שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ג'ווראת איברהים: אבו גוש זה לא רק חומוס
    בעליה של מסעדת אבו גוש עלה השבוע לכותרות כאשר הצטרף למכרז לרכישת סלטי שמיר, אך לבסוף התחרט וחבר אל החברה המתחרה, סלטי מיקי, שתפיץ את החומוס שלו. מי שנמלט לארה"ב מנושיו, לפני 20 שנה, וחזר אחרי שזכה שם בלוטו, מגלגל היום עסקים בעשרות מיליוני דולרים. בקרוב הוא עובר להתגורר בקיבוץ במרכז הארץ, אבל ימשיך לנהל את המסעדה באבו גוש: "המסעדה היא המקום שבו אני עושה את הדבר שאני הכי אוהב- עוד יותר מכסף - לפגוש אנשים"

    כמעט כל מי שנוסע בכביש ירושלים-תל-אביב או מטייל בהרי יהודה עוצר לפעמים בכפר אבו-גוש ויושב לנגב חומוס במסעדה הציורית בקומה השניה של מבנה עץ במרכז הכפר, המכונה "מסעדת אבו-גוש". המסעדה הזאת עלתה השבוע לכותרות בעיתונות הכלכלית: הבעלים, ג'ווארת איברהים, הצטרף למכרז לרכישת חברת המזון הקורסת סלטי שמיר, אך התחרט ולא קנה אותה. אתמול (ה') חתם איברהים על הסכם דווקא עם החברה המתחרה סלטי מיקי, שתפיץ מעתה בסופרמרקטים את החומוס המשובח של המסעדה.

     

    מסעדת אבו גוש ובעליה הם סיפור סינדרלה קלאסי. בסוף שנות ה-80 זכה איברהים, צעיר עני ממשפחה חד-הורית מאבו-גוש, ב-7 מיליון דולר (אז 23 מיליון שקלים) בהגרלת הלוטו האמריקנית. איברהים, שהיה שקוע בחובות ונמלט לארה"ב מנושיו, חזר לישראל, פרע את חובותיו ופתח את המסעדה.

     

    כיום טוען איברהים (40) לכתר היזם הערבי המצליח בישראל. לפי הערכות, הוא מגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה. בנוסף לאבו-גוש מחזיק איברהים 4 מסעדות בארה"ב וקנדה; בבעלותו, לדבריו, שכונות שלמות של דיור להשכרה באזור ירושלים ונדל"ן בחו"ל; הוא שותף בשתי חברות סטארט-אפ; הוא משמש כמתווך בעסקאות קנייה ומכירה בין עסקים בישראל, בארה"ב ובעולם הערבי; הוא קונה ומוכר חברות בפשיטת רגל, ומגייס תרומות למוסדות ציבור תמורת אחוזים.

     

    כמו אנשי עסקים רבים, הוא פעיל גם בקהילה: הוא מחזיק קרן המלווה כסף ליזמים ערבים צעירים, תורם לחינוך ומארגן מפגשים וחוגים משותפים ליהודים וערבים. המסעדה היא מקום מפגש חביב על פוליטיקאים ודיפלומטים, ואיברהים מרבה להתחכך בהם וגאה בקשריו ההדוקים עם בכירים, משרים ישראלים עד מלכי ירדן, חוסיין ועבדאללה.

     

    "התחלתי את דרכי כאמן", הוא מספר, "היה לי סטודיו בירושלים ויצרתי כלים מקרמיקה ארמנית. אבל גיליתי שאמנות וכסף לא הולכים יחד. עשיתי עבודות יפות וקיבלתי הרבה הזמנות, אבל התקשיתי לקנות חומרים אז חלק מהלקוחות לא קיבלו סחורה ותבעו אותי בבתי משפט. בכלל לא הגעתי לדיונים, ובתי המשפט תמיד פסקו לרעתי. צברתי חוב של 150 אלף שקלים. למזלי, אחי התגורר בשיקגו והיה לו מגרש מכוניות, אז פשוט ברחתי ונסעתי אליו. הגעתי לאמריקה בחורף קר, הייתי מיואש ולא האמנתי שאחזור לארץ.

     

    "כשזכיתי בלוטו התפרסמתי בתקשורת האמריקנית, בגלל שהייתי ערבי עני מישראל. הנושים גילו שזכיתי והתחילו להתקשר ולבקש את הכסף. אין לי מושג למי הייתי חייב והחזרתי לכל מי שביקש כמה שביקש. עד היום אנשים פתאום מצלצלים אלי ואומרים לי שאני חייב להם כסף על הקרמיקה".

     

    היית מצליח גם אם לא היית זוכה בלוטו?

     

    "תמיד הרגשתי שאצליח אבל לפני שזכיתי לא ידעתי איך זה יקרה".

     

    "תבדקו אותי טוב"

     

    סיפור על בריחה מבעלי חוב אינו פרסומת מוצלחת לאיש עסקים. אבל ג'וודאת אינו מרגיש שום צורך להתבייש או להצטדק על עברו. להיפך: "לא השתניתי", הוא מצהיר. "אנשים צריכים לקבל אותי איך שאני. אין לי כוונה להתחזות למרובע. כולם יודעים שלא למדתי באוניברסיטה ושאני בא לפגישות בג'ינס וחולצת טריקו. לא רוצים? אל תעבדו אתי.

     

    "שמע סיפור: לפני כמה שנים חיפשתי ספק שימכור מיץ לצליינים בחאג' (עלייה לרגל למכה, ת.ג). חברת טרופיקנה התעניינה והמנהלים שלה רצו שניפגש. ליד משרדי הקניין הסעודי שעבדתי אתו יש מסעדה מפוארת, והאמריקאים הזמינו אותי לאכול שם צהריים. אמרתי להם, לא בא לי, אני מחכה לכם בקיוסק ליד המשרד. הם לא הגיעו, והעסקה התבטלה".

     

    היית ממליץ למי שמוכר לך לקבל את הכסף במזומן?

     

    "שיעשו מה שהם חושבים. חשוב שיבדקו אותי טוב-טוב. בעסקים האמון הוא חיוני אבל לא מספיק".

     

    הטלפון הסלולרי של איברהים מצלצל. על הקו מישהו שמציע לו נכס. 'למה שאשלם 4 מיליון שקל?' שואל איברהים, 'לפני שבוע רצית 6 מיליון. הרגשתי שתוריד את המחיר. טוב שלא קניתי, חסכתי 2 מיליון. בוא נדבר בעוד כמה ימים. נראה לי שהמחיר עוד ירד. בינתיים, שהכסף יישאר אצלי'.

     

    "ככה אני עובד", מסביר איברהם, "לפי חוש הריח. יש לי יועצים שלמדו כלכלה. אני מקשיב להם, אבל לפעמים עושה להפך. היועצים אמרו לי לקנות את הנכס ב-6 מיליון, אבל אני אמרתי שהמחיר ירד. צדקתי".

     

    צורת עבודתו של איברהים באה לידי ביטוי גם במו"מ על סלטי שמיר. איברהים הגיש את מועמדותו למכרז באמצעות קבוצת משקיעים יהודים מצרפת, והנאמנים לא ידעו על קיומו. ביום חמישי שעבר ניגשה הקבוצה למכרז. ביום שני התראיין בכלי התקשורת והודיע שהוא עומד מאחורי הקבוצה הצרפתית. למחרת פרש מהמכרז. "יש הרבה עסקים בעולם שאף אחד לא יודע מי עומד מאחוריהם", הוא מסביר.

     

    לרוב מי שפועל תחת זהות בדויה אינו חושף אותה פתאום בעיצומו של משא ומתן.

     

    "סלטי שמיר מייצרים מזון בשטחים ומספקים מזון למערכת הביטחון. חששתי שאם אזדהה הם ידחו אותי. גם עורכי הדין שלי חשבו כך. אחר כך חשבתי, שאם הם יגלו את זהותי אחרי שיבדקו את הצעתי לגופה, זאת תהיה להם הפתעה מעניינת שתיתן לי ייתרון. כנראה שטעיתי".

     

    מדוע עברת מרכישת 'סלטי שמיר' לעסקה עם 'סלטי מיקי'?

     

    "בדקתי את סלטי שמיר והבנתי שהם בבעיה רצינית: הם הפסיקו לייצר וסלטי מיקי תפסו להם את שטחי המדפים בסופרמרקטים. ככה הכרתי את סלטי מיקי. פתאום חשבתי: למה שלא אשתף פעולה עם סלטי מיקי, במקום עם סלטי שמיר? והם התלהבו. ככה מתגלגלים אצלי הדברים, במקרה".

     

    קורה לך הרבה שאתה מצניע את היותך ערבי בעסקים עם יהודים?

     

    "כמעט ולא. אני עובד בנדל"ן שהוא תחום רגיש מאוד. שמעתי סיפורים על כך שערבי אינו יכול לקנות בתים וקרקעות. אבל מנסיוני - מי שרוצה לקנות נכס יקנה אותו. החוק בישראל מאפשר לערבים לקנות הכל, אם הם פועלים נכון. אני משכיר בתים גם לערבים וגם ליהודים. בחלק מהבתים שלי גרים יהודים וערבים יחד ומסתדרים מצוין. יש לי בניין כזה כאן באבו-גוש, ובכל פעם שאני עובר לידו ורואה ילדים יהודים וערבים משחקים יחד בחצר אני מתרגש.

     

    "נקודת המוצא שלי היא, שאנחנו לא צריכים לשבת בבית ולבכות שקיפחו אותנו. מי שחסר לו משהו ורוצה להצליח, צריך לקום ולעשות".

     

    מעט מאוד ערבים שזכו להצלחה עסקית בארץ. מדוע?

     

    "אי אפשר להתעלם מהעובדה שהקיפוח קיים. פתח את תקציב המדינה ותראה שאנחנו מקבלים הרבה פחות מהשיעור שלנו באוכלוסיה. אנחנו מקופחים בדברים הכי בסיסיים: אחי חבר בוועדה שדנה באישור דיור ציבורי. מתוך 200 בקשות שהוועדה אישרה אפילו אחת לא הייתה של ערבים. אבל מי שמקופח צריך לחדור לתוך הממסד ולהילחם בקיפוח מבפנים, ולא לפתח רגשי נחיתת ולהישאר בחוץ.

     

    "בגלל שלנו באבו-גוש יש גישה כזאת, החיים כאן נראים אחרת מיישובים ערביים אחרים. יש כאן 15 מסעדות ועוד חנויות ובתי מלאכה ועסקים שונים. כל זה, בלי כסף ובלי עזרה מהממסד. כשאנשים עסוקים בעסקים חיוביים, הם לא נמשכים לעסקים שליליים. באבו-גוש אין בעיות של סמים ופשע אלים. לאבו גוש יש תדמית של מקום נורמלי, כמו חולון. כשאתה מזמין בחורה יהודית לפגישה באבו-גוש, היא לא מפחדת לבוא כמו שהיא מפחדת לבוא לטייבה. יש כאן אבטלה, יש בעיות, אבל הדרך לטפל בהן היא מתוך הממסד.

     

    "חברי הכנסת הערבים אוכלים אצלי במסעדה ואני מיודד אתם. אבל האמת היא שאני והם לא באותו ראש, ואפשר להגיד אפילו שהם מפריעים לי בעבודה".

     

    מדוע?

     

    "בהצהרות הלוחמניות שלהם. הם נבחרו בשביל לעזור לנו, הערבים הישראלים. עם כל הכאב על מה שקורה לפלסטינים בחו"ל, הח"כים הערבים צריכים להתמקד בקידום חיי היום-יום שלנו. לצערי, הם רחוקים מאוד מלעזור לנו. בגלל זה, הממסד גם לא לוקח אותם ברצינות".

     

    מה זה "פלסטינים בחו"ל"?

     

    "המציאות מוכיחה שהחיבור שלנו עם הפלסטינים בשטחים לא יצליח. אני רוצה שלשני העמים, עם ישראל והעם הפלסטיני, יהיו שתי מדינות, ושבישראל יהיו חיים נורמליים וכל הישראלים יהיו אותו דבר. כמובן שחיים נורמליים זה גם שלום עם השכנים, אבל הפלסטינים הם שכנים.

     

    "אנשים אומרים לי שאני נאיבי. אבל המציאות מוכיחה שאני צודק. בשנת 2001, כשסלאח טריף התמנה לשר, ממשלת שרון חגגה את האירוע כאן במסעדה שלי. נאמתי בפני הממשלה ואמרתי שאני מאמין שהגיע עידן החיים המשותפים. אנשים אמרו לי, איך אתה אומר דבר כל-כך נאיבי לראש ממשלה קשה כמו שרון. והנה, אותו שרון שחששנו ממנו עשה את ההתנתקות. אני מאמין שהתהליך החיובי יימשך ושבעוד כמה שנים יהיו לי עסקים בלבנון. החלום שלי הוא לקחת את המשפחה באוטו לטיול באירופה דרך לבנון וסוריה".

     

    עובר לגור בקיבוץ

     

    דיעותיו של איברהים באות לידי ביטוי גם בחייו הפרטיים. איברהים, נשוי למהגרת מוסלמית מתאילנד ואב לשני ילדים, עומד לעבור לגור בבית שקנה בקיבוץ במרכז הארץ. לדבריו, לא התקשה לעבור את וועדת הקבלה של הקיבוץ. "בטפסים שהגשתי לוועדה היה כתוב שאני צריך להיות יוצא צבא וזכאי לחברות בהסתדרות הציונית", הוא אומר. "לא עשיתי צבא ואני אפילו לא יודע מה היא ההסתדרות הציונית, אבל כנראה שהחבר'ה בוועדה הבינו שכדאי להם לקבל אנשים חיוביים עם כסף".

     

    "לאירופים לקח אלף שנה להפסיק לשנוא אלה את אללה", הוא אומר. "לנו ייקח פחות. כשאני מסתובב בחו"ל ופוגש יהודי מישראל אני מרגיש קרוב אליו יותר מאשר לערבים מחו"ל".

     

    יש לך הרבה עסקים בירדן. האם אתה מספר לשותפיך שאתה ישראלי?

     

    "כן, בגאווה רבה. ורובם מתייחסים בצורה חיובית, למעט פנאטים מעטים. ישראל הפכה למותג טוב בארצות ערב. הערבים רוצים ללמוד מאתנו ורואים בנו שער לארצות הברית. אני מדבר לא רק על ירדנים אלא גם על סעודים, עיראקים ולבנונים. ירדן מלאה היום אנשי עסקים מעיראק, ולא נתקלתי בהתייחסות שלילית מצדם".

     

    רשת סופרמרקטים ירדנית

     

    אחת משאיפותיו של איברהים היא להקים רשת שיווק שתפעל במגזר הערבי בישראל וגם בירדן, ותמכור מותגים בינלאומיים וסחורה ישראלית. לדבריו, הוא מנהל שיחות עם מנכ"ל רשת שופרסל, אפי רוזנהייז, ועם בעל השליטה ברשת, נוחי דנקנר, כדי לבחון את האפשרות ששופרסל תשתתף בפרוייקט. בשיחות עלתה , לדבריו, האפשרות ששופרסל תתרחב ותקים חברת-בת שתבצע את הפרוייקט, וגם האפשרות להקמת שותפות שלו ושל שופרסל.

     

    איברהים מספר שהרעיון עלה באחת משיחותיו עם דנקנר. "נוחי אוכל אצלי הרבה", הוא מספר, "הוא איש מקסים ואני אוהב אותו מעבר לעבודה. נוחי אומר שהוא סגר אצלנו את העסקאות הכי טובות שלו. הוא הביא לכאן את כל מנהליו הבכירים, וכך הכרתי את אפי. שופרסל היא רשת כשרה, והיא מוגבלת כמעט רק למגזר היהודי. חשבנו שאפשר להרחיב את שופרסל אם נקים לה רשת-בת ערבית שתתרחב גם לחו"ל".

     

    אם דנקנר יציע לך למכור את מסעדת אבו-גוש לקונצרן אי.די.בי, תסכים?

     

    "בחיים לא. מסעדת אבו-גוש אינה למכירה, וזאת הודעה רשמית. המסעדה היא המקום שבו אני עושה את הדבר שאני הכי אוהב- עוד יותר מכסף - לפגוש אנשים. אני לא אוותר על כך. לפעמים אנשים שואלים אותי, מה אתה צריך לעבוד, יש לך מספיק כסף לכל החיים, תעזוב את העסקים ותמכור הכל. אבל אני צעיר, יש לי עוד הרבה שנים לחיות. מה אעשה עם עצמי?"

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סבסטיאן שיינר
    איברהים. בקרוב עובר לקיבוץ
    צילום: סבסטיאן שיינר
    מומלצים