כשמר מעשי וגברת רגשית מנסים לחיות ביחד

אירית: "אני רוצה ירח-דבש אקזוטי. מה דעתך על תאילנד?"

אלעד: "לאור מצבנו הכספי אני מציע את אילת".

אירית: "אני לא מאמינה שכמה שקלים חשובים לך יותר מירח-דבש רומנטי אמיתי".

אלעד: "אני חושב על העתיד שלנו".

אירית: "ואני חושבת על היחסים שלנו".

האם שניים אלה, שהתחתנו זה עתה, רוצים אותו דבר? מובן שכן. שניהם רוצים מערכת זוגית נפלאה. אבל מה הסיכוי שלהם ליצור מערכת זוגית הרמונית, כשכל אחד מהם חושב שרק הדרך שלו תביא אותה? לא גדול. הרבה זוגות מרצפים את חייהם בדיאלוג מתסכל כזה. מהי הסיבה לקצר הזה בתקשורת הזוגית?

חוסר הבנה נוצר כששני אנשים מדברים על אותו הדבר בשתי שפות שונות: אחד מדבר בשפה רגשית והשני מדבר בשפה מעשית. בכל תקשורת חייבים להיות שני הממדים, המעשי והרגשי, ובתקשורת בריאה כל אחד מבני הזוג מתייחס גם לעובדות וגם לרגשות המעורבים בעניין. הבעיה היא שבתקשורת לא בריאה שני היבטים אלה מתפצלים בין בני הזוג, כשאחד מהם ממוקד בצד הרגשי והשני בצד המעשי. וכשהם מדברים ביניהם, כל אחד נותן ביטוי לצד שלו.

הבדלים אלה נובעים ממבנה המוח שלנו, שמורכב משני חלקים עיקריים, וכל אחד מהם ממלא תפקיד אחר. אדם שרגיל להפעיל את החלק השמאלי של מוחו יהיה מרוכז בעיקר בעובדות ובנתונים, ואדם שמשתמש יותר בחלק הימני יתרכז בעיקר במה שהוא מרגיש כלפי העובדות והנתונים.

חלוקה זו יוצרת חשיבה שונה, הקשבה שונה, שימוש שונה ברגשות, דרכים שונות לראות את המציאות, ומיקוד תשומת הלב בתחומים שונים. השמאלי ה"מעשי" יהיה שקול ותכליתי יותר, אבל במקרים רבים גם מנותק ואטום יותר. הימני ה"רגשי" יהיה רגיש ואמפאתי יותר, אבל גם נוטה יותר לחשיבה לא ממוקדת.

ומה לעשות, מחקרים מדעיים מעידים על כך שהמוח ה"נשי" שונה מהמוח ה"גברי". נשים נוטות להפעיל בעיקר את החלק ה"רגשי" של המוח, וגברים נוטים לתפקד בעיקר עם החלק ה"מעשי". רגשות היו מאז ומעולם נושא מרכזי בהווייתן של נשים, ולא במקרה רובן רואות את עצמן כאמוציונליות, בעוד רוב הגברים תופסים את עצמם כשכלתניים ומעשיים.

נכון שנשים רבות מפעילות את הצד ה"מעשי" של מוחן, ולא מעט גברים מחפשים חיבור עם הצד ה"רגשי" של מוחם. לכן, כשאנחנו מדברים על נשים רגשיות וגברים מעשיים, מדובר בהכללה, שמתייחסת לרוב האנשים ולא לכולם. יתר על כן, אף אחד איננו "רגשי" או "מעשי" כל הזמן. משום כך, נשים יכולות להיות עצמאיות ודעתניות ולנהל בהצלחה חברות-ענק, ועדיין לגלות רגשיות-יתר במערכת הזוגית שלהן.

חיים ביחד, חושבים לחוד. צילום: גטי אימג' בנק

הנה כמה סוגים של קצרים זוגיים אופייניים במערכות יחסים:

אינטימיות ומרחב מחיה

טלי: "אני לא מרגישה שאתה שותף".

דורון: "אז מה את רוצה שאני אעשה?"

טלי: "אני רוצה שתעדיף אותי על פני החברים שלך, שנצא לרקוד, שתלך איתי לסדנת מודעות, ושנעשה הכל יחד".

דורון: "את צריכה להיות מרוצה שאני נותן לך חופש, ושאני לא מחטט ולא מגביל".

הקצר בין טלי ה"רגשית" ודורון ה"מעשי" נובע מהדרך השונה שבה הם רואים את מטרות הזוגיות: טלי רוצה אינטימיות, דורון רוצה אוטונומיה. טלי רוצה לעבוד על היחסים, דורון רוצה ליהנות מהיחסים. טלי רוצה להיות הדבר החשוב היחיד בחייו, דורון רוצה לחלק את תשומת הלב שלו בין תחומי עניין שונים. טלי ממוקדת בעיקר במרחב המשותף שלהם, דורון מרוכז גם במרחב הפרטי שלו.

הכל אישי

נעמה: "ראית את הדירה שביקשתי אותך לבדוק?"

נועם: "היה לי יום מטורף ולא היה לי רגע לנשום".

נעמה: "ואיפה אני נמצאת ברשימת הדברים החשובים לך?"

נועם: "מה זאת אומרת? במקום הראשון כמובן".

נעמה: "אז למה אתה אף פעם לא עושה מה שאני מבקשת ממך?"

נועם סיפר על הקשיים שלו, אבל מה נעמה שמעה? היא שמעה שדברים אחרים חשובים לו יותר ממנה. ה"רגשית" לוקחת כל דבר באופן אישי, גם דברים שכלל לא מתייחסים אליה. היא מרגישה שהכל סובב סביבה. לכן אינה מסוגלת לראות את נועם עושה משהו שלא קשור אליה. כל פעולה שלו מהווה לגביה סימן לרגשותיו כלפיה. אם הוא עייף, סימן שאין לו כוח אליה. אם הוא עסוק, סימן שאין לו זמן בשבילה. אם אין לו מצב רוח, סימן שאין לו סבלנות אליה.

מרתון תלונות

שרית: "סיפרתי לך הבוקר שיש לי מיגרנה ואתה התעלמת ויצאת לעבודה, ממש כמו שלפני שבועיים נתקעתי עם הרכב ולא הגעת לעזור, ובדיוק כמו שלא התייחסת אליי כשהייתי גמורה אחרי המריבה עם אימא שלי. אתה לא מבטל שום דבר כדי להיות איתי. אבל כשאימא שלך צריכה אותך, אתה מזנק. הנה, לפני עשרה ימים עזבת הכל ונסעת אליה באמצע העבודה". אורן: "אימא שלי שברה את הרגל והייתי צריך לקחת אותה לבית חולים".

שרית: "אני מרגישה שאם אשבור את הרגל, אתה תגיד לי לקחת מונית".

אורן: "אני לא יודע מאיפה את לוקחת את זה".

שרית חשה מתוסכלת כי אורן לא קופץ לדום כשהיא זקוקה לו, היא מזכירה לו את כל המקרים שבהם הוא לא היה זמין בשבילה. אחר-כך היא עושה לו ניתוח אופי כדי להראות לו עד כמה הוא חסר התחשבות. רק בתום מרתון תלונות ארוך היא מגלה שככל שהיא מדברת יותר, הוא מבין פחות.

שרית משגשגת בשיחות-נפש. אבל מה לעשות, אורן ה"מעשי" לא מפיק מהשיחות האלה שום הנאה. הוא מוכן לשוחח על העובדות, אבל הולך לאיבוד כשהיא מחטטת ברגשותיה. ברגע שהוא שומע את המשפטים "אני רוצה לדבר איתך" או "אני מרגישה", הוא נכנס לכוננות ספיגה ואינו יודע מה לעשות מול הדרמה האמוציונאלית שלה. אבל שרית תופסת את חוסר האונים שלו כאדישות, ומחפשת נימוקים משכנעים עוד יותר. זה המקום שבו אורן מפסיק להקשיב, וזה המקום שבו היא אומרת בייאוש: "אי-אפשר לדבר איתך". כאשר שרית תשתמש יותר בחלק ה"מעשי" של מוחה, היא תהיה מסוגלת לדבר בזמן הנכון, בצורה הנכונה ובמידה הנכונה. בכך היא תאפשר לאורן להקשיב, להבין ולגלות הרבה יותר אמפתיה כשהיא זקוקה לו.

להרגיש אותו

היכולת של כל אחד מכם לראות מצב כפי שהשני רואה אותו היא המיומנות החשובה ביותר לקיום דיאלוג זוגי ביניכם. אבל לא מספיק שתדעו שהשני רואה דברים באופן שונה. אתם צריכים לראות את הדברים ממש בעיניים שלו, ולהרגיש מה שהוא מרגיש כלפיהם. לעולם אינכם רבים בגלל הבעיות, אלא בגלל הדרך השונה שבה אתם רואים את הבעיות. לכן, אם אתם משאירים לאחד מכם את "העבודה הרגשית" ולשני את "העבודה המעשית", כל אחד מכם מאבד את המגע עם חלק חשוב זה אצלו, ואז מפגש הניגודים שביניכם גובה מכם מחיר גבוה. ביחסים בריאים, לעומת זאת, הניגודים יכולים להעמיק את ההבנה ביניכם. אבל יחסים בריאים אפשריים רק אם שניכם מבינים שהאמת לעולם אינה מצויה בצד זה או בצד האחר, שהתנהגות אנושית יכולה להיות מובנת תמיד בדרכים רבות, ושהרמוניה ביניכם תיווצר רק אם תתייחסו בכבוד גם לצד המעשי וגם לצד הרגשי של יחסיכם.

הכותבת היא יועצת פסיכולוגית המתמחה בתקשורת זוגית ומשפחתית