"ביום שישי, כשמחשיך, אני נתקף מועקה"

מיכאל אלוני הוא נער ינואר של מגזין GO, משהו טוב לפתוח איתו את השנה האזרחית. ליום הצילומים אצל יניב אדרי, אגב, הוא הגיע חולה, אז אל תחזיקו את זה נגדו.  

בראיון אחד על אחד (פלוס עזרה קלה משירה קצנלבוגן, האשה שעושה עם אלוני כפיות), חושף אלוני פכים עסיסיים מחייו, למשל דעתו על רומנים עם נשים מבוגרות ממנו: "יש הרבה בעיות שיכולות להיווצר בגלל פערי גילים", מטעים הנער, "אולי מחשבות של מישהי שנושקת לגיל 30 על כל הנושא הזה של ילדים, משפחה וכאלה. אבל גם בלי זה, מדובר בשני עולמות נפרדים שצריכים לגשר על הפערים ביניהם".  

ודאי תשמחו לדעת גם מה הדבר הראשון שאלוני רואה באשה ("את העצמות האלה למטה, אלה שמשני צידי הפופיק. זה החלק שאני הכי אוהב, סקסי בטירוף בעיניי"), מתי הוא עצוב ("בכל שישי, כשמחשיך, אני נתקף במין מועקה כזאת שנמשכת עד שבת. החופש הכפוי הזה, המנוחה, לא עושים לי טוב כנראה"), ואיפה הוא חיפש את עצמו בתחילת הקריירה ("ניסיתי להיות מייקל לואיס הבא. נרשמתי ל'הולמס פלייס', הגעתי כמה פעמים ולא כל כך הבנתי את הסיפור הזה של אנשים שרצים במקום").

אלוני וקצנלבוגן מתחזקים זוגיות כבר כמעט שנה, מספיק כדי שאלוני יעזוב את ההורים ויעבור לעשות כביסה אצל קצנלנבוגן, סידור שמחזיק כבר ששה חודשים תמימים. המעבר, הוא מודה, לא היה פשוט, אבל עושה רושם שהוא מתרגל. "נראה לי שאני בסדר, משתדל לפחות, אני מביא פרחים מהשוק, כשיוצא לי ללכת. ולמרות ששירה מכינה מדי פעם חביתה ומביאה אוכל מההורים, בואי נגיד שהכיריים לא עבדו עד שהגעתי. אפילו קניתי לה חזייה. אמנם לקחתי בשביל זה ידידה, כי הרגשתי נבוך להסתובב בחנות חזיות לבד, אבל העיקר ששירה הייתה מרוצה מהתוצאה".

ומה שטוב לשירה, טוב גם למדור. את הראיון המלא עם מיכאל אלוני תוכלו לקרוא במגזין GO שייצא מחר (ג').