שירי מימון חושפת
"ילדות רעות", הטלנובלה החדשה של ערוץ המוסיקה, צפויה וסטנדרטית לגמרי, אבל יש לה אחלה מחשופים להציע
ונפתח בבשורה הטובה: ערוץ 24 הצליח לקלוע לטעמו של קהל היעד שהציב לעצמו, להלן ילדות מתבגרות עד גיל 17 עם חגורה שחורה ב-Oxy שרוצות להתחתן עם ה"גיים בויז". הבשורה הפחות טובה, בעיקר לכל מי שנמצא מחוץ לגבולות הסקטור, היא שספק אם שרדתם את הפרק הראשון, ככה שלא הספקתם להגיע לשני. מה שאומר שלא הספקתם ליהנות משירי מימון במחוך (שולתתתתת!!11), מתכתבת עם הקלטת הלוהטת ומצטלמת לסרט אירוטי ביתי. לא נורא, קבלו וידאו.
"ילדות רעות", יאמר לזכותה, היא "פיק-אפ" ללא יומרות. דרמת-סבון מוזיקלית יומית שלא תצ'כלל לעין ערוך את הז'אנר, לא תצטלם בחלקה בפריז ולא תבעיר את ערוץ 24 באש התמיד של מדורת השבט. אל תחפשו אותה בעשיריה הראשונה בטבלאות הרייטינג, היא לא בבית. היא בדיוק מחפשת עבודה במלצרות בפאב של אורן שאבו בדרום תל אביב. הכסף שחסכו בערוץ 24 לקולג' הלך בעיקר למוצרי קוסמטיקה: צילומי חוץ, סטים מושקעים, ריבוי לוקיישנים, תסריט נסבל ברובו ואליענה בקייר בתחתונים מגניבים, חושפת רגליים שאלוהים שואלת את עצמה עד היום איפה היא שכחה אותן.
הקוץ: מבחינה עלילתית, מה לעשות, "ילדות רעות" צפויה כמו הבוץ בסוף הקפה השחור. כבדה, קלישאתית ומעוררת תחושת צרבת קלה אם צורכים ממנה קצת יותר מדי. ארבע בנות שמגיעות מדימונה מביאות איתן את כל תחלואי הדרום המתבקשים – לשנהב צדוק (הילה) יש בעל מזרחי חם מזג שמאמין, כמו כל מי שגר מדרום לקרית גת, שמקומה של האשה הוא במטבח או במיטה או בין הכאפה לסדן; ללימור אטיאס (חלי), הציפור הנידפת, יש אבא שבשבילו היא לא הבת שלו (הוא מתבייש להראות את הפנים שלו בבית כנסת!) עד שהמופקרת לא חוזרת הביתה מעיר הסמים ומכוני הליווי; אליענה בקייר היא הבחורה העצבנית שהגיעה בסערה אל העיר וכובשת אותה דרך הווגינה. משהו כמו "ימים של אהבה" פוגשת את "השיר שלנו" אבל בוגדת בה עם "אהבה זה כואב", כי היא מרגישה יותר בנוח עם הציצים הממולאים והעממיים של מירי בוהדנה.
כשאטיאס נשברת
כדי להעשיר בכל זאת את חווית הצפייה, אתם מוזמנים לערוך ניסוי קטן. תעצמו עיניים, תסתובבו במקום שלוש פעמים לכל כיוון ותפקחו. מתערבת אתכם שבכל רגע נתון תוכלו לנחש מה הדבר הבא שיקרה ב"ילדות רעות" (ליתר בטחון תמיד כדאי שאחת האפשרויות שלכם תהיה "אליענה בקייר הולכת לפלבל עיניים אל גבר מזדמן"). כשאטיאס נשברת וחוזרת הביתה, אבל בסוף מגיעה בזמן לחזרה הראשונה. מצב חברת התקליטים "מונוקול" בקאנט (עם הליהוק שגורף את פרס ה"איך לא חשבנו על זה קודם" - מני פאר בתור רואה חשבון, הדבר הכי הגיוני בעולם), עוד מעט יגיעו הבנות הסוררות ויצילו את המצב. גיא אריאלי מת לעבור לגור עם החברה השאפה שלו, אבל בשיחת בוקר עם אמא שלו, יונה אליאן, הוא שוב תופס רגליים קרות. עומר ברנע בתפקיד הרוק-סטאר הדוחה, מחפש רק לזיין ועושה בעיות באולפן? את השטוזה אפשר לראות מקילומטר. אין עומק, אין מקום לדמיון, ואם אנחנו כבר כאן, אין גם תרגום.
אבל סאבטקסט דווקא יש. "אנשים לא מעריכים איכות, אנשים רוצים 'כוכב נולד'", מטיח גיא אריאלי ברגע של ספק ביקורת על תעשיית המוזיקה הישראלית, ספק הפוך-על-הפוך א-לה "השיר שלנו". עדיף לה לסדרה שמדובר באופציה השניה, כי בסופו של יום, אם יש מוטיב שעליו נשענת "ילדות רעות", זו השאיפה הלא-כל-כך כמוסה של המתבגרות המחוצ'קנות שצופות בה להיות לכוכב נולד בעצמן. לכן כשעומר ברנע בתפקיד "הדוחה" נכנס לבר של אורן שאבו, אליענה מסתערת עליו כי הוא סופרסטאר ("הכל בתעשייה הזאת זה קשרים" היא מצהירה בפני קרן ברגר, "בסדר", היא עונה לה, "אבל זה לא אומר שחייבים ישר להזדיין בשביל זה").
לנגד עיניהן של הבנות עומד החלום הגדול "לעשות את זה", ולא במובן של לעשות את עומר ברנע, אלא להגיע מהדרום הרחוק לעיר הגדולה, להתפרסם ולהכניס קצת כסף לחברת התקליטים. בשום משפט בשני הפרקים הראשונים לא מוזכר הפאשן של הבנות לשיר, ליצור או לבטא את האספירציות המוזיקליות שלהן. מצד שני, אם אליענה בקייר ושירי מימון, שתי ריאליסטיות שנבטו בחיק האנונימיות תחת שמש התעשייה, מובילות עכשיו טלנובלה יומית, אולי קלטת אירוטית עם ניר פרידמן היא הצעד המתבקש הבא. גן עדן עכשיו, אמנות אחר כך.
האור שבקצה: דווקא ברגעים של שירי מימון על המסך יש איזו נחת סמלית. למרות החשש הראשוני – הפריים הראשון שלה גרר אחריו את זעקת-השבר "אבל איפה המחשוף?!" – מימון עושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, וזה לתת שואו. אף אחד לא אמר נינט, מה פתאום, אבל מימון נותנת את מימון, שנותנת פייט טוב לכריזמה של הצדקת מהמזוזות והקובה בשבת. יש קסם לא מבוטל גם בפלפל המימוני המרוכז של הבחורה שכמו שאושידה הגדירה אותה, "חייבת להראות את הציצים". אישית אני צופה לבחורה הזאת עתיד גדול, מי יודע, אולי אפילו בחו"ל, אולי אפילו בתור זמרת.
