שני פנים לפורים

חכמת הקבלה מייחסת לצחוק אמצעי נעלה להמתקת הדינים השורים על האדם, אפילו עד כדי התיקון והתשובה.פעמים רבות נתפסת הקבלה בעיני הכלל כתחום רציני, מאופק ושמרן, אולם אם נרד לעומקם של דברים נגלה כי ספר הזוהר מלא בהומור דק ועדין ומסופר בצורה דמיונית שובת נפש. ההתייחסות למציאות הקיומית ולאלוהות מובאת בקריצה ובחצי חיוך העולים בקנה אחד עם דברי חז"ל: מי שלא קולט את ההומור הסמוי והגלוי שבתורת הנסתר לא יורד לעומק הסוד ונתפס לחזות המילים החיצונית בלבד.

בזוהר כתוב: "פורים את קריאת על שם יום הכיפורים"(תיקונין, נז'). מהכתוב ניתן ללמוד הן על הקשר הלוגי והן על המכנה המשותף הרחב בין פורים לכיפורים. המילה כיפורים משמעה "כ-פורים" ,כמו פורים. מן הכתוב אנו למדים כי חג פורים עולה בקדושתו ובמעלתו אף על יום הכיפורים ונמצא במדרגה רוחנית עליונה ממנו. חכמי הקבלה גורסים שההקבלה הרעיונית בין שני המועדים הללו אינה באה לחינם. בעוד שיום כיפורים, יום מחילת העוונות, הוא יום חמור סבר ורציני שבו אנו צמים ומענים את נפשנו, בפורים ניתנת הזדמנות לתקן את החטאים והעוונות דרך הצחוק. היהדות כדת מחנכת מייחסת לצחוק ולשמחה מעלות גבוהות מאוד שבגינן ניתן לחולל שינויים מהותיים בחיי הפרט ולמשוך על האדם שפע רב. לפיכך יש הרואים בצחוק ובשמחת הנפש סגולה לאריכות חיים ויש שמשתמשים בדרך זו כאמצעי טיפול גשמי ורוחני גם יחד. ואכן המציאות מוכיחה כי לחוש ההומור שמור מקום של כבוד בסולם איכות חיי האדם. המהר"ל מפראג מסביר כי בפורים אנו חוזרים אל הילדות הפנימית לשם תיקון הנפש, המתרחש דווקא ביום הזה בשל התחברות לתום ולשמחה של ילדות נשכחת.

בספר היצירה כתוב : "המליך אות ק' בצחוק וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן דגים בעולם ואדר בשנה..."(פרק ה'). חודש אדר מתאפיין בצחוק ובחוש הומור. בפורים אנו מרשים לעצמנו באופן חד פעמי להתנהג בהיתול גמור,להתחפש, להתבדח ולהשתכר עד דלא ידע.

אנחנו מרמים מעט, משקרים מעט ועושים את עצמנו ההיפך הגמור ממה שאנחנו, דרך תחפושת השקר. עצם פריצת הגבולות בפורים נובעת מתוך הכרת המסגרות והבנה טובה שלהן עד שהן מפסיקות לאיים ומתגלה הפן הלא מחייב, המשוחרר והמותר לרגע .פרט לכל הנאמר ישנם שני נושאים עיקריים שרצוי לתת עליהם את הדעת. הראשון הוא משלוח המנות שנועד לקרב לבבות ולשמח את הזולת והוא בבחינת סמל לאחדות העם. והשני הוא מתנות לאביונים, עניין רציני וחשוב מאין כמוהו הסובב סביב מעלת הצדקה. כל השנה אנו מצווים לתת צדקה "לעני הגון" אך בפורים כל הפושט יד נותנים לו. הסיבה לכך נובעת מתוך הרצון העמוק והצורך הפנימי לעורר כלפינו את מידת הרחמים שהרי נאמר "צדקה תציל ממוות".

מוגש בברכה

יצחק אהרון,

כותב ומרצה סודות הקבלה 

ראש מרכז "חכמה"

רחוב האחים יפה 6, פתח תקוה. טל' 03-9220784 נייד 050-5797613