ביקורת: "לפגוש את הרובינסונים" - המשחק
"לפגוש את הרובינסונים" הוא משחק ממוצע למדי, אך העובדה שהוא מבוסס על משחק קלאסי ונהדר כמו זלדה עוזרת לו להרים את הראש מעל רמתם הנמוכה של משחקים אחרים המבוססים על סרטים
בואו נניח שלאבא שלכם הייתה מכונת זמן, כן? מכונת זמן מגניבה כזאת, כמו ב"בחזרה לעתיד". ונניח שהייתם יודעים את הקוד של המחסן בו היא שמורה, מה, לא הייתם משתמשים בה?
במשחק החדש לפי סרט האנימציה "לפגוש את הרובינסונים" תידרשו לענות על השאלה הזאת בדיוק. אם התשובה שלכם תהיה "כן", אתם עתידים לצאת למסע הרפתקאות-פעולה ברחבי הזמן.
עוד ב-vgames: הביקורת על המשחק החדש של צבי הנינג'ה
זמן חלל
במשחק תשלטו בדמותו של ווילבור רובינסון, בן-נוער חביב ושובב, בן המשפחה העתידנית המופרעת והמרתקת ביותר מאז "משפחת חללי".
מי שכבר ראה את הסרט אולי יתפלא, שהרי מדובר בדמות משנה בלבד, אבל הבחירה לשים את ווילבור כדמות הראשית של המשחק איפשרה למפתחים "להרחיב" את עלילת הסרט ולגשת לאירועים ואיזורים שלא נחקרו כלל בקולנוע.
זה אומר שמי שכבר ראה את הסרט לא ירגיש שהוא צופה בשידור חוזר עם בקר פלייסטיישן ביד, ומי שעדיין לא ראה יוכל לשחק במשחק ללא חשש ל"ספוילרים".
ווילבור מעונין לצאת למסע בזמן כדי להצטלם עם אברהם לינקולן (אל תשאלו אותי למה), אך אבוי! רגע לפני שהוא מצליח לצאת למסע, הוא מגלה את ש"האיש במגבעת" הקדים אותו. האיש במגבעת הוא למעשה הנבל של המשחק (וגם של הסרט), איש מוזר שנוהג להסתובב עם דוריס, המגבעת שלו, ולעשות בלגאן לא קטן, כמו למשל לגנוב את מכונת הזמן של הרובינסונים.
ווילבור יוצא במהירות בעקבותיו, בעזרת דגם-אבטיפוס של המכונה. כדי להשלים את המשימה הוא נעזר בחברו הרובוט ובגאדג'טים שונים ומשונים, כמו "כפפת כח" שיורה כדורי חשמל או "אקדח מפרק" שמסוגל לפרק חפצים ואויבים שונים לגורמים ראשוניים.
זלדה סטייל
סגנון המשחק הוא משחק הרפתקאה-פעולה קלאסי, שלקח הרבה השראה מסידרת "The Legend of Zelda" המהוללת של נינטנדו. ההשראה באה לידי ביטוי בעיצוב המשחק, הבנוי ממספר "מבוכים" כשכל אחד מבוסס על רעיון מסויים (מעבדה סודית, יריד מדעי וכו'). בין מבוך למבוך תצטרכו לבצע משפר משימות כדי להתקדם בעלילה, ובסוף כל איזור תיתקלו בבוס גדול ומאיים במיוחד.
הבעיה הגדולה הנגררת מכך, היא שהמשחק לא מגוון או מלוטש מספיק כדי שסגנונו יעבוד. החידות שתצטרכו לפתור כדי לעבור את המבוכים פשוטות ודומות, וגם האויבים מעטים מדי וחוזרים על עצמם. הבוסים, לעומת זאת, מגניבים
למדי ודורשים דרכי פעולה מגוונות כדי להביסם.
השליטה במשחק גם היא מבוססת זלדה. גאדג'טים שונים מוקצים למקשים השונים בבקר לפי בחירת השחקן. כפתור ה-X משמש לפעולות שונות המשתנות לפי מיקום השחקן (דיבור כאשר הוא צמוד לדמות אחרת וכו').
כפתורי הכתף משומשים לנעילת המצלמה על אוייבים וחפצים. נעילת המצלמה חיונית כדי לפתור חלק נרחב מהחידות, כמו גם שימושית מאוד במהלך קטעי הפעולה. בהתחשב בכך, מאכזב לגלות שהפונקציה הנ"ל מאוד בעייתית: המצלמה אוהבת להנעל בדיוק על הדברים הכי לא חשובים במסך, ולא מעט פעמים תמצאו את עצמכם נפסלים עקב אי שיתוף פעולה מצד הנעילה הבעייתית.
מי שרוצה מנוחה מהמשחקיות, יוכל להתרווח מול כמה מיני-משחקים, כמו מסלול מירוץ בתוך כדור ענקי סטייל Monkey Ball, או משחק הדומה ל"פונג" הקלאסי.
פגשתי את הרובינסונים
מבחינה גרפית, המשחק לא מרשים כלל. הוא נראה כמו אחד מהמשחקים הראשונים של קונסולת ה-Playstation 2 המזדקנת, מה שלא כל כך מתקבל בסוף ימיה של הקונסולה, כשהמפתחים אמורים כבר לדעת לנצל את כל כוחה.
מצד שני, הגרפיקה הפשוטה תורמת לכך שהמשחק ירוץ באופן חלק, ללא ירידות בקצב הפריימים ועם זמני טעינה (יחסית) מינימליים.
טכנית, מדובר במוצר בעייתי: זמני הטעינה, כאמור, לא כל כך בעיתיים כלל, אבל באגים מעצבנים במיוחד קורים לאורך כל הדרך:
זכור לי מקרה מתסכל במיוחד בו המשחק פשוט סירב להתקדם אחרי שחיסלתי את הבוס הראשון. הדמות שלי התרוצצה הלוך ושוב באיזור בו נלחמתי לבוס, מבלי לעבור לקטע הבא. קטעים כאלה קורים מדי פעם, ומחייבים את השחקן לאתחל את המשחק ולהעלות שמירה. חשוב לציין שבדקתי גירסה סופית של המשחק, ככה שמדובר בבעיה לא קטנה.
השורה התחתונה
"לפגוש את הרובינסונים" הוא משחק ממוצע למדי. העובדה שהוא מבוסס על משחק קלאסי ונהדר כמו
זלדה עוזרת לו להרים את הראש מעל רמתם הנמוכה של משחקים אחרים המבוססים הסרטים, אבל חוסר השקעה מצד המפתחים בליטושים (טכניים ועיצוביים כאחד) מורידים את ערכו הסופי.
מומלץ בעיקר למי שמאוד התלהב מהסרט וחייב לבקר בעולם הקסום של הרובינסונים. כל שאר הגיימרים יעדיפו להתמקד בסידרת זלדה המקורית, או משחקים טובים יותר המושפעים ממנה, כדוגמת Okami.
