מבט לאחור: ניוטון - האבא של מחשבי כף היד
גם במקרה זה אפל הייתה חלוצה. הפריצה הגדולה של מחשבי כף היד חלה רק עם הקמתה של חברת "פאלם" שהשכילה ללמוד את הלקחים מהכישלון של הניוטון והציגה את מחשב הפאלם פיילוט שכבש את השוק בסערה
כמו המצאות ופיתוחים רבים אחרים, הסיפור הבא עוסק בהמצאה מקרית בהחלט, שהביאה לבסוף לפיתוח מחשב כף היד המוכר לכולנו כיום, אותו מכשיר קטן המסוגל להריץ תוכנות, לנגן סרטים ושירים, למצוא מסלולי נסיעה ולהתקשר לאינטרנט.
הגם אתה סקאלי?
חייבים להגיד שגם במקרה זה חברת אפל היתה הראשונה. אי שם בשנות ה-80' של המאה הקודמת נרקמה מזימה להדיח את יו"ר חברת אפל, סטיב ג'ובס. חלק מהזוממים סברו כי ג'ובס לא מושך את החברה למקומות אליהם היא צריכה להגיע והביאו את ג'ון סקאלי, יו"ר פפסי לשעבר, להחליפו. סקאלי לא הסתפק במשרת היו"ר אלא פעל להדחה טוטלית של ג'ובס שלבסוף עזב את אפל ונעלב עד עמקי נשמתו.
אחד הפרויקטים שסקאלי ניסה לקדם, אולי כדי להוכיח שגם הוא ניחן בשאר רוח וחזון, היה מחשב אישי חכם שנקרא Knowledge Navigator. סקאלי פינטז על מחשב בגודל של דף שכולל ממשק מגע חכם וניחן באינטליגנציה מלאכותית מתוחכמת שיכולה לצפות את מהלכי המשתמש ולהציע לו לבצע פעולות בצורה חכמה. בשנת 1986 הופקו שני סרטוני הדגמה שכללו הדמיה של המחשב החכם והציגו את חזונו של סקאלי בפני התקשורת וקהיליית המפתחים של אפל.
נוגע לא נוגע
אחד החידושים הבולטים שנכללו בקונספט החדש היה שיטת תקשורת מהפכנית של המשתמש מול המחשב - זיהוי כתב יד. באפל סברו כי יהיה נוח וטבעי למשתמשים להורות למחשב מה לעשות על ידי
כתיבה על גבי מסך המגע. המערכת תפענח את תנועות היד ותבין את הפקודות שניתנו לה.
רגע לפני שעזב את אפל, הביא סטיב ג'ובס לחברה את המהנדס סטיב סוקמן, על מנת שיעבוד בצוות שפיתח באפל את המחשב הנישא שתיכננו לייצר. כאשר ג'ובס עזב, נגנז פרויקט המחשב הנישא וסוקמן עבר לפיתוח מחשבי הדור הבא של אפל, בהם גם ה-MAC II הצבעוני.
סוקמן די השתעמם בעבודה על פיתוח מחשבים קונבנציונליים וכבר עמד לעזוב את אפל כשז'אן לואי גאסה שיכנע את סקאלי לתת לו לעבוד על פרויקט חדש הנוגע למחשבים זעירים המותאמים לכף היד.
סקאלי הסכים להתניע את המהלך מבלי שיהיה מודע לכל הפרטים והצוות החל לעבוד על הפרויקט שנקרא "ניוטון" (Newton). זאת על שם הלוגו הישן של אפל שהראה את אייזיק ניוטון מתחת לעץ התפוח.
פיגארו, פיגארו, פיגארו!
כמו שמקובל בפרויקטים מסוג זה, חבורת מהנדסים חדורי מוטיבציה מייצרים מוצר נפלא ועמוס תכונות נהדרות, אלא שללא מגבלת גודל או מחיר יעד, התוצאה בדרך כלל אינה בת מכירה. האבטיפוס שיצא משערי המחסן הישן שבו שוכן צוות הפיתוח נקרא "פיגארו" והיה מחשב בגודל דף עם מסך LCD ותקשורת אינפרא אדומה. מחירו המשוער לצרכן היה מעל 6000 דולרים, מה שהפך אותו לבלתי ניתן לשיווק.
הצוות המשיך לעבוד במשך שנתיים על שיפור המחשב וסילוק הבאגים מהתוכנה שהותקנה בו. אחת הבעיות המרכזיות הייתה התוכנה האחראית לזיהוי כתב היד, שלא הייתה מדויקת במיוחד, בלשון המעטה. כשהייאוש הגיע לנקודה מסוכנת התערבה יד המקרה בפרויקט בדרך הזויה במיוחד. אחד מסגני הנשיא של אפל - אל איזנשטט - ביקר באותה עת במוסקבה.
יום אחד, באישון הלילה, שמע דפיקות נמרצות על דלת חדר המלון שלו. כשפתח את הדלת ראה לפניו איש מוזר ועצבני שהביט ללא הרף לצדדים כדי לוודא שלא עוקבים אחריו. האיש הושיט לאיזנשטט דיסקט וברח מהמקום. מסתבר שהדיסקט הכיל קוד תוכנה לזיהוי כתב יד שהתבררה כמדויקת להפליא. צוות הפיתוח של הניוטון הסתער על הקוד בהתלהבות.
ההצלחה הכבירה של המק קלאסיק הזול הכתה במעמדו של גאסה, שתמך בפיתוח מחשבים יוקרתיים ויקרים, וגזלה ממנו את תואר היו"ר שהיה מובטח לו לאחר פרישתו של סקאלי. גאסה עזב את אפל ביחד עם סוקמן והקים את חברת BE שייצרה מערכת הפעלה למחשבי אפל ופי.סי.
לקבוע פגישה עם ביל
ללא האבות המייסדים פרויקט הניוטון נתקע, ובמקביל פנתה אפל לפיתוח חדשני של תוכנות קטנות וחכמות שנקראו "סוכנים". תוכנות אלו יועדו לרוץ על מחשב זעיר ולבצע אוסף של משימות ללא התערבות המשתמש. לפרויקט גויסו שניים מהמוכשרים במפתחים של אפל - אנדי הרצפלד וביל אטקינסון.
במקביל ביקש סקאלי מלארי טסלר לבצע בדיקה של פרויקט הניוטון כדי לראות אם ניתן להשתמש בחלק מהפיתוחים עבור פרויקט הסוכנים החדש שנקרא Pocket Crystal. הבדיקה גילתה כי הניוטון הגיע כבר לשלב מרשים שבו המחשב בעל שלושת המעבדים יכול היה לעבוד על סוללה במשך ימים רבים והתוכנה שלו כבר הייתה במצב יציב יותר.
המהנדסים הבטיחו לסקאלי כי בייצור סדרתי ניתן יהיה להפחית את המחיר השערורייתי של 8,000 דולרים ולהציע מוצר במחיר סביר יותר. טסלר נדלק על הפרויקט ולקח אותו תחת חסותו. הצוות הכין הדגמה עבור סקאלי וחבר המנהלים של אפל שהשאירה אותם המומים מהחדשנות של המוצר.
ההדגמה כללה פקודה פשוטה שהורתה למחשב "לקבוע למחר פגישה עם ביל". המחשב סקר את לוח הפגישות ואת רשימת הכתובות של המשתמש ואז הציע להיפגש לארוחת צהריים עם אחד משלושת האנשים בשם
ביל שברשימה. לאחר שהמשתמש אישר עם איזה ביל הוא רוצה להיפגש, שלח המחשב הודעת "אפלינק" (רשת התקשורת הפרטית של Apple שהקדימה את האינטרנט) לביל בדבר הפגישה והמתין לאישור.
Pocket Crystal נזנח והפך מאוחר יותר לחברה עצמאית שלבסוף נרכשה על ידי מיקרוסופט שקברה סופית את קונספט הסוכנים האישיים.
סקאלי קבע את המועד והמחיר וכך תוכנן לייצר את מחשב הניוטון ולשחררו לשוק באפריל 1992 עם תווית מחיר של לא יותר מ-1,500 דולרים.
ניוטון ג'וניור
במקור תוכננו שלושה דגמים שונים של המחשב החדש במחירים שנעו בין 500 ל-5000 דולרים. דגם הביניים נגנז והמלחמה ניטשה בין המכשיר היקר והגדול יותר לבין המכשיר הקומפקטי והזול, אם כי החלש יותר. לארי טסלר נלחם בצד של המחשב הגדול יותר שהיה גם בעל יכולת לתקשר עם מכשירים אחרים בעזרת קרני אינפרה אדום.
הצד השני קטל את המכשיר היקר ולגלג על כך שהרשת לא עבדה תחת אור פלואורסנטי משרדי רגיל. "היה צריך לכבות את האורות במשרד כדי שהדבר הזה יעבוד" לגלגו המהנדסים שעבדו על פרויקט ה"ג'וניור" כך נקרא הניוטון הקטן יותר.
הקרב הגדול הוכרע לבסוף בעת טיסה במטוס הפרטי של אחד ממנהלי אפל שהצליח לשכנע את ג'ון סקאלי ללכת על הדגם הקטן יותר וההוראה ניתנה לגנוז את המחשב הגדול והמסורבל ולהשקיע את מירב המאמצים בפיתוח של הג'וניור.
הקיצוץ הנדרש בעלויות, הפחית את מספר המעבדים משלושה לאחד, אולם הסתבר שמעבד אחד בלבד היה חלש מידי לתמוך בתוכנה המתוחכמת שרצה מעליו. אפל זנחה את AT&T ופנתה לחברה בריטית קטנה בשם ARM שפיתחה מעבדי ריסק חזקים והיתה אחראית בין השאר לפיתוח המעבדים של מחשבי "אקורן" ו-"בי.בי.סי." שהיו פופולריים בבריטניה בשנות השמונים.
לאחר שאינטל דחתה את החברה בבקשה לייצר מעבדים עבורה, פיתחה החברה בעצמה את מעבד ה-ARM שהיה חזק כמו המוטורולה 68000 שהניע את המקים הראשונים אולם כלל כמחצית כמות הטרנזיסטורים, מה שהבטיח צריכת חשמל נמוכה במיוחד. אפל רכשה כמחצית ממניות החברה וייעדה את המעבדים שלה להניע את הניוטון.
הבעיה הייתה ששפת התכנות שיוצרה עבור הניוטון ונקראה במקור "ראלף" על שם ממציאה הייתה כבדה מידי עבור המעבד החדש. גיסה משודרגת שלה נקראה "דילן" והכניסה את אפל לצרות של רישום שם מסחרי מול הזמר בוב דילן שאיים בתביעה. לבסוף הושגה פשרה בין הצדדים ובוב דילן קיבל ערימה של כסף בתמורה למשיכת התביעה שלו.
לצורך הייצור והשיווק של המכשירים, אפל נזקקה לשותף אסטרטגי. לאחר משא ומתן מול כמה חברות הושג הסכם עם שארפ שהאורגנייזר שלה היה אז חזק מאוד בשוק. שארפ ייצרה גם את מסך ה-LCD של הניוטון שנקרא באופן רשמי MessagePad.
התחילו את המהפיכה בלעדי
אפל החלה במסע הסברה לקידום המכשיר החדש הרבה לפני שהוא יצא לשוק. תאריך היעד שקבע סקאלי כבר עבר והניוטון עדיין היה רחוק מלהיות מושלם. בנאומים שונים הפיצו אנשי אפל וסקאלי בראשם את בשורת המחשבים הקטנים והאנליסטים צפו להם הצלחה גדולה.
ההדגמה הראשונה של מכשירי הניוטון הייתה בכנס המפתחים בשיקגו. המכשירים שהוצגו היו כל כך לא יציבים שמאחורי כל אחד מהם הוצב מחשב מקינטוש לתמוך בחישובים המורכבים. ההדגמה הציגה את מערכת ההפעלה, זיהוי כתב יד וזיהוי של צורות פשוטות. הכול הלך כשורה והמכשיר קצר תשואות מהקהל.
הלחץ הציבורי מבחוץ ומצד ההנהלה מבפנים הביא את צוות הפיתוח של אפל למאמצי-על להביא את המכשיר למצב הראוי לשיווק. אנשי הפיתוח ממש גרו במשרדים ועבדו 18 שעות ביום על הפרויקט. אחד המהנדסים לא עמד בלחץ והתאבד כמה שבועות לפני ההדגמה בשיקגו.
ההדגמה הבאה של המכשיר נקבעה לאביב 1993 בתערוכת המחשבים הגדולה בעולם: תערוכת סביט שבהנובר גרמניה.
למעלה מחצי מליון מבקרים זרמו לעיר בתקופת התערוכה ומנהלי אפל עמדו על סף התקף לב כשאספו ברושור מקומט מהמדרכה ובו הוצג מכשיר שדמה באופן מפחיד לניוטון.
היה זה מחשב כף יד מתוצרת אמסטרד שכלל עט ועלה פחות מ-500 דולרים. אנשי אפל ידעו שהמהפכה בדרך ושחברות אחרות ינסו ליצור מחשבים כאלו גם כן, אולם איש לא שיער שיש חברה עם מוצר במצב מתקדם יותר מאפל.
הזמן חלף, הבאגים התרבו ותאריך ההשקה כבר הוזז שלוש פעמים. אפל ידעה שכל יום שעובר גורם לה נזק תדמיתי והלחץ על צוות הפיתוח הלך וגבר. ביוני 1993 התפטר ג'ון סקלי מתפקיד היו"ר לאחר הפסד רבעוני מחריד של כ-180 מיליון דולר ומייקל ספינדלר תפס את מקומו בגשר הפיקוד של הספינה המקרטעת.
אפל תיכננה הדגמה נוספת בשיקגו ושכרה לצורך העניין מועדון לילה יוקרתי. המוני העיתונאים שגדשו את המקום צפו בהדגמה, חלק מהם כבר החזיק מחשבי כף יד מהדגמים הראשונים ששחררו AT&T טאנדי וקאסיו קודם לכן. קברניטי אפל הבינו בתצוגה הזו שהם איבדו חלק גדול מיתרון הראשוניות וגם מחיאות הכפיים נשמעו להם קצת צוננות יותר.
מבשר עתידות
בקיץ 1993 הכול היה מוכן להשקה המיוחלת. ובכן, כמעט הכול. בעיות רציניות נתגלו בתוכנת האימון של כתב היד וגם כפתורי הגומי שהותקנו במכשיר התרופפו ונטו ליפול. אלת המזל התערבה לטובתה של אפל ובהדגמה המכריעה בתוכנית הבוקר Good Morning America הוצג הניוטון ותיפקד ללא דופי.
16 מיליון צופים חזו בפלא הקטן שנולד ובתערוכת מקוורלד אקספו בבוסטון באוגוסט 1993 כבר יכלו לרכוש את המכשיר. שש שנים ארוכות נדרשו לאפל כדי ליצור את מכשיר הניוטון. הוא היה יקר מידי וגדול מידי, אבל הציג את העתיד לבוא.
לאחר ההשקה נוצרו עוד גרסאות של המכשיר כשהאחרונה הציגה מסך צבעוני אולם ההצלחה בוששה לבוא ואפל לבסוף הפסיקה את ייצור המכשירים.
הפריצה הגדולה של מחשבי כף היד חלה רק עם הקמתה של חברת "פאלם" שהשכילה ללמוד את הלקחים מהכישלון של הניוטון והציגה את מחשב הפאלם פיילוט שכבש את השוק בסערה, והכתיב למעשה את הכללים לכל מי שניסו לייצר מחשב כזה לאחר מכן.
המכשירים עצמם נגנזו, הטכנולוגיה נמכרה לחברות אחרות אולם עם חזרתו של סטיב ג'ובס לכס השלטון באפל הופסק תהליך פיזור נכסי הניוטון והחלו השמועות על פיתוח חדש של מחשב כף יד. אפל הכחישה לאורך השנים באופן נחרץ שהיא חזרה לפיתוח כזה אולם עם השקתו של מכשיר האייפוד ניתן היה לזהות בקווי הדמיון.
ה-iPod הוא למעשה מחשב בגודל כף יד שבליבו פועם מעבד ARM ממש כמו הניוטון. מפתחי מערכת ההפעלה של האייפוד הם מהנדסים יוצאי צוות הפיתוח של הניוטון. אפילו חלק ממערכת ההפעלה 10 (יגואר) כולל פיסות קוד מהתוכנה שפותחה עבור הניוטון במקור כך שהמורשת ממשיכה והחדשנות אינה הולכת לאיבוד.
הכתבה פורסמה בגיליון 10 של זמן דיגיטלי - מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי
