השעה ה-25 - רבדים של שעה אחרת

חוץ מ"כנופיות ניו יורק", זה הסרט היחיד השנה שהרגיש לי כמו שסרט פוסט ה 11 לספטמבר צריך להראות.לי עצמי יש קצת בעיה עם הקביעה הזו, שהרי מדובר בשני סרטים שונים לגמרי והרי הקולנוע האמריקאי לא חייב להתכתב עם האסון הזה במישרין או בעקיפין. לא רק זה-הכנופיות מכה בכם עם פטיש של חמישה טון כדי שתבינו את הקשר (נו דיסרספקט-כזכור, אהבתי את הסרט) ואילו סרטו של לי, על אף סצינה אחת מסויימת מאד מעודן בהתייחסויות שלו, אפילו שהן זרועות לאורך כל הסרט.

מה שבמיוחד אהבתי כאן כמו בכנופיות זה את הסיפור האנושי לצד סיפורה של ניו יורק.

אין ספק שזהו סרטו השאפתני ביותר של ספייק לי, שלא לומר יומרני.יש כאן מרכיבים שלא נצפו באף סרט קודם של לי והיו רגעים שהייתי צריכה להזכר ב"spike lee joint" הקבוע בהתחלה (ותודו שיש בחתימה הזו משהו מאד ריאשורינג) כדי לדעת שזה שלו. ובכל זאת בהחלט יש נגיעות מוכרות. נאום השיטנה של אדוארד נורטון מול המראה עם הכיתוב "fuck you" שבו נורטון לא מקפח אף מיעוט ומהווה הומאז' מרשים ל"נהג מונית" ולדה נירו ואפילו יצא לא מביך בכלל, היה מאד ספייק לי באופיו.

גם עבודת הצילום המדהימה הזכירה לי לפרקים חלק מהסצינות ההזויות ב"girl 6". אחת הסצינות המדהימות בסרט היא כאשר פיליפ סימור הופמן (במשחק מאופק ומרשים) מבקר אצל בארי פפר (שנראה לחלוטין כמו כריסטופר ווקן הצעיר) שדירתו משקיפה על גראונד זירו, כאשר על רקע התמונות המצמררות והמדהימות של האתר החרב והמוזיקה מלאת הפאתוס מדברים השנים על התפוררות חייו של חברם.זו התמונה הכי קשה שראיתי של האירוע מאז ה 11 בספטמבר וזה רגע קולנועי נדיר, בסיכון של להשמע קלישאתית.

נורטון משחק מצויין וכך גם בעצם כל הקאסט. אנה פקווין מבליחה אף היא והופכת להיות מיום ליום יותר ויותר הולי האנטר- לחיוב ולשלילה. רגע של טפיחה עצמית על השכם- היו סצינות בסרט שהזכירו לי מאד את "אהבה נושכת" ולא רק בגלל הכלב המקסים.ובכן מדובר באותו צלם מוכשר- רודריגו פרייטו. פרייטו גם אמון על הצילום ב"פרידה" וב "8 מייל".ללא ספק יודע את העבודה.

אבל הכי חשוב זה סרט מרגש.מרגש בגלל המטען שהוא מביא עמו, מרגש בגלל הסיפור שתופס, ובעיקר בגלל המרקם העדין שמתרחש בין שני הרבדים הללו.

מרגש גם כי זה ניו יורק על ההוד וההדר שלה לצד העליבות והזוהמה בדיוק כמו נורטון- דמות שקשה לא לחבב בסרט, אבל אחרי הכל סוחר סמים שקיבל את שלו.

עוד מילה על נורטון-the man likes a good bitti'n, אין ספק. אם אני אראה סרט שלו בלי שעין אחת יוצאת ממקומה ופניו מלאות דם אני לא אזהה אותו. סרט מצויין אבל אל תקשיבו לי-לכו לראות ותחזרו לספר