לא אובדת בשביל אף אחד

לא בכל יום אני מתבקשת לשבת מרחק מי נענע וקיש פטריות מאחת הנשים היחידות בישראל ששמן מתקשר אוטומטית, עבורי לפחות, עם המילה פנטזיה. מרינה שויף נמצאת עדיין במעמד כזה שבו קשה לפעמים לשים את האצבע על התפקיד האחרון המשמעותי שלה, או לשלוף מהזיכרון היכן בדיוק ראינו אותה בפעם האחרונה. זה שש שנים שעיני השקד המבריקות, פה השלגייה והעור הצחור צחור שלה, יחד עם המבטא הכבד ממנו היא לא מצליחה להיפטר, נרתמים לטובת תפקידים של נשים יפות, חושניות, מסתוריות ולא מעט פעמים עובדות. לפגישתנו היא נקראת להתייצב בשם תפקיד מפעים ומבוצע היטב כיוליה, זונה רוסייה שהחיים לא חייכו אליה, בסרטו החדש של הבמאי אייל חלפון, "איזה עולם נפלא", שעולה השבוע בבתי הקולנוע.

מרינה שויף (צילום: יונתן דייויס)

כשאני פורשת בפניה את הרקורד המרשים של נערות עובדות שגילמה במהלך הקריירה, בין היתר בסרט "צעד קטן" (שביים שחר סגל), בהצגה "עיר הנפט" (שביים הלל מיטלפונקט בתיאטרון חיפה) וכאמור בסרט הנוכחי, היא מבקשת להציג את הדברים באור אחר. "תראי, אף פעם לא סיכמתי את זה ככה, כי בשבילי הן לא זונות. אף פעם לא שיחקתי זונה, שיחקתי דמויות. והן הרי כל כך שונות אחת מהשנייה. ב'צעד קטן' הדבר האחרון שעבדתי עליו הוא להיכנס לדמות של זונה, אולי קצת חתולת רחוב. את כל אחת מהן משהו אחר מטריד ולכל אחת יש חלום אחר. זונה זה בסך הכל הנסיבות החיצוניות. אותי עניין מה כואב להן, מה הן מחפשות, כדי להכיר אותן".

את זוכרת את הרגע שבו הפסקת להרגיש עולה חדשה?

"זה גם קטע, כי אני לא זוכרת טראומת התאקלמות. אני זוכרת שזה היה לי חדש, זוכרת בעיקר סקרנות. אבל בסך הכל אני חושבת שהמעבר אל המנטליות החדשה עשה לי ממש טוב. גם האופי שלי התעצב פה. הגעתי מהרי אוראל לקריית ים לפני כמעט 16 שנה, היתה אז תקופה של תוהו ובוהו בברית המועצות ולא ידעו מה יהיה מחר, ומתוך הכאוס הזה ההורים שלי רצו שנגיע למקום שנוכל להתפתח בו ולבחור את הדרך שלנו, ולא שהתנאים יכתיבו לנו את הדרך. אולי זה משהו שהדחקתי, העניין הזה של להרגיש עולה חדשה, יכול להיות. אני לא זוכרת שלא הייתי מקובלת בגלל שהייתי עולה חדשה. אם כבר, זיכרונות קשים יש לי מרוסיה, את יודעת, גיל התבגרות סטנדרטי, דווקא שם לא הייתי מהמקובלות בכיתה. אבל זה לא באמת קשור להיותי יהודייה. אני בסך הכל חושבת שזה טוב לבוא מתרבות אחת לאחרת, זה מעשיר. גם אף פעם לא הסתכלתי על הצד של 'הישראלי המכוער'. יותר הסתכלתי על העניין הזה של בואו תראו שמאחורי הסטיגמה של הזונות מרוסיה והמנקות התאילנדיות יש גם בני אדם, לא להלביש סטיגמה חדשה על הישראלים. אני חושבת שאנשים אטומים יש בכל מקום בעולם".

אז את חושבת שיש מקום לאופטימיות, שלובה היא רק מערכון ובעצם התנערנו מהסטיגמות?

"אני חושבת ומקווה שאנשים כבר יודעים לעשות את ההפרדה בראש. לא יעזור, קורה ככה שכל הפיליפיניות מגיעות כדי לסעוד אנשים זקנים, תאילנדים מגיעים כדי לעבוד בשדות ורוסיות באות לעבוד בזנות. הסרט הזה לא כל כך משקף את העלייה מרוסיה, הסרט הזה מציג בנות שמגיעות לעבוד פה. הן לא ישראליות וגם לא מתכוונות להיות ישראליות, אז זאת לא עלייה רגילה. זה אולי המיתוס על הזונות הרוסיות, שפעם היו מחברים אותו יחד עם העלייה מרוסיה. נכון שעולים מרוסיה הם אנשים זרים שמנסים להיטמע בחברה זרה להם, אבל בסרט אין להם כוונה להשתלב, הם באים לעבוד וללכת, בלי סנטימנטים. העלייה הרוסית, כמו כל העליות, הגיעה לכאן כדי להשתלב".

בחודשיים האחרונים היא מתנהלת בקלילות בנעלי הסטילטו המחודדות של הלנה שטקין, רכזת כוח אדם בחברת התעופה הפיקטיבית "טראנס אייר ליינז", שעלילותיה מאכלסות את "פיק אפ", הדרמה היומית של ישראל 10. שטקין, דמות גרוטסקית לחלוטין, שלא לומר קרועה בנפשה (כן, זה סוג של ספוילר), היא לכאורה הקטליזטור לנקודת המפנה בעלילה האווירודינמית. "מתברר שאני הביץ', מה?", היא שולחת לעברי חיוך תשוש מעוד יום עבודה מפרך על פס הייצור של סט הצילומים. "זה לא פשוט לגלם את הלנה. במשך שלושה חודשים אני משחקת מישהי קפואה רגשית, סוג של רובוט כזה, מכוונת למטרה, ובטח, זה הולך איתי גם הביתה. אז נכון שיש לה מניעים שלאט לאט מתגלים, וזה מקל עליי שיש סיבה שבגללה היא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת, אבל לשאלתך - הסיבה שבגללה אני לא נרדמת בלילה היא כמות הטקסטים ועודף עייפות, ולא מעלליה של הלנה".

איך את מסבירה את זה שגם עכשיו, כשאת נותנת פייט הולם ליתר הביצ'יות הטלנובליסטיות, ועוד בפריים טיים של ישראל 10, כשסיפרתי השבוע שאני הולכת לראיין אותך, עדיין לא הכירו את השם?

"כשאני מגיעה להפקה חדשה, אני המון פעמים נתקלת באנשים שלא עבדו איתי עדיין ואין להם מושג מי אני. גם כשאני הולכת ברחוב אף אחד לא מזהה אותי אף פעם. אני לא חושבת שזה מתסכל, אני פשוט לא רואה את זה כעיקר. אולי זאת הבעיה, אולי אילו ראיתי את זה כעיקר, הייתי מגיעה היום למקומות אחרים. חוץ מזה תסתכלי עליי, איך אני נראית עכשיו, בלי איפור ועם הטרנינג אני נראית לגמרי שונה".

הרשי לי לחלוק עלייך.

"תראי, יש השלכות מאז ש'פיק אפ' עלתה לאוויר, בטח שיש. המבטים אחרים, ההתלחשויות אחרות. אבל זה הדבר שעובר הכי מהר, הרעש התעשייתי הזה. בום גדול ולהיעלם זה לא העניין, שחקנים גדולים שעשו טלנובלות נשארו בתודעה כי הם היו מלכתחילה שחקנים גדולים. אני גם לא יוצאת החוצה מספיק, אין לי זמן להסתובב ולהרגיש את מה שאת מדברת עליו".

אולי זה סוג של מגננה. יותר מחודשיים עברו מאז הושקה "פיק אפ" ועדיין נראה שההימור לא השתלם. אולי קיווית לפרוץ דרכה את מחסום האנונימיות, וכשגילית שזה יהיה קשה יותר ממה שתכננת, ויתרת.

"אני חושבת שכל תפקיד הוא מקפצה. אני גם לא חושבת שהסדרה לא מצליחה, אני חושבת שהיא מאוד מצליחה. היא אולי לא חומר לפריים טיים של ערוץ מסחרי, אבל בעיניי זאת אחלה סדרה בתור טלנובלה. אני מקבלת תגובות מהרבה אנשים שרואים אותה, ובטח שיש לה חשיפה יותר מלשאר הדברים שעשיתי. תמיד השתתפתי בדברים נורא איכותיים, אבל תמיד הם היו מוחבאים באיזו מגירה נטולת חשיפה. בתפקיד הזה יש פתאום סוג של אחריות, שדווקא מלחיצה אותי עוד יותר. כל המהירות הזאת של הסצינות והטקסטים והעובדה שזה משודר בפריים טיים. זאת חצי שנה מטורפת. עכשיו גם התחלתי להצטלם לסדרה חדשה לערוץ הילדים, 'חיי כלב', זה המשך של הסדרה 'אדומות', ויש לי תפקיד מקסים של בחורה עם לב זהב שכל חלומה הוא להקים פנסיון לכלבים, בדיוק הפוכה מהדמות של הלנה שטקין. אבל אני מאחלת לעצמי עוד קריירה ארוכה, אני רק בהתחלה. אם אעשה את 'התפקיד', מה יישאר לי לעשות אחר כך? לשחקנים גדולים אין את 'התפקיד', יש אולי את התפקיד שגילה אותם".

עזבי תפקיד, חלומות על הוליווד יש?

"לחברה שלי יש ביטוי מדהים, 'חולמים ומחלימים'. זה בא מאותו שורש. ברגע שאת חולמת, זה כבר מחלים אותך. התקיעות שלנו בעבר והניסיון שלנו הרבה פעמים להשתלט על סיטואציות שלא תלויות בנו, גורמים לנו לחלום, וברגע שאת חולמת את כבר מסתכלת קדימה, מדמיינת איך את רוצה שזה ייראה, וזה כבר שלך. זה לא צריך להיות בהוליווד. אבל אני כן רוצה לעבוד עם אנשים שמפרים, שתהיה לי כימיה איתם ושיוציאו ממני דברים. אנשים שאוהבים את מה שהם עושים ולא רק באים לעבוד. כמובן שבדרך כלל אנשים יותר מקצועיים נמצאים במקום שיש בו יותר כסף, אבל לא משנה אם זה אירופה, ישראל, או הוליווד. אני למשל נורא רוצה לעבוד יום אחד עם אורי (הוכמן, בן זוגה בחמש השנים האחרונות - ד"ה)".

חמש שנים ששויף חולקת זוגיות ארטיסטית עם אורי הוכמן, שחקן, במאי וסוג של איש רנסנס. עם הפסקה קצרה בדרך, ושיתוף פעולה מקצועי סמלי בין השניים - במסגרת "נערה 57", תוכנית הסקס שהנחתה שויף בערוץ אגו ("מבחינתי זה היה ניסיון טלוויזיוני מעניין, למרות שקצת מתסכל אותי שזה רץ כל הזמן בשידורים חוזרים").

הזוגיות שלהם, שזוכה למעקב מכובד בטורי הרכילות, מתחילה לאחרונה להשמיע קולות מתברגנים. "אורי הוא מדהים כזה, באמת, הוא מפרגן ויש בו הרבה שקט שחסר בי. יש לו משהו באופי שאין לי, אצלו הכל קל, בסדר. אצלי יש דרמות, אני הכי מלכת דרמות, חפירות ועומקים וכובד. אז הוא מאזן אותי עם הקלילות שלו בצורה נהדרת. זה לא שממש התברגנתי, כמו שפתאום התחלתי לרדוף אחרי אורי שיסדר את הסלון. אני רוצה שיהיה לי נוח, שתהיה לי סביבה נקייה, כי ככה המוח שלי נקי יותר, וזה דברים שלא חשבתי עליהם לפני חצי שנה. עד לפני שבועיים לא היתה לי מכונת כביסה, ופתאום אני מוצאת את עצמי נהנית מלתלות כביסה בלילה ולקבל אותה נקייה בבוקר. גם שקט זה משהו שיותר ויותר מושך אותי, ולא קרחנה ובלגנים והתלבטויות. פתאום בא לי להפנות אנרגיות למקומות אחרים".

למשפחה למשל?

"גם, זה גם מתחיל לאט לאט להיבנות. נפטרתי מכל כך הרבה דברים בשנה האחרונה, את לא מאמינה. הייתי כל כך פרועה, הייתי כל הזמן בחיפושים, גילויים, התגרויות בעצמי. היום אני בעד ניקיון, חבל לבזבז אנרגיה על להתנקות אחר כך. רק מהסיגריות אני לא מצליחה להיגמל".

שאלה אחרונה ודי, לפני שאת נרדמת לי בתוך הקפה. יש מצב שתגלמי אי פעם דמות כעורה, דוחה פיזית, ע"ע שרליז תרון ב"מונסטר"?

"מה? בעיניי הלנה היא די מכוערת. כל האיפור הכבד הזה, הקור שיוצא ממנה, הבגדים המבוגרים האלה. מה זה בכלל סקסית? אני אף פעם לא מתאמצת להיות סקסית, גם בתפקידי הזונות שגילמתי. נכון, את צודקת שיש לי אוסף תפקידי זונות מרשים ברזומה, אבל ב'איזה עולם נפלא' למשל, חלפון הלביש אותי בחולצות גבריות ענקיות וציירו לי סימנים כחולים מתחת לעיניים. טיפת

איפור לא היתה שם. גם תמרה מ'מילואים' היתה צריכה להיראות אמא לשני ילדים, יותר מבוגרת, יותר ארצית. אפילו ב'טייק אוויי' לבשתי ג'ינס וחולצה. להפך, דווקא בא לי לשחק מישהי יפה, הורסת, סקסית".

__________________________

"פיק אפ", ב'-ה', 21:00, ישראל 10.