עצה מהלב של יאיר לפיד ומרגול צנעני

יאיר לפיד. העצה שלי: יותר טוב לנסות ולהיכשל מלא לנסות בכלל

"כן, אני יודע איך זה נשמע. כמו קשקוש שמישהו אומר מסביב למדורה בסדנת ניו-אייג' בזמן שהאבוקדו מרוח לו על הפנים. אלא שלא משם זה התחיל.

הייתי בן 27, אחרי כמה נסיונות מהוססים במיוחד בטלוויזיה. באותה תקופה רבקה מיכאלי פרשה מהגשת התוכנית שלה בימי שישי ובערוץ 1 ישבו לדיון חירום בשאלה מי יחליף אותה. מוטי קירשנבאום, שהיה אז המנכ"ל, אמר שצריך

מישהו צעיר. אליעזר יערי, מנהל התוכניות דאז, אמר שהוא ראה את לפיד הצעיר באיזה שידור, ואולי כדאי לנסות אותו. ככה הם קראו לי אז, 'לפיד הצעיר'. עד היום אני חושד שההצעה באה רק כי מוטי רצה לעצבן את אבא שלי.

יומיים אחר כך קיבלתי את הפנייה. הייתי מבולבל. זה נראה גדול עלי, מסובך מדי, מאוד לא בטיימינג. ביקשתי 24 שעות וכינסתי את כל האנשים שאני מעריך את דעתם. היינו שמונה אנשים בסלון הקטן שלי בשינקין, כולם מבוגרים ממני, מנוסים וחכמים יותר, וכולם אמרו אותו דבר: אל תיגע בזה. 'דווקא אם אתה רוצה לעבוד בטלוויזיה', הם הסבירו לי, 'אסור לך להתחיל מנקודה שהיא גבוהה מדי, אחרת תתרסק ככה שלא תוכל לקום מזה'. היה בזה משהו. בשתיים בלילה הם הלכו. ישבתי בדירה שלי בחושך, עם בקבוק בירה ביד, והבנתי שאין לי ברירה אלא לסרב. אני אצטרך להתחיל ממקום אחר, קטן יותר, אבל גם הגיוני יותר.

בבוקר צלצלתי לערוץ 1 והודעתי שאני מקבל את ההצעה. היא שינתה את חיי, את קריירה שלי, אפילו את התפריט שלי (או טלוויזיה או פחמימות, תבחרו). למה קיבלתי את ההצעה? מפני שאני מעדיף לנסות ולהיכשל, מאשר לא לנסות בכלל. הדברים שאני מצטער עליהם באמת בחיים, הם אלה שלא עשיתי.

מאז אותה החלטה, ראיינתי אלפי בני אדם. רובם המכריע כאלה שהצליחו בחיים בדרך כלשהי. הסיפור שלהם הוא תמיד אותו סיפור: הם פעלו בניגוד להיגיון. כי ההיגיון תמיר אומר לנו לשבת בשקט, לא לקחת יותר מדי סיכונים, להעדיף אתה קיים. ההיגיון אומר שכרכרות לא יסעו בלי סוסים, שגופים שעשויים טון מתכת לא יעופו באוויר, שאין איך לייצר מחבת שביצים לא נדבקות אליו (שאלה שתמיד הטרידה אותי: אם טפלון לא נדבק לכלום, איך הוא נדבק למחבת?).

למרות שאנחנו נורא רוצים, אין לנו דרך לדעת לאן יובילו אותנו ההחלטות שלנו. ככל שהן גדולות יותר, מספר הנעלמים גדל. רק בפנים, עמוק, יושב שד קטן ואומר: 'היי, מה יותר חשוב? מה שיש לך להפסיד או מה שיש לך להרוויח?'

העצה שלי היא להקשיב לו. מקסימום יתברר שטעיתם. אפשר לחשוב שאלה שנזהרים כל היום לא טועים לפעמים".

רובין שארמה, מחבר רב המכר העולמי "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", מיוחד ל"100": כיצד למצוא שמחה וסיפוק בחיים

ביקשתי את דעתו של אבי המלומד והוא הסביר לי כי איש זה יצר שיטה שחיברה אותו לעובדת היותו בן תמותה והזכירה לו כי כל יום עשוי להיות יומו האחרון.

רובנו היינו רוצים שיהיה לנו יותר זמן, אך אנו מבזבזים את הזמן היקר שניתן לנו. החיים יכולים לחמוק בקלות ועשרות

לשימוש לאשה בלבד! רובין שארמה העצה ה-100

שנים עשויות לחלוף כהרף עין. נדמה כי רק אתמול בני היה פעוט, והנה עוד שנים מעטות הוא כבר נער. כולנו צריכים להתחבר מדי יום לעובדת היותנו בני תמותה ולזכור כי החיים אינם רק קצרים מאוד, אלא גם שבריריים מאוד. אנחנו חייבים לחיות אותם במלואם היום. לדעתי, דחיית החיים הטובים לזמן כלשהו בעתיד היא דרך בטוחה לשברון לב.

בכל הזדמנות שיש לי, אני מתעורר מוקדם מאוד בבוקר ומקדיש זמן לחלומות. האפשרויות הגדולות של חיינו טמונות במקומות השקטים בחיינו. אני מנסה לשבת בדממה, כשעיניי עצומות, ולחלום על החיים שברצוני ליצור. אין אנשים מיותרים בעולם ואני מאמין באמת ובתמים כי על כל אחד מאתנו מוטלת החובה לעשות משהו נפלא עם חיינו. ובכל זאת, בשגרת חיינו הלחוצה, קל מאוד לאבד את הקשר עם המשימה העיקרית ולהתמקד בקיומנו היומיומי במקום בעיצוב חיינו. חיים נפלאים אינם אלא סדרה של ימים בהם אנו חיים נפלא – שזורים יחדיו כמו שרשרת פנינים יפה. דאג לימיך, וחייך הטובים ביותר ידאגו לעצמם.

אני מתחבר להיותי בן תמותה גם על ידי סקירת 'רשימת ה-101' שלי. הכנתי רשימה של מאה ואחד דברים אותם אני רוצה לעשות לפני מותי. הרשימה כוללת ארוחת ערב עם בונו מלהקת הרוק 'U2', פגישה עם נלסון מנדלה (גיבור שלי), נוכחות בטקס חלוקת פרסי האקדמיה וטראקים במקדשי נפאל. רשימה זו מזכירה לי את התחייבותי להיות הרפתקן במסעי בחיים. רשימה זו מעוררת בי תשוקה לחיות.

כל אחד מאתנו מבורך בכך שהוא חי בעולם כיום. לכל אחד מאתנו יש יותר טוב בחייו ממה שהוא מודע לו. וכל אחד מאתנו יכול להשפיע עמוקות על חיי רבים אם יבחר לממש את הגדולה שהיא זכות מלידתנו. כפי שאמרה אמא תרזה: 'אם לא הייתי אוספת את האדם הראשון בכלכותה, לא הייתי אוספת את 42,000 האחרים'.

לעולם לא יהיה זמן טוב יותר מההווה לחיות את חייך הטובים ביותר. יום זה מציע לך 'סנטימטר מעוקב של סיכוי' לתפוס את ההזדמנויות שהחיים יחשפו בפניך אם רק תחפש אותן.

תפילתי היא כי תתבונן אל תוך ליבך ותניח לשירת חייך לשיר חזק יותר מאי פעם. הקדש את עצמך למצוינות. חייה בכבוד ובגבורה והשאר מורשת אותה יזכרו הדורות הבאים אחריך.

אסיים בשאלה פשוטה אך חשובה: 'מי יבכה כשתמות?'"

מרגלית צנעני: "טוב מותי מחיי, אם אזדקן בבית אבות"

"אני יכולה לתת עצה פרקטית כמו: 'אל תקני נעליים לוחצות ואם תשפכי מים חמים על העגבנייה, היא תתקלף בסטייל...', אבל עם כל הכבוד, מי שאני שאתם עצה לחיים לזולתי? אספר מניסיוני ומ'חוכמת חיי', ואתה השומע תספוג, תתרשם, תתרגש או תירתע.

בשנים האחרונות קרו דברים מזעזעים במשפחה שלי. אחותי, שהייתה מזכירה נערצת בבית ספר, אמא חרוצה ועמלנית לשלושה – התעוורה בגיל ארבעים ממחלה נדירה. אבא ואמא, כבו עיניהם בעקבות המקרה. אבא יוצא לשביל ושואל את אלוהיו במה חטא שבתו ככה אירע לה. ואמא הדינוזאורית הולכת ברגל כל יום לבית אחותי, כדי להאיר את האפלה של היפה בשבעת ילדיה. אם אחותי הייתה נכה בכסא גלגלים זה היה פחות נורא מהנכות הזוועתית שנפלה עליה. מעיי מתהפכים בחושבי על אחותי שלא רואה את תאומיה בצמיחתם.

צילום: דובי פיינר

כבכורה בבית לקחתי פיקוד, שחררתי את אמא מהאחריות לארוחות חגים, ובכל חג אני מגיעה להורי בנתניה עם סירים ענקיים של אוכל. אחותי שרה בקולה הנפלא ועינינו דומעות, והמלח בפי לא אותו המלח, והסלט לא אותו סלט.

אחותי החכמה – הטובה מאיתנו, אומרת שיש חיים גם ללא מאור עיניים, ואני למדתי להודות לאלוהי הדברים הקטנים.

החרדה שלא אוכל לראות מעוררת בי פלצות. בעקבות מה שקרה לאחותי, אני חומלת על קבוצות חלשות. על נכים, על אמהות חד-הוריות ועל כל מי שמתעמרים בו.

אני בעצמי אמא חד-הורית, לבני יחידי אסף, מאז היה בן שש. היום אסף בן 26, ויום אחד הוא הודיע לי שהוא כתב לי שיר. שמעתי את השיר ונפלתי. שיר אהבה – מהרצינות התהומית של רחל שפירא לשפה הרזה בנוסח קובי אוז. פתאום עמדתי מול מציאות לא מוכרת לי: אסף – שאותו חיתלתי – גוער בי באולפן ההקלטות, ואני חסרת שליטה על המתרחש. אבל הנה הדיסק שעשינו נמכר נהדר, ויש יותר הופעות. מה שלא מונע ממני, כמובן, להישאר האמא השתלטנית. אסף גר איתי ואני חולמת שזקנתי תעבור עלי כמו שעברה על סבא וסבתא שלי, ושאני אחיה עם אסף ומשפחתו, כי אצלנו חיים בשבט, לא זורקים את הזקנים, וטוב מותי מחיי, אם אצטרך להזדקן בבית אבות".

עצות אלו פורסמה לראשונה במגזין "100"  המצורף לעיתון "לאשה" מדי חודש. השבוע בגיליון "לאשה": "100" חוגג את הגיליון ה-50:

• מיטב העצות שפרסמנו בכל הזמנים
• כך תצאו לפיקניק המושלם
• עשו זאת בעצמכם: אהילים מקסימים
• קיפולי מפיות לאפקט "וואו"
• והעצה ה-100: חנה לסלאו על שנות המשבר והיציאה מהן