ים של דמעות

ל' היא החברה הכי טובה שלי זה שנים רבות, זאת על אף שהיא אחת הבחורות הכי לוהטות על הפלנטה: בלונדינית, שזופה ובעלת רגליים ארוכות יותר משל ג'וליה רוברטס (מדדנו!). למרות נתוניה מעוררי הקנאה, לא תתפסו אותה בבגד ים בציבור: כדי להשתזף היא מעפילה אל הגג.

והיא לא לבד. אם תצליחו למצוא בחורה שסבורה שהיא נראית מדהים בבגד ים, למרות שאיבריה הפנימיים אינם בולטים החוצה, אנא צרו קשר עם המערכת, כי אנחנו לא מצאנו. במקום הדיוות הסקסיות והשחומות שאנחנו אמורות להרגיש בבגדי ים, לפחות לפי הפוסטרים שפזורים בחנויות, אנחנו מזכירות צ'יוואוות מפוחדות, שמעדיפות להגיד: "לא היום, אני במחזור", כאילו התירוץ הזה לא נעלם מהעולם בפיפטיז.

הגדילה לעשות ליטל אבזון, בת 18 מתל אביב, שלא פקדה חוף ציבורי כבר יותר משנה, אלא מצאה לה חוף מבודד שבו תוכל להשתזף מבלי לחשוף את גופה לעיני העוברים והשווים. את המיקום היא לא מוכנה לגלות (בכל זאת, מבודד), אבל את התלאות שעברה עד שמצאה אותו דווקא כן: "פעם הגעתי עם חברה לחוף שנראה מבודד, התמקמנו והתפשטנו, ואז שמענו קולות מאחורינו וקלטנו שהגענו לחוף של דתיים. לא נעים. פעם אחרת הגענו לנקודה נטושה ומגודרת. נשארנו בחוטיני ופתאום שמענו צעקות מרחוק. אחרי כמה דקות הבנו שיש שם אימון צבאי ואנחנו תקועות באמצע, בחוטיני!".

למה את צריכה לעבור את כל זה?

"אי אפשר ליהנות מהים כשאנשים זרים בוחנים את התחת שלך, זה מאוד לא נוח".

מה רע בתחת שלך?

"זה הכול עניין של דימוי גוף. האבסורד הוא שבנות שנראות מזעזע במצב רגיל, כי כל הבגדים ענקיים עליהן, נראות כוסיות בבגד ים כי אין עליהן טיפת שומן. ואלה הבנות שתמיד נמצאות על החוף, ואי אפשר להיראות טוב בבגד ים לידן. אני מעריכה את השמנות שהולכות עם בגד ים, הלוואי שהיו לי הביצים שיש להן.

"הכי מפחיד לשתות קפה מול הים עם מישהו שאת ממש רוצה, ואז פתאום הוא אומר: 'בואי נהיה ספונטניים וניכנס לים'. בפנטזיות שלך את רצה איתו למים, אבל במציאות את מוצאת את עצמך מסבירה לו שאת אלרגית למלח, פוחדת ממדוזות או שהקוסמטיקאית לא מרשה שכפות הרגליים שלך ייגעו בחול".

את חושבת שבנות נרתעות מלהתפשט בפומבי יותר מבנים?

"כן, אנחנו מנפחות את העניין. הרי גם אם יש לך עודפים בצדדים כמו לכולן, זה לא באמת מטריד אנשים על החוף. במקרה הכי גרוע הם לא יגידו 'איזה כוסית'. בנות חושבות שבחורים מתאגדים בקבוצות כדי לצחוק על כמה שהן שמנות, לא משנה כמה הן שוקלות. אבל בשנים האחרונות נכנס כל עניין הגבר החדש, וחבל. במקום להביא בנות למצב של לשתות בירה עם בגד ים מכוער על החוף, הבנים התחילו להתנהג כמו כוסיות היסטריות לפני שהם הולכים לים".

עומרי גרינברג, בן 22 מכפר סבא, מודה: "רובנו לא נראים כמו דודי בלסר, ועדיין כשאני הולך עם חברים לים יש כאלה שהם יותר שמנים וביישנים, אבל זה לא מונע מהם ללכת. בנים מקבלים אחד את השני בכיף, ואם באים לים בשביל החברה, אז לא נותנים לזה להרוס את הבילוי. ממה אתן פוחדות, שלא יסתכלו עליכן בים? קחו את זה לצד החיובי, הרי הפאן בללכת לים זה לאו דווקא שמתחילים איתך, אלא להרגיש משוחררת. אנחנו, הבנים, קודם כול מחפשים את הטוב. אם נראה מישהי עם רגליים יפות וקצת מותניים, נגיד: 'איזה רגליים יפות יש לה', בניגוד לאישה שישר תחשוב על המותניים. יש בנות שיהיו מושלמות בעיני כל גבר שיסתכל עליהן ועדיין ימצאו בעצמן פגם טיפשי שיפריע להן".

מה דעתך על שלם?

אבל החוויה המבעיתה באמת מתרחשת הרבה לפני שפורשים את הלונגי, ואנחנו דווקא לא מתכוונות למלחמה הסיזיפית בשערות הקטנות שנשארות אחרי כל הגילוחים, השעוות והלייזרים. "לקנות בגד זו החוויה הכי מדכאת שיכולה לעבור על אישה, פרט ללידה של תינוק מכוער", מכריזה ליטל. "משום מה, אנשים שרוצים למכור לך חושבים שאור פלורוסנט מזעזע יתרום לחוויית הקנייה שלך. ואז את יוצאת מהתא למציאות יותר מזעזעת, של כוסיות שמודדות מולך בגד ים ונראות מעולה. והכי גרוע זה ללכת עם אימא, שאומרת: 'נורא יפה לך, אבל מה דעתך על שלם?'. אני אומרת, תישארו בבית, עם מזגן ואבטיח".

רוית קלמי, יועצת סטיילינג, עבדה בעברה כמוכרת בבוטיק בגדי ים והייתה עדה לדרמות קורעות לב בתאי המדידה. "היו בנות שיצאו בוכות מהחנות", היא משחזרת, "כי זה רגע קשה, לראות את הגוף שלך במראה באור. הרבה פעמים קיבלתי תגובות מגעילות, בסגנון 'מה את מבינה, את רזה'. הן לא יודעות שהורדתי 71 קילו בתזונה נכונה ופעילות גופנית. נוצר אצלן אנטי, והיה קשה להתאים להן בגד ים. עיקר הבעיה היא בחירת גזרות. גם כששקלתי קרוב ל-70 קילו לא הייתה לי בעיה ללבוש בגד ים, כי התאמתי לעצמי את הגזרה הנכונה. בנות לא מבינות שבגדים שלובשים על הבגד ים מוסיפים נפח".

אז מה את מציעה ללבוש?

"הכי חשוב זה חזייה שתתמוך בחזה ובכתפיים בצורה טובה. הטעות הנפוצה היא חזיית המונרו (קולר), שמחזיקה את החזה צפוף ולא נותנת תמיכה לגב. אפשר ללבוש אותה, אבל רק אם יש פס עבה מתחת לחזה שתומך בו. בנות שיש להן בעיה עם הבטן יכולות למצוא גופיות שמגיעות אפילו עד אחרי הפופיק, עם תמיכה לחזה וכתפיות מתכווננות".

מה לגבי החלק התחתון?

"בחורה עם רגליים קצרות צריכה ללבוש תחתונים ברזילאיים או עם קשירה, כדי 'להאריך' את הרגל בצד. הכי גרוע זה לקנות חלק תחתון גדול בשתי מידות כדי להסתיר את הישבן. זה יוצר שק שמתמלא בחול ונראה זוועה. הפתרון הוא לקנות תחתונים במידה שלך וללכת עם פריאו, או עם חצאית 3/4 פשוטה, כאילו 'זרקתי עליי משו ואני עם החזייה בסבבה'. חוצמזה, לא תמיד הכי יקר זה הכי טוב, אפשר למצוא דגמי מעצבים מצוינים מלפני ארבע חמש שנים".

הרבה בנות חושבות שבגד ים שלם זה בעצם להכריז: "אני שמנה"

"אני ממש לא מסכימה. ראיתי בגדי ים שלמים שמדגישים את החלקים היפים ונראים מדהים גם על מי ששוקלת 70 קילו".

אחת הסיבות לשנוא דוגמניות, מעבר לעובדה שהן מרוויחות הרבה, מקבלות בגדים חינם ויוצאות עם כדורגלנים, היא כמובן מידות הגוף המושלמות שלהן. אין כמו להוציא את התסכול על איזו דוגמנית תועה, שרק בגלל שהיא מתפרנסת מכך שזכתה במידה 34 — את צריכה לצום מהחורף. מי שמעוניינת להמשיך לשנוא דוגמניות מהסיבות האלה מוזמנת לדלג על השורות הבאות.

"דוגמניות לא נראות ככה במציאות", קובעת בנחרצות הדוגמנית חן שילוני, בת 23, שבמסגרת הקריירה שלה יצא לה לצעוד על מסלול כשלגופה בגד ים מינימלי. "יש סטיילינג ותאורה מחמיאה, והתמונות עוברות שיפוץ במחשב. חייבים לקחת את מה שרואים בקטלוגים בעירבון מוגבל".

אז גם לדוגמניות יש צלוליט?

"בטח. יש הרבה דוגמניות עם ביטחון עצמי נמוך, כי בכל זאת שופטים אותנו רק לפי איך שאנחנו נראות. לפני שעשיתי הגדלת חזה התביישתי ללכת לים! גם היום יש לי כל מיני פאקים, כמו לכל אחת, אפילו שרוב הפאקים הם רק בראש. אבל אני לא לוקחת את העבודה הביתה, ושלמה עם כל איבר בגוף שלי. זה קשה ודורש עבודה עצמית, אבל כשאת שלמה עם עצמך מבפנים את מקרינה את היופי החוצה".

אבל כולנו יודעות שלא קל להיות שלמה עם עצמך מבפנים. "יש היום קריטריונים מאוד מחמירים לגבי איך בנות צריכות להיראות", מסבירה ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית. "הנורמה החברתית מחמירה עם נשים הרבה יותר מאשר עם גברים, ולא רק לגבי בגדי ים, זה נכון גם לגבי משקל בכלל והסרת שיער".

הצורך להשוות את עצמך לאחרות הוא נשי?

"ממש לא. בנים משווים את גודל איבר המין, ובנות משוות את המשקל. אנחנו תמיד בתחרות על דברים שנראים לנו חשובים. זאת אחת הטרגדיות הגדולות של המציאות החדשה, שאם את לא נראית כמו דוגמנית, את לא יכולה ללבוש בגד ים. אבל זה לא נגמר שם, כי את גם לא יכולה לצאת עם בגדים הדוקים או קצרים".

אז איך מתמודדים עם זה?

"אי אפשר לשנות נורמה חברתית. אפשר להגיע להחלטה עם החברות הקרובות שזה לא הדבר העיקרי שמתעסקים בו, ושמנסים לעזור אחת לשנייה לפרוץ את המחסום הזה. גם שיחה עם אימא, עם האחיות או עם החבר יכולה לעזור לך לקבל את עצמך. במקרים קיצוניים גם טיפול נפשי יכול לעזור, אבל זה ממש לא אומר שכל אחת צריכה טיפול נפשי".

אם בחור מציע לי בספונטניות ללכת לים ואני מתה מפחד, מה אני עושה?

"במקום לעשות את זה ספונטנית, אפשר להתכונן מראש לאפשרות שזה יקרה: לקחת מצב מלחיץ וליצור מראש תסריט של מה תעשי, מה אני אגיד לעצמי בסיטואציה כדי לא להימנע ממנה, כי הימנעות היא שיטת התמודדות גרועה מאוד שלא פותרת את התחרות. קודם כול, חשוב להבין שלא זה המבחן שמראה כמה את שווה.

"אפשר להתכונן לזה בהדרגה: במקום ללכת ישר עם הבנזוג, אפשר קודם ללכת עם חברות, וגם אם חשים אי נוחות מסוימת, לראות בזה הישג".

גם עמית ברקת, מאמן אישי שעובד בין היתר עם שחקנים ואנשי תקשורת, מסביר שנשים וגברים משווים את עצמם לאחרים במקום להישען על אמונה פנימית בעצמם. "בים אנשים יותר חשופים, והמודלים הם תמונות של דוגמניות. אנשים שוכחים שהתמונות האלה מרוטשות. אין אנשים מושלמים, וההשוואה הזאת היא אם כל חטאת".

מה אפשר לעשות כדי להפסיק להשוות?

"ליצור סביבה מוגנת, לפחות בפעמים הראשונות ללכת לים עם אנשים שאת מרגישה לידם נוח, ולחופים פחות הומים. חוצמזה, תבחרי אזור בגוף שלך שאת יותר אוהבת, זה יכול להיות המותניים או כפות הידיים, ותמיד תיזכרי בו ותגידי לעצמך: 'הנה, יש לי גם צדדים טובים'. הכי חשוב לשנות את התפיסה של 'איך העולם רואה אותי', ולהפוך אותה ל'זאת אני, ושהעולם יקבל את זה'".