שתף קטע נבחר

רגיש מדי: כשכל נגיעה בילד מובילה לצרחות

אחד מכל עשרה ילדים לוקה בהפרעה בוויסות התחושתי, הגורמת לאי שקט, פגיעה בהתפתחות הרגשית והחברתית ותסכול רב של ההורים. הבשורה: יש פתרונות. כתבה נוספת בסדרה שכל הורה חייב לדעת

בשנות ה-70 העלתה לראשונה המרפאה בעיסוק האמריקאית ג'ן איירס את ההשערה שאצל חלק מהילדים קיימת הפרעה בוויסות התחושתי. מאז נערכו מחקרים שביססו את הידע על ההפרעה הזו, שממנה סובלים על פי ההערכות כ-10 אחוז מהילדים.

 

ההפרעה משפיעה באופן ניכר על ההתפתחות התחושתית, המוטורית, הרגשית והחברתית של הילד, מקשה על ההסתגלות התקינה שלו לסביבה ועשויה להשפיע גם על אישיותו ועיצוב אופיו כבוגר.

 

מהו הוויסות התחושתי?

ויסות תחושתי הוא האופן שבו האדם קולט גירויים, מעבד אותם ומגיב בהתנהגות מסתגלת לסביבה. המדובר בתהליך אוטומטי, שאיננו מודע. כאשר התהליך תקין, אין אנו נותנים עליו כלל את הדעת. אלא שכאשר קיימת בעיה בשלב כלשהו של התהליך, עלולים להיווצר קשיים משמעותיים, שעלולים להשפיע בצורה ניכרת גם על ההתקשרות של הילד עם הוריו. 

 

הפרעה בוויסות התחושתי יכולה להתבטא ברגישות יתר לגירויים מהסביבה. סף התגובה לגירוי נמוך, והגירויים במערכות התחושה השונות, נחווים בעוצמה רבה, הגורמת לילד אי נוחות, מצוקה ובכי, בעיקר בשלבים שבהם הוא עדיין אינו מדבר ואינו יכול לדווח על המצוקה שלו.

 

התפתחות התינוק והתקשורת שלו עם הסביבה מרגע לידתו מתבצעת בין השאר, באמצעות המגע. האם מלטפת, מורחת משחה, מחתלת, מנקה, רוחצת - פעולות שכולן כרוכות במגע. אלא שרגישות יתר של המערכת הטקטילית, האחראית על תחושת המגע, יכולה להוציא את התינוק מדעתו. התוצאה: צרחות, בכי ואי שקט, כיוון שהתינוק אינו יודע לבטא את מצוקתו בדרך אחרת.

 

התוצאה: ילד מתכנס

ילדים הסובלים מרגישות יתר למגע עלולים לפתח אישיות נמנעת ומתכנסת. הם לא אוהבים לשהות בחצר, שונאים הפתעות, וכל המהלכים בחייהם חייבים להתבצע בדרכם שלהם. ילדים כאלה מתקשים לגעת בחימר, בבצק, בצבעי ידיים. הם לא רוצים להתלכלך, לא אוהבים חול, לא אוהבים דשא. יש להם בעיה עם בדים מסוימים על הגוף, מה שכשלעצמו הופך אותם לנוקשים. הם גם לא סובלים נשיקות, ואם לא הצליחו להתחמק מנשיקה - ישפשפו את הלחי.

 

הסיבה: עוררות יתר

כל פעולה מוטורית של הגוף היא תלויית שיווי משקל. בלעדיה לא נוכל לבצע את כלל הפעולות התנועתיות, אלא שאצל חלק מהילדים המערכת הזו נמצאת במצב של עוררות יתר. ילדים שהמערכת הווסטיבולרית שלהם רגישה, חוששים להתנתק מהקרקע. הם נמנעים מלטפס על מתקנים, לא רוצים להתנדנד ופוחדים שיפילו אותם או שיזיזו אותם.

 

הפרעה במערכת הווסטיבולרית יכולה להתבטא גם בתת רגישות של מערכת שיווי המשקל. ילדים כאלה יאהבו מאוד להתנדנד חזק. הם אוהבים מגלשות, חייבים לטפס גבוה, ולא יודעים שובע. במשפחות שבהן יש בת שזקוקה לגירויים חזקים כל כך, זה מתפרש כחריג.

 

רגישות לטעמים

חלק מהילדים לוקים גם ברגישות יתר לטעמים. במקרים כאלה הילד מפתח אלרגיה לחלק מהמזונות או חוסר סבילות אליהם. הילד מקיא, מפתח חרדות סביב האוכל והופך לבררן. סביב האוכל מתפתחים מאבקים בלתי פוסקים. הם נגעלים מריחות ויכולים להקיא רק מהריח של האוכל שמתבשל במטבח, לא אוהבים מזון במרקם דייסתי ולא יכולים לסבול שמזון מסוג אחד נוגע במזון מסוג שני. צריך לשים להם לחוד את הצ'יפס והשניצל, ואם הצ'יפס נגע בשניצל, ההורים נאלצים להכין את המנה מחדש.

 

תגובת ההורים

התופעה עלולה לגרום לבעיות בקשר בין ההורה לילד. חלק מההורים עלולים לפרש התנהגות זו כדחייה שלהם או כעדות לתפקוד לא תקין שלהם, והדבר ישפיע על מערכת היחסים עם הילד. כשילד גדל בסביבה שבה מתנהלים ויכוחים בלתי פוסקים ומתחים, הוא עלול ללמוד להפנים דפוס זה של יחסים וליישם אותו גם עם דמויות אחרות בסביבה שלו. כך הוא הופך להיות וכחן ונוקשה. ואכן, ילדים עם רגישות יתר לעיתים קרובות מאוד וכחנים ודעתנים, שלא בטובתם, פשוט משום שזה דפוס היחסים הבסיסי שאותו חוו.

 

האבחנה

חרף ההבנה ההולכת ומתפתחת של הפרעת הוויסות התחושתי, הנושא עדיין אינו מוכר דיו לרבים מהרופאים, המטפלים, הגננות והמורים. הדרך לטיפול עוברת תחילה אצל רופא הילדים, השולל בעיה רפואית. מכאן מופנים הילדים למכון להתפתחות הילד, שם מבוצעת תצפית על הילד והאינטראקציה שלו עם הוריו ועם אלמנטים שונים בחדר. ההורים ממלאים שאלונים שונים, חלקם ממוחשבים. האבחנה עשויה להתבצע תוך זמן קצר.

 

הטיפול

את הטיפול מבצעות מרפאות בעיסוק, המתמקדות בקושי בוויסות. הילד נחשף בהדרגה למגע, באופן שמאפשר לו אינטראקציה עם מספר הולך וגדל של חומרים, עד שהוא מסתגל אליהם. במקרים של רגישות וסטיבולרית נעזרות המטפלות במכשירים ומתקנים המפחיתים את הרגישות המאיימת על הילד. במקרים של תת רגישות מנסה הצוות לגרום לילד לחוש חוויות עדינות, כך שירגיש לא רק את הקיצוניות שבהם.

 

אבל זה לא מספיק: התייחסות נכונה של הסביבה לילד כזה חשובה לא פחות. ההורים, הגננת, המורים והאנשים המשמעותיים האחרים בחייו חייבים להיוודע לקשיים, לפרש אותם נכון ולהימנע מהדבקת תוויות שגויות, שילוו את הילד כל החיים.

 

חשוב גם שהסביבה תדע להציב לילד דרישות מתאימות. למשל, להפחית את הרגישות בהדרגה כדי להקל את ההסתגלות של הילד לסביבה ולמצבים חברתיים שונים. הדבר צריך להיעשות ממקום של אמפתיה, קבלה של הקושי ולא האשמה וויכוחים. לכן נדרשת לעיתים התערבות של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בעיה המשפיעה על האישיות
בעיה המשפיעה על האישיות
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
מומלצים