהן חד פעמיות, יוצאות דופן ומעוררות מחשבה קיומית. למשל, קפצתי שלוש פעמים ממטוס. זה ללא ספק דבר שמנוגד לטבע שלנו, וזה גרם לי למחשבות רבות על החיים".

היו לך בעבר קשר או זיקה לספורט אתגרי?

"כמו שאתה רואה, אני די גבעולית ואפילו לחדר כושר אין לי כוח ללכת, כך שהדבר הכי קרוב אצלי לספורט אתגרי זו אחותי, שהיא מקום שני בארץ בטיפוס על קיר טיפוס. מצד שני, למרות שאני נתפסת כ'מתוכשטת', אני מאוד אוהבת שטח ולא מפחדת להתנסות. היה לי ברור שלא אגיד למצלמה 'שלום וד"ש', אלא אתנסה ואחווה את הדברים על בשרי. האמת, הפתעתי את עצמי לגמרי בקיץ הזה. הדבר הכי מדהים שגיליתי הוא שתחושת הסיפוק היא עצומה כשאתה מתמודד עם הפחד".

מה מפחיד אותך בחיי היומיום?

"ג'וקים. זה פחד אינפנטילי שמושרש בי. אני יכולה לראות ג'וק באמצע הלילה, לקחת את המפתחות של האוטו ולנסוע להורים שלי. יש לי גם פחד בסיסי מללכת לאיבוד. אתמול חניתי בחניון ולא מצאתי את האוטו וממש התחלתי להילחץ, וזאת לא הפעם הראשונה. שאלתי את אמא שלי אם הלכתי פעם לאיבוד וחרב עליי עולמי, כי זה פחד שממש לא מובן לי".

ומבחינה נפשית, מה מפחיד אותך?

"את האמת? כלום. לפעמים אני אפילו לא מבינה מאיפה יש לי אומץ לעשות דברים. עד היום לא ברור לי איך בגיל 20, אחרי הצבא, ארזתי מזוודות ונסעתי לבד לחו"ל כדי להיות דוגמנית. בעיניי זה מאוד אמיץ, מפני שמבחינה מנטלית הייתי אז כמו ילדה בת 15, וגם גדלתי בדור קצת שונה מהדור הנוכחי שחולם על זה. אצלי בבית לא עודדו או תמכו ברעיון של דוגמנות. דוגמנית היתה עניין של פדיחה. את דוגמנית? אז את נראית טוב, סתומה ואין לך מה להציע".

אז מה בכל זאת משך אותך לעשות את הצעד הזה?

"זאת היתה אפשרות לראות עולם ולהראות לכולם שאני מסוגלת לעשות דברים בכוחות עצמי. היום אני מבינה שזה היה סוג של מרד נעורים. הוריי אמרו לי 'מה את מבזבזת את הזמן', ואני רציתי לפרוש כנפיים לעולם הגדול".

היית מגדירה את עצמך כטיפוס אמיץ?

"אפשר לומר שכן. הפחד לא מוביל אותי ואני אוהבת שינויים. אני אוהבת לעבור דירות, אוהבת לשנות עבודה, לא מפחדת לסיים קשרים, לא מפחדת לשנות קריירה ולא מפחדת להפסיק להיות חלק מהשואוביז".

זה נאום פרידה מעולם הבידור?

"עדיין לא. אבל מי יודע, עוד שנתיים אני יכולה להחליט שהספיק לי. יש לי הרבה תוכניות, והחלום שאני הכי קרובה להגשים בקרוב זה פתיחת בית קפה עם חברה. זה חלום של המון שנים ולאחרונה זה ממש מתקדם יפה. אנשים אומרים לי 'זה סיכון', ואני אומרת אז מה? מקסימום נפסיד קצת כסף. אני לא מוכנה לא לעשות דברים כי אולי אפסיד".

לרשימת ה"לא מפחדת מ..." של גולדמן אפשר להוסיף בימים אלה את השורה "לא מפחדת להיות רווקה". אחרי שנה וחצי של זוגיות מתוקשרת בגזרת מדורי הרכילות עם מיכאל הנגבי, בן זוגה להנחיה ב"אקזיט", שהפך מידיד לחבר, גולדמן החליטה להיות קצת לבד. ולא, היא לא מפחדת להיות לבד, לא ממהרת להיכנס לזוגיות והאמת שהיא די נהנית מהשקט. "בשנה האחרונה ניסו לא פעם להיכנס לתוך מערכת היחסים של מיכאל ושלי, אבל שנינו לא אנשים שמספקים יותר מדי מידע. אם הכביד לי החיטוט התקשורתי? חייתי עם זה. כשאתה אוהב מישהו, זה לא ממש אישיו ואתה מקבל את כל החבילה, למרות שאם תשאל אותי במה אני בוחרת היום, התשובה תהיה - מישהו שלא מהתחום. אני חושבת שזה יותר טוב. זה מקום הרבה יותר נקי וכיפי. יש בזוגיות של מפורסמים משהו מתיש, למרות שבסופו של דבר אתה לא יכול לבחור במי להתאהב".

את בכלל מחפשת אהבה בימים אלה?

"כרגע אני ב'פוס בנים'. אני לוקחת לי זמן לבד. באמת לבד, לא בכאילו. זה נורא נחמד לי".

ואם מישהו אומר לך "תשמעי, את חייבת להכיר מישהו"?

"התשובה שלי תהיה 'בהזדמנות'. הפכתי משום מה להיות מלכת הרוצים לשדך לה, אבל אני לא נותנת לזה הזדמנות, כי אני מטבעי לא משתפת פעולה עם זה בקלות, וגם קצת נראה לי מביך לצאת לדייט עם מישהו שאני לא מכירה".

ברוכה הבאה לעולמנו. ככה זה עובד לרוב. בן מכיר בת והם יוצאים לדייט.

"אבל אף פעם לא הייתי בשלב הזה. תמיד חייתי בזוגיות ותמיד איכשהו הכרתי את בן הזוג שלי ולא דרך שידוכים וכאלה. אני לא כל כך יודעת לשחק את משחק הרווקות. ביום שישי יצאתי עם חברות והן הסתכלו על בנים ואני ממש לא הייתי בראש הזה. בוא נגיד שאם מישהו היה ניגש אליי ומבקש את המספר שלי, הייתי אומרת 'יש לי חבר'".

למה? מה אכפת לך לנסות?

"אני פשוט לא פתוחה מספיק בשביל זה. זאת האמת".

אז הנה עלינו על פחד קטן.

"לא יודעת אם זה פחד כמו שאני פשוט ביישנית בטירוף. אני לומדת להשתפר בזה, אבל עדיין בא לי להיות לבד כרגע. ההחלטה שלי באה ממקום טוב ולא רע, לא כי נשבר. אני מאמינה גדולה באהבה, אוהבת את הרומן הרומנטי וגם יותר טובה בזוגיות. אני פשוט לא ממהרת לשום מקום. אולי אני צריכה קצת לצמוח לבד, למרות שאם יגיע מישהו מספיק מעניין אז כנראה שאגיב אחרת. זה פשוט לא ממש מטריד אותי".

אז יש עבודה, יש חברים, יש משפחה, יש קמפיין עולמי. החיים ורודים, אה?

"החיים הם לא מרציפן, ויש פעמים שאני לא מבינה איך הם כאלה אכזריים או צבועים רק בשחור או לבן. יש לי חברה שיש לה סרטן ולפני כמה ימים היא סיימה השתלת מוח עצם, באתי אליה הביתה וצחקנו נורא ופתאום התחלתי לבכות. העציב אותי שהחיים לא פיירים. מה היא כבר עשתה שזה מגיע לה? למה מישהו צריך להיאבק על החיים שלו? ברור שיש דברים שמעציבים ומתסכלים, כמו זוגיות מוצלחת שמתפרקת ופתאום הבן אדם האהוב הופך להיות אדם זר, מחלות או חברים שחווים רגעים קשים, אבל זה החיים הבוגרים ואני מנסה לעבור כל מכשול עם חיוך ואופטימיות".

את מאושרת בנקודת הזמן הנוכחית?

"זה משהו שקשה לי לענות עליו. בחיים יש הרבה קודאק מומנטס שהם רגעי האושר שלנו, ולא משנה כמה הם קטנים או גדולים. לדוגמה, אחותי באה לישון אצלי בשבוע שעבר, חיבקתי אותה במיטה ואמרתי לעצמי שזה קודאק מומנט. זה היה נורא חמוד שבגילנו אנחנו יכולות להיות חברות ולדבר. לא צריך זיקוקים בשביל להיות מאושר".

מאחת עד עשר, מה מצב זיקוקי הדינור בחייך?

"שמונה".

יפה מאוד!

"מה פתאום. אני צריכה להיות על תשע".

מה את מדברת, רוב האנשים עומדים על שש-שבע. שמונה זה הרבה.

"באמת? אתה חושב?".

באחריות.

"טוב, אז כנראה שלא ממש רע לי".

___________________________________________

"AXNמאניה", יום ו', 14:55 ו-22:00, AXN.

"מאחורי הקלעים של טקס אופיר", 23.9, 18:45, ערוץ !E